הילדה של הים משכשכת עדיין בשלולית שנותרה בי, נוגסת בגלי הגעגוע, רוקדת יחפה על החול ואני צופה בּה מחפשת מבט תכול בין תלתליה, מושיטה ידי לאחוז בידיים הקטנות ופסיעותינו קלות יותר רחוקות יותר הזמן לוכד את הים ונסוג, בין שמיים לאופק נותר עתה צל הממאן להעלם. |