דפי ויטלי, שח"ל רפואת העתיד

סמנכ"ל שיווק ומכירות 

מחיים נשמות

קראתי ככה למאמר של דפי, כי היא מחייה נשמות. שח"ל מצילים 10/15 אנשים ביום! אנשים, שבלעדי הצוות של שח"ל, אולי היו מתים. משמעות הזויה יש לנתון הזה.  דפי עצמה, מחייה נשמות של עובדים. בלעדיה, אולי הם היו אבודים.היא מלהיבנית ברמ"ח אבריה. בספר "דברי ימי מנזר" שהוא אחד מהמשפיעים עלי, יש גיבורה בשם "בלימונדה" שיש לה את היכולת לזהות נשמות של אנשים, ולקחת אותן לחוף מבטחים בעזרת כדור פורח. זה מה שעולה לי לראש כשאני חושב על דפי, שח"ל, והצלת (חיים) נשמות. 

הקירות מדברים התלהבות לחיים

בסוף הפגישה היא לוקחת אותי לסיור קצר במשרדים של שח"ל. בהליכה מהירה אנו צועדים במסדרון, ואני מבחין בתמונות אומנות על הקירות. רק שבמקום חזון החברה או הצהרות אחרות, בתוך כל תמונה מסתתר מכתב תודה מלקוח או משהו אחר מהלב של הארגון. "אנחנו מצילים, פשוט מצילים, 10 עד 15 איש ביום! ..." היא אומרת, וזה פשוט מהמם. והיא מראה לי את המוקד, עם האורות וה action.  

התלהבות מתחילה בתחושת יעוד אישי בתפקיד

"פה זה מתחיל. כל האנשים פה הם אנשים עם יעוד. רופאים, אחיות, פרמדיקים. אנשים שבחרו.בחרו להחיות בני אדם". אנשים שהרגישו שהם נולדו להחיות. זו שליחות בשבילם. אנו ממשיכים "בריצה קלה" לעבר שאר החדרים וחולפים ליד עציץ ענק וירוק ..."זה בשביל השפע" היא מסננת כלאחר יד ... כאילו זה ברור מאליו.וכנראה שזה ככה, שכל מה שהיא עושה בטבעיות הוא ברור לה מאליו, למרות שהדברים שהיא עושה יכולים לשנות את העולם של ארגונים, אם רק נחכה (imitate) את מה שהיא עושה בטבעיות.  

ז'יטונים

על הקיר בחדרים של האנשים שלהם, יש לוחות מאוד איכותיים עם ז'יטונים – כפתורים נחמדים וצבעוניים, שמראים מי עומד ביעד ומי טרם ... הכול שקוף. כולם רואים את כולם. והכול מוצג באיכות ונחמדות. 

"אני חיה את המילה מוטיבציה כל שעה, מאז הטלפון שלך לתאם פגישה"

כשהיא אמרה לי את זה בתחילת הפגישה הופתעתי. מה פתאום זה העסיק אותה כל כך? מסתבר, שזה נושא שנוגע לליבה מאז ומתמיד. היא חוקרת את עצמה מילדות ומנסה לפענח איך היא עצמה נוצרה, כמתלהבת - כאדם עם כל כך הרבה מוטיבציה והתלהבות.  

התלהבות מתחילה בילדות

"כבר בגיל 10 כתבתי יומן, והמשכתי לכתוב, עד שהכרתי את אהבת חיי. למה אני מזכירה את זה? כי זה נושא שנוגע בהכול. הוא מתחיל כבר בילדות. בגדול אפשר לחלק את העולם לאלה שיש להם את זה ולאלה שאין להם את זה (מוטיבציה, התלהבות). "אני בת של תעשיין" (טקסטיל. ויטלגו) 3 ילדים – אני האמצעית ויש לזה משמעות. האמצעים "נלחמים" יותר על המקום שלהם אולי וכשהם גדלים הם הופכים ללוחמי חיים (מוטיבציה). 

"מוטיבציה היא פועל יוצא של אנרגיות"

אנרגיות אני שואל? מה זה? מישהו הוכיח שהן קיימות? אם אי אפשר להבין מה זה איך נלמד את זה אחרים? "אנרגיה זה state of mind" היא אומרת. "תראה מה קורה בפגישה הזו, איך היא זורמת..." אז מה יש בפגישה שהופך אותה לאנרגטית? רוגע? קצב? חדר שמרכך את מי שנכנס? (החדר שלה כולו מלא בתמונות של המשפחה והילדים. לא תמונות מסודרות ומסותתות שכאלה אלא תמונות אחת על השנייה בכל מיני ניירות וסוגים... אי אפשר שלא לראות את זה או שלא להתרכך מחיוכים, מבטים וחיבוקים שכאלה.. )  

ישירות

שכחתי לספר משהו. כשנכנסתי, היא הישירה מבט ושאלה אותי: "אתה מנסה למכור לי או חוקר באמת?" אני חוקר מגיל 3 עניתי. נולדתי לזה. זה היעוד שלי. חקירה של התנהגויות אנושיות. פענוח של תהליכי התנהגות. הרגלים. איתור בלמים של התנהגויות, כי כל רצון לשיפור ביצועים ארגוני מתחיל בשיפור (שינוי) של התנהגויות עובדים. אם נצעק "קדימה. קדימה!" לעובדים, כדי שימכרו יותר לדוגמא, הם לא בהכרח יודעים איך לתרגם את זה לשיפור של התנהגות כדי שזה יקרה. מה שבטוח, היא ישירה. ושהישירות הזו היא חלק מסוד ההתלהבות. 

יש לה לב חדש

לשח"ל עצמה יש לב חדש. (לוגו) מדליק. מגניב. מסקרן. מזמין.גם הלב הקודם היה בסדר, אבל החדש, פשוט מזמין. הצוות המוכשר שאיתי עשה את זה. "עץ החיים" קוראים לו.  

"כשאתה אוהב את מה שאתה עושה זה מוציא את ה best של עצמך"

מי שאוהב את עצמו - אוהב את העולם. ואם הוא אוהב את מה שהוא עושה – יש לו מוטיבציה. אתה מרגיש שאתה במקום הנכון? ... 

"כל אחד מוכשר במשהו"

אין בן אדם לא מוכשר. השאלה: האם אתה עושה את מה שאתה מוכשר בו?כשדפי אומרת את זה אני מתלהב בעצמי. זה בדיוק החלק של "יחוד" במודל ההתלהבות – לאתר את הייחוד של בן אדם. כשאדם מכיר את הייחוד שלו ועובד בעבודה שמוציאה את הייחוד הזה לאור – טוב לו. וזו שוב שאלה של מודעות עצמית ושאלת שאלות את עצמך – במה אני מוכשר? זו שאלת מודעות אני אומר לה. נשים אגב, טובות בזה יותר לא? "כן. היא אומרת. אבל לעיתים הן מפחדות לשאול את השאלה כי התשובה תהיי לא נעימה. התשובה תהווה מראה לפער שבין מה היא רוצה למה שיש לה.  

מלצרית

על הדרך, היא מספרת שעבדה שנים במלצרות, ואני שוב נכנס להלם. אני עצמי הייתי מלצר שנים, והתקבלתי לעבודה בכתר פלסטיק (עבודה ששינתה את חיי) בגלל שטל סנדר המנכ"ל חשב שמלצר יהיה גם account manager טוב ללקוחות שלו. יש קשר ישיר בין מלצרים ואנשי שירות טובים. מלצרים יודעים לתת שירות בלב שלם ללא אגו. דפי כנראה סיפרה לי את זה, כי מלצרות זה מקצוע של אהבה, ולכן היא הצליחה בו. היא אדם שבא מאהבה לסביבה. 

אני מצליחה במקומות שבאים מאהבה

אינני בנויה לעבוד במקום שאהבה היא לא הבסיס שלו, ויש כאלה. יש מקומות שאהבה היא לא הקטע העיקרי בהם.  

אז מה זו אהבה?

אני שואל אותה. איך אני יכול להבין למה את מתכוונת? איך איישם אהבה אם אינני מבין מה זו אהבה בעבודה? והיא עונה תשובה מהפכנית שלמעשה מפענחת את סוד האהבה בעבודה: "אהבה מתחילה במבט שיש לך בעיניים". במבט שאתה שואב מתוכך, מתוך הדברים שאתה עצמך אוהב כמו ילדים וכו', ושולח אותו לאדם אחר שניכרה בדרכך. אני מקשיב, ונזכר איך אנו מלמדים אנשים לחשוב על דברים שיקרים להם כשהם מדברים. אנו מלמדים מהנדסים לחשוב על הילד שלהם כשהם מדברים עם מישהו. 

רמת תוקפנות

בגוף.. במילים.. בטון.. בקצב הדיבור. כשאתה מדבר ברכות, בקצב סביר.. משהו רגוע עובר לצד השני.  

הקשבה..

שהיא פונקציה של כמה אתה בטוח בעצמך."הצועקים" אינם חכמים יותר או חזקים יותר. הם פחדנים. הם מנסים לגונן על חוסר הביטחון שלהם מילדות, ע"י דיבור מהיר, חזק, או דיבור של כאילו מבין עניין. צורת התנסחות.

"התנסחות?"

אני חושב בתוכי תוך כדי הקשבה לדבריה, ונזכר כמה מילים יכולות להקים או להרוג. כמה מילים יכולות להרוג או לאהוב. מילה 1. מילה אחת נכונה או מוטעית. מילה אחת רגישה ועדינה או מילה קשה וגסה. אולי צריכים שעורי התנסחות למנהלים? (בטוח שכן..) אימונים חודשיים של שעה בהתנסחות. בהתבטאות. אימון בניסוח רהוט יותר, אלגנטי יותר. ניסוח של היגיון הדברים שאתה מעביר לי. האם אתה יורה את הדברים בלחץ? או פשוט משוחח עם האחר. אני חושב שכשהקשבתי לדברים האלה הייתי מאושר.זה היה סימן שהמחקר הזה, הדרך הזו לשים בפוקוס את נושא ההתלהבות היא נכונה וחשובה. הרגשתי שיש עוד "משוגעים" לדבר, שזו אמנותם ודרך חייהם. 

חובת ההנאה כל יום, כל שנייה.

אני מנסה להעביר את זה לילדים שלי. את מה שאני קיבלתי בבית מההורים שלי – ליהנות. ליהנות כל רגע. הם לא אמרו לי את זה – הם פשוט חיו ככה. וגם אני, לא אומרת את זה, אלא עושה, כדוגמא אישית לילדים שלי. קרה משהו? משהו השתבש? לא נורא. נעשה משהו אחר...  

פתאום, יש אתנחתא בשיחה.

התלהבות זה דברים מאוד פשוטים בבסיס אני אומר לה .. כמו לנשום

לנשום עמוק. 3 שניות לתוכו.. 4 שניות החוצה..לא יאמן כמה לא נושמים בעבודה. גם אם רק את זה היינו מכניסים לארגונים – היינו עושים מצווה אדירה. להכניס נשימה לעבודה. יותר נשימות עמוקות.  

מייל של אהבה לעובדים בסוף שבוע

כל יום חמישי אני שולחת לעובדים שאיתי מייל של אהבה עם סיכום של השבוע ומה הולך להיות בשבוע הבא. לא חזון, אלא פרקטיקה + טיפים לחיים. "אל תשכחו לנשום" אני אומרת להם. תזכרו להביא למי שייקר לכם פרחים. תגידו לו/לה שאתם אוהבים אותם.  

"מה שלומך? איך אתה מרגיש?"

איך החיים? זה מה שאני שואלת אותם ביום יום. זה נראה לה טריוויאלי, אבל זה לא. כחוקר של הנושא, אני יודע שהשאלה הכי מדהימה בעולם, בקושי נשאלת, והיא: מה שלומך? איך אתה מרגיש? המון שואלים כלאחר יד מה נשמע סתמי.. שאין לו שום משמעות ורצון הקשבה אמיתי. השאלה היותר שווה זה "איך אתה מרגיש?" כמו שדפי שואלת. זו שאלה אמיצה, כי אתה תקבל באמת תשובה אמיתית .. 

"צרות תמיד יהיו, אבל דברים טובים צריך לקחת"

כששמעתי את זה הייתי כבר בשוק טוטאלי ממנה. מאיפה לעזאזל באים כל הפנינים האלה? צרות היא אומרת לי, תמיד יהיו. תמיד יפלו עליך. אבל דברים טובים אתה צריך לדעת לקחת. זו קריאה מדהימה בחוזקה לכך שאנו צריכים לקחת את מה שאנו אוהבים. קפה ... שוקולד ... זמן עם מישהו... בגד ... כל דבר. קח את מה שאתה אוהב, אל תחכה שהוא יבוא אליך. אם החיים הם כאלה, שצרות באות בכל מקרה, נראה לי הוגן שדברים טובים – ניקח! 

"המשפחה פחות משפיעה"

כי אדם מגדל את עצמו. פעם חשבו שאדם זה 50% גנטיקה ו 50% סביבה (משפחה+שכונה). היום - אדם יותר מגדל ומפתח את עצמו. כי יש לו יותר תפקידים. הוא משחק יותר תפקידים ביותר מקומות ולומד יותר .. 

שולחן עגול + סוגרים TV וסלולרי

ככה זה אצלנו בבית. טקס בית, טקס ארוחת ערב. כל יום בשבע וחצי כולנו ביחד אוכלים ארוחת ערב. זה העוגן. סוגרים מכשירים, וביחד. 

אין מקומות קבועים בשולחן העגול

גם בישיבות, וגם בבית – תמיד מחליפים מקומות ישיבה. זה start up – רעיון מדהים. שינוי מקום הישיבה מוריד תחושת בחירות של אחד מהאנשים. כולם באותו מקום – כולם משנים מקום. השינוי.. התנועה.. בטח גם הם מגוונים לאנשים. כל פעם מישהו אחר יושב ליד מישהו אחר ונוגעים.. מדברים.. מתקרבים.  

עשיתי ברית

"כשבאתי, עשיתי עם השחלים ברית. אני מביאה שיווק – אתם תביאו מכירות. והשיווק, יביא מכירות. ובאמת, ביחד הבאנו פי 4 יותר מכירות ..! "מה שתפס לי במשפט שלה היה המילה ברית. אני מכיר אותה מהתוכנית "הישרדות", את המילה ברית. כנראה, שיש בזה משהו. שיש מקום לחזרה של המילה ברית בין אנשים – ברית אמת. אני מביא – אתה מביא. אני עושה – אתה עושה. כל אחד עושה ומביא את חלקו, וככה דברים טובים קורים. 

פאצ'ה וצ'לקי - שפה (חדשה) להתלהבות פנים ארגונית

"שינינו את השפה של ההתנהלות הפנימית שלנו" לדוגמא: "פאצ'ה דפיונרלה" פנים של לוויה (פיונראל)השורשים שלי מאיטליה, וככה סבתא שלי הייתה אומרת בבית ...היום, כשאני פוגשת מישהו עם פרצוף עצוב של לוויה על הפנים, אני אומרת לחברה – הוא לא משלנו. יש לו פאצ'ה של לוויה. ככה, עם הזמן, כולם התחילו לומר "פאצ'ה" במשמעות של יש לו פנים שאינן מתאימות לנו. זה הפך לשם קוד.  צ'לקי, זה שיקי + עכשווי.היא מראה לי את תיק הרחצה החדש ששחל נותנים ללקוחות שלהם. ואחרי זה את מתקן בדיקת הדופק החדש. הם נראים 10. cool. כמו מכשירי mp4. המארז שלהם כזה מדליק עד שבא לך ללכת איתו בכל מקרה – בין אם אתה שחליסט ובין אם לא. אז זהו, ככה המצאנו עוד מילה – צ'לקי. שפה ארגונית של התלהבות. 

חלמנו

"... במשך ימים, ראובן קפלן המנכ"ל, והצוות שאיתנו חלמנו על מה אנו רוצים שיהיה. לב חדש, מארזים חדשים, צבעים חדשים לארגון.. וככה זה קרה... " 

לפני / אחרי

היא שומרת מוצרים וחומרים פרסומיים ישנים. שולפת אותם מהמדף, מראה לי את מה שהיה פעם, לפני, ומה שיש היום. אנשים לא שומרים לרוב את מה שהיה לפני, ואז, מי שלידם לא קולט את השינוי שנוצר. את מה שבנינו. את מה ששיפרנו. דפי כן שומרת. דפי כן מראה. לפני, מול אחרי. ואז – מבינים. 

רעיונות מהעובדים

הם חוזרים מפגישות ומביאים רעיונות. Inputים לסגירה. "אם נעשה ככה.. נוכל לסגור עסקה.." ואני מבינה, שיש פה הזדמנות לשיפור.

 Morning wake up call + חלומות נעימים

אני מתקשרת אליהם בבוקר (בוקר טוב) ושולחת SMS בערב. זה מזיזזה מקשיב.

כל הגוף שלה מדבר

אחרי שעה ורבע ביחד, כל הגוף שלה מדבר. הידיים.. הפנים.. הכול זז ומביע התלהבות.אין התלהבות בלי גוף. 

הזמנה, לקחת

"אני מזמינה את העובדים שאיתי לקחת ממני זמן. לבקש ממני זמן כשצריך.זה בסדר לבקש. זה רצוי. אני רוצה שהם ידעו לבקש." כמה זה חכם אני חושב לעצמי.. הרי תמיד עובדים מרגישים שאין להם מספיק זמן עם הבוס, ונשארים עם ההרגשה הזו בתוכו. מאוכזבים. מבוישים. כמו ילד. ברגע שיש לגיטימציה לבקש, מבקשים יותר. יודעים שזה בסדר, שזו הדרך. מתי אתה מבקש? ברגע שאתה יודע שלבקש, זה לא להיות חלש. זה מזכיר לי שתי סיטואציות מהחיים, שמתנהגות אותו הדבר. זוגיות, והורות.בזוגיות, לא ידעתי אני הרבה שנים, לבקש.לא ידעתי לבקש להיות לבד כשרציתי, וזה הפך להר געש שמאיים להתפוצץ.לא ידעתי לבקש חיבוק, כשהוא חסר לי. חיכיתי. חיכיתי לקבל. וברוב הפעמים לא קיבלתי, והתפוצצתי. במקום ללמוד לבקש. במקום לדעת שלבקש זה בסדר. היום, הבן שלי עמית בן ה 11, יודע לבקש. יש ימים שהוא מבקש ממני 3 פעמים חיבוק בערב אחד! בלי חשבון, הוא מתקרב אלי במבט רך וידיים פרוסות, ואומר לי: "אבא... אפשר חיבוק?" ואני כמובן עט על ההזדמנות. זה מקסים. זה אחר. זה חדשני. וזה כל כך נכון לחיים. לבקש. לקחת.לא לחכות שיתנו לך. 

הזוית הישראלית – אנו מפחדים פחות לטעות

בשלב כשלהוא אני אומר לדפי שאולי הישראלים מתלהבים יותר. אולי בגלל הגישה המזרח תיכונית שלנו אנו קולניים, חוצפנים (מחשבתית), "מלחמתיים" דווקא בפן הטוב של המילה. "אני חושבת שאנחנו מפחדים פחות לטעות" היא עונה. בגרמניה לדוגמא, עובד מפחד יותר לעשות טעות. מפחד מהתגובה. פה אצלנו, מפחדים פחות, ולכן אומרים ועושים יותר. אמיצים.