מתחתנים.חברים שלי מתחתנים, הם רוצים חתונה קטנה, כזו שיכירו בה את רוב המוזמנים, כי מי שלא בא בשבילם עדיף שלא יבוא כלל. סיפור מוכר.מבלבל מכל הכיוונים.ברור שלכל אחד בחירה שונה, אבל כמה מתוך הבחירה שלנו מושפע מהרצון להיות שונים ומיוחדים וכמה מהאופי שלנו? לפעמים מרוב שהצורך הזה משתלט בדרך שכחנו מה אנחנו אוהבים. איך לסדר פרחים, אם לעשות ענין מהשולחנות או לא, אם לשלם מלא כסף לשמלה או לקנות ב 'נו לוגו' אחת שתעלה 700 שקל ואפשר ללבוש אותה אחר כך..כן אנחנו רוצות קנייה חכמה, השקעה משתלמת.דבילי בסופו של דבר, כי מי רוצה ללבוש שמלת לבנה לאיזשהו אירוע שהוא לא החתונה שלה??

אז הם רוצים מיוחד, רק 200 מוזמנים, שההורים לא ישלמו שקל(הרבה לחץ עלינו, החברים, לא נעים, צריך להתחיל לחסוך)שיהיה פויקה ולא קיטרינג, ועל הדרך חשבו ללבוש שרוולים לבנים וכותונת לילה סקסית במסווה של שמלה שתפתיע את כולם בפשטות שלה..כל כך פשוטה שכל אחת יכולה לקנות כזו ב 80 שקל בדלתא..??

אני את שלי אמרתי, חתונה זה ענין, ענין גדול! גם אם לא חד פעמי כמו יומולדת 30, ושווה להיות מיוחדים בו. בענין הכסף עדיף לא לפזז בקול ש'אתם משלמים לבד על האירוע' כי זה עלול לגרום ללחץ בקרב חברים דלי יכולת שנוסעים עדיין בסובארו ג'אסטי ושוטפים לבד את האוטו. שווה להפציץ בשמלה פשוט כי זה כייף להיראות מיליון דולר ולוותר על הפויקה כי מתלווה אליו תחושה של מחנה פולשים בחוף ארסוף עם ריח של מדורה.

הסכמנו לבסוף שמה שחשוב זה שהמוזיקה תהיה מצוינת שהבר יהיה קרוב מספיק ושהשמש של יוני לא תיקרע לנו את הצורה.

מחמם את הלב.מזכיר לי סיפור משנה שעברה, אבל אשמור אותו לפעם הבאה