נפש על ענן, יושבת וצופה. רואה לא נראית, בוחנת מתבוננת. שואלת היא, לוחשת היא, מה היא האמת?
גבר ואישה אוחזים בקצה ענף. צפות המסכות, שנים של צלקות. נרתעים מהתחושות, נפשות מתרחקות. לב בוכה דולף, הודף ומסוכך. אוהבים כואבים נרתעים, רגשותיהם נמחקים. עומדים, קופאים, מטעים, תוהים. ונפש על ענן, בוחנת מתבוננת. שואלת היא, לוחשת היא, מה היא האמת?
ילד וילדה אוחזים בקצה ענף. קרובים ומתקרבים, מגלים ומתגלים. מושיטים יד אל יד. לגעת לא לגעת? היא בוחנת, הוא מתבונן. הוא מרגיש והיא מתרגשת. והנפש מביטה מבין ענן, אוחזת במשקפת שמשקפת. "זאת היא האמת", לוחשת מתרגשת. צוחקת, מחייכת. בוכה – היא מאושרת. זאת היא האמת.
|
galplik
בתגובה על טיול גימלאים
אליכרמלי
בתגובה על המסע אחר התקליט האבוד - חלק א'
עינת:)
בתגובה על תושבי ארץ נהדרים
תגובות (55)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכים ולא מסכים :)
שלום ותודה על החיוך ועל המרשרש הירוק.
"והנפש מביטה מבין ענן, אוחזת במשקפת שמשקפת."
והנה התמצית.
: )
סנוניתה,
אני שמח שאת מסכימה לשים מאחורינו את כל הסכסוך של ירדנה ועופרה.
את ילדה גדולה!
תודה אראל,
זה קצת מתקשר לי לפוסט האחרון שלך, בנוגע לאמת ולראשוניות של הרגש.
יש מילים! זו פשוט תקלה בקפה. עוד מעט הן יחזרו.
ותודה....
ננס אדום..
איזה פוסט פשוט, אמיתי ויפה.
זוהי האמת...
כוכב יפה לפוסט יפה.
אין מילים פשוט כוכב.
ותודה....
אההה... וואלה, לא קלטתי שהוא אלמותי.
אם כתבת אלמותי, אז אני כבר אצרף: נסיכת הירח.
שיר על נסיכה וירח, שלך.
יוקה,
אני לא יודע מה הגישה שלך, למרות שלפי הבלוג שלך, אני חושב שאת הולכת על גישה דומה. אני מאמין שריסוק החומות הוא חובה, אפשרי וממש לא כל כך קשה כמו שמייחסים לכך. לפחות לא קשה כמו לחיות ולאהוב כמו גוויה.
והחשיפות הזו, הילדותית, היא הכרחית.
חידוד של רגש כמו חידוד של חושים. כל אחד במישור אחר, אך מבטא הרבה עוצמה.
נשיונל ג'יאוגרפיק על רגשות זה תיאור מעניין.
איזה שיר הנסיכה?
תמיד אנחנו מאמינים שפעם, שאז, לפני שבנינו לנו המון חומות והגנות הכל היה הכי אמיתי.
אני תוהה איך נפש כל כך רכה יכולה להיות כל כך חשופה ובכל זאת לשרוד.
אולי משהו ללמוד ממנו.
תודה וסוּפר תודה :)
השיר עשה לי נעים
והמשפט האחרון שלך
הוא אחת ההבחנות היותר חכמות
ששמעתי בזמן האחרון
תודה
אם זוהר ארגוב היה מטקבק אותי, אני משוכנע שזו היתה התגובה שלו.
אם היית יודע רגליים של מי אני מחבק...ומה ...
תודה ילדה :)
יש לך נפש יפה
לא עבדת עליי לרגע.
רואים שאתה שחקן נשמה ורגשות.
ננס
עם כל הציניות שבניתי סביבי
הצלחת לגרום לי להתרגש
יפה לך
נפלא
תודה קורניקו.
למה נדמה לי שאתה מחבק את הרגליים, מתנדנד, וממלמל את זה לעצמך.
תודה.
בסוף נשאר לך אחד בסטוק.
יפה מאוד ננסיקו. יפה לגלות שאתה גם משורר.
יפה,
אהבתי,
אזלו הכוכבים,
תודה
}{
אתה לא נורמאלי......
על זה קיבלת כוכב.
הגיע לך בכל מקרה על הפייטנות....
אבל כבשת אותי עם הלינק, ללא ספק!
תודה מירונה :)
וואי איזו סדרה מיוחדת זו הייתה.
אבי אוריה המלך.
פנדורה יקרה,
מסכים באופן חלקי. חיבור הסובייקטיביות לאמת נכונה רק בחלק מהמקרים.
יש כאלו, רשעים, (לא את) שמעדיפים לטעון שכל אמת היא סובייקטיבית בכדי להצדיק מחסור בעקרונות.
אחד מהמנהלים של חברה שבה עבדתי ניסה לשכנע אותי שיש אפור בחיים, כטיעון סמוי לחוסר בערכים שהוא הפגין כלפי העובדים בחברה. הוא כמובן שמע טוב מאוד מה אני חושב על הטענה הזאת, כשהיא באה במטרה להצדיק.
בקיצור, יש מקרים שהאמת היא אובייקטיבית, למשל ברגש אמיתי שמגיע מבפנים. יש מקרים שהאמת היא סובייקטיבית, למשל טיעונים רגשיים מפה של מניפולטור/ית.
ויש מקרים שניתן להבחין באפור, ויש מקרים שיש רק שחור-לבן [וחשוב לעמוד על כך].
פייטן אחד.
יפה מאוד.
נזכרתי פתאום בתוכנית ההיא שניים אוחזין.....
מסכימה לגמרי!
באמת לאמת הסוביקטיבית (אם כי זה די מצחיק להוסיף סוביקטיבית שהרי אמת היא תמיד כזאת ) יש נטיה להיות ברורה יותר ושקופה יותר בילדות .
זה כנראה החור באוזן הוא מביא איתו עננים שחורים וכהים.
תודה מורס :)
הקיפאון הוא מהשטן.
הכי כיף לקבל כוכב על תגובה!
תודה :)
תודה פרח.
בוקר טוב!
אוסיף שלא משנה כמה פעמים התינוק נופל, הוא עדיין ממשיך לנסות לעמוד וללכת. אם תתני את אותה המשימה למבוגר, הוא יישאר על התחת, בחוסר אונים.
לכל אחד מאיתנו יש מטענים ורגשות ולפעמים הם משתקפים בפחדים שלנו ואנו נשארים קפואים. תיארת את יפה.
"עצוב שפחד מכאב הופך לפחד מאושר".
כוכב !
(-:
הזמן והניסיון משכיח מאיתנו את האמת הזאת.
את הטוהר הזה. עוטף אותו בשכבות על שכבות.
רק תינוק יודע מתי הוא באמת רעב ומתי הוא שבע.
כל גילוי יכול לעורר את הריגוש הראשוני, גם אחרי שנים רבות וגילויים רבים.
זה מסוכן להכנע לצלקות ולפגיעות. עצוב שפחד מהכאב הופך לפחד מהאושר.
מעבר לכך, אמרת "נטולת פרשנויות", ואני מסכים.
הגילוי הבראשיתי, הראשוני, הבתולי.
זאת האמת המרגשת. המפעימה. הטרייה. הנקייה.
נטולת פרשנויות, שכבות, תוספות, עכבות, חפה מניסיון חיים....
אולי נוכל לבחור כיצד נתבונן בו, בענף?
כל פעם שאת מגיעה אני מדליק זיקוק.
ותודה.
אהבתי את ההבחנה של הפער בין האמירה הסקסית של "אני עדיין ילד", לבין הקושי ליישמה.
תודה :)
אחלה שיר. אמיתי פשוט ונקי.
הלוואי וכול מי שאומר על עצמו שאינו רוצה להתבגר היה רואה את אותה אמת שהצגת...