אתמול אחרי הצהריים יצאתי לחנות מסתכלת להנאתי על הרחוב האביבי ,הבטתי קדימה וראיתי מיליון נמשים הולכים לקראתי הרמתי את ראשי וראיתי ילדה בגיל בית ספר עם ילקוט על הגב וכאן עלי להתוודות יש לי תחביב להתחיל עם מנומשות (כמוני) קטנות 

"שלום" אמרתי בחייכנות

"שלום "ענתה לי המנוקדת הקטנה 

"סליחה שאני מתפרצת "אמרתי "אבל את רואה את כל הנמשים שלי יש לי אחוות מנומשות ,אני חייבת לשאול מאיפה את קיבלת את כל הג'ינג'ים?"

היא לא התבלבלה "חלק ירשתי וחלק אספתי בקיץ"

"את יודעת "אמרתי לה "כשאני הייתי בגילך שנאתי את הנמשים שלי היו קוראים לי ג'ינג'ית קלאבסה ועוד כל מיני דברים מעליבים, איך זה אצלך?"

"אני מתה על הנמשים שלי "חייכה הג'ינג'ית "גם החברים שלי קוראים לי ג'ינג'ית קלאבסה אבל זה כינוי חיבה שאני אוהבת

תראי משהו"היא אומרת ומורידה את הילקוט שלה "זה חולצה מיוחדת שאמא שלי הכינה לי ליומולדת" היא מסתובבת ואני רואה על הגב שלה ציור של של הילדה הקטנה עם כל הנמשים מחייכת וקורצת וליד כל נמש ונמש היה מספר והתחלה של קו חיבר בין חלק מהנמשים מעל הציור היה כתוב "חבר את הנמשים "

"מדהים" אמרתי לה והלכתי לדרכי מחויכת