גיגי לוי, מנכ"ל 888 

גיגי בחור/איש מבריק.בן  36 ומינכ"ל כבר כמה חברות של אמדוקס. עכשיו חולש על 888.לבוש צעיר, רגליים מדי פעם מונחות על השולחן, ומבט טוב ממזרי בעיניים.המשרדים נראים כמו גוגל. 

התלהבות = עידוד = אומץ

מנהיגות והתלהבות אלו מילים חמקניות הוא אומרומתחיל דיון על הדיוק שבהן.הוא צודק. כמה שמדקדקים יותר במילה מתחברים למשמעותה.התלהבות = עידוד אני אומר לו. Encouragement Courage זה אומץ הוא עונה. המקור של עידוד ...עידוד לאומץ... 

כריזמה ניתנת לשיפור

"התלהבות מזוהה עם כריזמהכריזמה נתפסת ככזו שאינה ניתנת לשיפוראבל זו טעות. היא כן ניתנת לשיפורואני רואה את זה בדרגי ביניים. הם יכולים לשפר אותה אם יהיו מודעים לזה ויעבדו על זה."אני מעודד לשמוע את זה כי בבסיס המחקר בדיקה האם התלהבות ומנהיגות היא נלמדת או נקבעת ביום הולדתך. 

התנסחות, ואויב המייל

לא ניתן להתעלם מההתנסחות הרהוטה מאוד של גיגי.ניתוחים מהוקצעים וחותכים כירורגית.שוב, מקבלים אישוש לכך שהתלהבות = התנסחות. אני שואל על זה, על משקלה של התנסחות, והוא מאיר את עיניילעובדה שרגישות קלה לתיקון בשיחה. פנים אל פנים, כשמזהים טעות או העלבות קטנה.במייל, זה קשה. לא ניתן לתקן און ליין.

 Balance וסכנת הנזק מאובר הלהבה

"זה הכול עניין של איזון" כי יותר מדי יחס חם ומלהיב ומקשיב מפר את היציבות של חברה.הרי השלטון היציב ביותר הוא מונארכיה, דקטטורה, ולא דמוקרטיה.מצד שני, הקשבה היא סופר חשובה. הפתרון – להעביר מסר ברור שלשכבת הניהול הבכירה מקשיבים יותר.מה לעשות ... הם המובילים. עסק זו לא תוכנית כבקשתך. יתרה מזו, עובדים מחפשים הנהגה והובלה. 

שיטת קבלת החלטות מיוחדת לשמירה על התלהבות

כדי למנוע סתירת החלטות של דרגים תחתיך, עליך להיות מעורב קודם לקבלת ההחלטה לשם הכוונתה.יש לי 3 סוגים של החלטות כשהסוג החשוב ביותר אלו החלטות שאני חייב לקבל ורק אני ואילו השניים האחרים הינן החלטות שאחרים מקבלים. החלטות של חוזים לדוגמא כמו חוזה ליסינג, למרות יכולתי להתערב ולחסוך בולא אתערב. יש חטיבת רכש שעוסקת בכך. החלטות אחרות הינן כאלו שיש סיכוי לטעות / הפסד בהןאבל לא אתערב, ואקח את הסיכוי של טעות, כדי לאפשר עצמאות של חטיבה. אני  מוסיף לזה מנגנוני בקרהשל תקציבים בגובה מסוים לאישורי.  כל החלטה שיש, אני שואל את עצמי מאיזו סוג היא? ומנתב אותה בהתאמה. "בנוסף, אם לא אשתף – הם לא יעשו" ..  

לוגיקה

לאורך כל השיחה ניכרת לוגיקה מעולם אחר בדיבור עם גיגי. היגיון. ניתוח צרוף של תהליך ומודעות לתהליכים. ראשית, זה שוב מחזק את ההשערה שלוגיקה = התלהבות, כי כשיש היגיון ומעבירים מסרים בהיגיון ולא בפקודה, יש התלהבות באוויר. שנית, אני תוהה האם ניתן ללמד אנשים להיות יותר לוגיקנים. אז אני שואל את גיגי אם באמת ניתן ללמד את זה. "אני מבקש עוד ניתוח" הוא עונה. כשאני לא מסכים עם המלצה, עצם בקשת הנתונים הנוספים מעבירה את המסר של צורך בהעמקה. אחרי קבלת נתונים, שאינם מעידים על כלכליות הכיוון והחזר השקעה, אני שואל:

"אתם באמת רוצים ללכת על זה?"

והשאלה הרטורית מכוונת אותם להבנה שהכיוון מוטעה.שורה תחתונה, משתמע מכך שמודעות עצמית היא כן נלמדת. 

"מלמדים עובדים לשאול"

הוא אומר מתישהו. ועצם השאלה הם לומדים לוגיקה. 

פחד

איכשהוא אנו מגיעים לפחד והשפעתו על חוסר התלהבות."אם קוראים לי טמבל (ויש יותר מאחד שמרגיש נוח לומר לי את זה) סימן שאני כנראה לא ממש מפחיד..." 

התלהבות לא = (בהכרח) נחמדות

"נזיפה זה לא דבר רע". בסטייטמנט הזה, גיגי למעשה אומר משהו סופר חזק. התלהבות ממש לא חייבת להיות נחמדות. מותר ורצוי לנזוף ("אני נוזף בשקט. לא בצעקות") כשצריך. זה מכוון. זה ברור. זה מייצר יציבות לעובד, ושקט. 

התלהבות = צפוי + מבצע + מבינים

כשאני יודע מה קורה ומה הולך לקרות = יציב לי."עולם פשוט" הוא מגדיר את זה ואני מתלהב מאוד לשמוע את זה.מתחבר לי לתפיסת עולם שונה מזו של חבריי שאומרים שהחיים מסובכים ומורכבים. ככה גם קל לי כמנהל יש לי אינטרס ברור שזה יהיה ככה כי קל לי.בעצם זה לא מאלטרואיזם אלא מתוך אינטרס שלי שדברים יזרמו.יש פה גישה מעניינת מאוד, שבעצם שיתוף מייצר קודם כל שקט וטוב לא לעובד, כי אם למנהל. 

איך גיגי (טייס) נוצר

כשאני תוהה על איך מנהל מלהיבן נולד, ואיך התפתח, אני עולה על שני דברים.האחד, שגיגי היה מאמן טניס של ילדים (קשוח לטענתו)והשני, שגיגי טייס קרב."בטייסת, אחרי טיסה, הייתי מראה את הטיסה למכונאים .. כן, דווקא להם. הם עובדים כל הלילה לשם שעה אחת שלנו באוויר. לעבודה שלהם יש השפעה ישירה על איכות הביצועים. הם ראויים לכך. שם, בטייסת למדתי את ה Eco system שבין מכונאי מטוסים (הגוף התומך, עובדים) לבין המנהלים. הם מערכת אחת. " 

אז איך מלמדים ילדים?

אני שואלמנתחים איתם את מה שקרה להם. כשקורה משהו, מנסים להבין את הסיבות.בום! נופל לי אסימון כמה הוא צודק. ממחר, אני מנתח עם הילדים שלי יותר, כשיקרה משהו. אחלה תובנה ודרך.