כותרות TheMarker >
    ';

    גישה הוליסטית לשינוי הרגלי אכילה

    ארכיון

    אכילה רגשית ולמה זה קורה לנו

    3 תגובות   יום שלישי, 23/3/10, 18:15
     

    איך קורה שאוכלים אכילה רגשית, אוטומטית, בלי קשר לתחושת רעב או שובע?

    אוכל שגורם לנו להרגיש טוב, גורם למוטיבציה לאכול עוד ועוד ממנו. הלמידה שהתנהגות מסוימת מביאה לתגמול מניעה אותנו לפעול. הזיכרון משמר את החוויה של התגמול הטוב לאכילה וגורם לנו לחזור עליה שוב ושוב. זה נטוע באבולוציה - יותר יעיל לפעול באופן אוטומטי מאשר ליחד מאמץ להחלטה האם לפעול או לא. ברגע שהתנהגות הופכת לאוטומטית אין צורך במרכיב הרגש (התשוקה להרגיש יותר טוב) . אנו חוזרים על הפעולה שוב ושוב בלי לחשוב כי זה מה שהתרגלנו לעשות וזה הופך ללא מודע. לא עוצרים לחשוב האם אני באמת רוצה עכשיו את המאכל הזה. כמה שחוזרים על זה יותר פעמים, צוברים יותר זיכרונות לגבי הגירוי-תגובה-תגמול הספציפי וזה הופך לאוטומטי. בתהליך של גירוי - תגובה (רואה, מריחה אוכל, עצבנית, מתוסכלת ואז אוכלת) ,יש לנו אפשרות להתערבות אפקטיבית שתזכיר לנו שיש לנו רגע של בחירה, אבל רק רגע, כדי להכיר במה שעומד להתרחש ולעשות משהו אחר במקום. המשהו האחר הזה פירושו לעצור לרגע, להתחבר לתחושת הרעב והשובע, להקשיב לגוף ואז לבחור מה שהכי מתאים.

    אם מצליחים לעצור את האכילה האוטומטית, הלא מודעת, ההרגל הישן לא נעלם, הוא עדיין שם. אפשר ללמוד משהו חדש, אבל זה לא אומר שנפטרנו מההרגל הישן. במשך הזמן, התגובות החדשות שנלמד יהפכו לאוטומטיות כמו ההרגל הישן. צריך פשוט להמשיך ולהתאמן עוד ועוד. אם לא מצליחים בחלק מהניסיונות הראשונים וזה קורה, מכיון שההרגלים שלנו חזקים מאיתנו, לא להתייאש.

          אין פה עניין של כוח  רצון כי כוח רצון  היום ישנו ומחר  איננו, היום חזק ומחר חלש. העניין הוא שינוי התפיסה ושינוי ההרגלים ואימוץ אורח חיים אחר. שינוי בסגנון חיים.

    ולמה הכוונה בשינוי התפיסה לגבי אוכל? להיפרד מחשיבה במונחים של דיאטה, של אוכל משמין ושל ספירת קלוריות. למשל, לא להגדיר  הפחתת משקל כמטרה.

    הפחתת משקל תמיד צריכה להיות בעדיפות נמוכה כאשר מתמקדים בשינוי היחס לאוכל. אם הפחתת משקל היא המטרה העיקרית, אז כל החלטה לגבי אוכל תהיה מבוססת על היכולת שלו לעזור בהפחתת משקל, במקום על תחושת הרעב או העדפות המזון שלנו. זה מצמצם מאוד את אפשרויות הבחירה ויוצר באופן אוטומטי הרגשת חסך וקיפוח. זו בתורה תביא אותנו לאכילה לשם פיצוי והנה שוב נכנסנו למעגל הקסמים של: אני אוכלת לא בגלל רעב ואז אני גם לא יודעת מתי להפסיק-אני מרגישה רע-בגלל רגשי אשם אני מחליטה להפחית בכמויות-אני מרגישה מקופחת-אני שוב אוכלת כפיצוי.

    אם נפסיק לחשוב במונחים של דיאטה וניפרד ממשטרת המחשבות של אכילה לפי נוסחה שמישהו אחר קבע עבורנו, נוכל לחזור למנגנון הטבעי, אשר מצוי אצל כולנו והוא לאכול כשרעבים, להפסיק כששבעים מתוך בטחון מלא בגוף שלנו וביכולת שלו להוביל אותנו.

     

    אפשר להתחיל להתאמן כבר בפסח. במקום לחשוש "איך נעבור את החג" אפשר לעבור מעבדות ( לספירת קלוריות) לחירות ( לבחור לפי מה שהכי מתאים לי). ברגע שמשתחררים

    מחשיבה של דיאטה, נעלמת תסמונת "הסעודה האחרונה" שבה אוכלים הכל ובכמויות מוגזמות רק בגלל הידיעה ש"ממחר דיאטה". אפשר להירגע, לאכול בנחת ורק לזכור להקשיב לגוף ולסמוך עליו. הוא כבר יידע מה לעשות.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/3/10 10:16:

       

      מדובר כאן ב-SPAM. "הכתבה" הזו מפורסמת במקביל, ברשת קפה דה-מרקר בארבעה מקומות, בבלוגה של המחברת, בשלושה פורומים 1, 2, 3 וגם בעמוד הראשון של אתר הארץ. זו הוכחה נוספת למדיניות של איפה ואיפה ב"הארץ" וב"דה מרקר" וגם בושה לאינטליגנציה האנושית.

       

        24/3/10 22:27:

      כל מילה באבן חקוקה!

      אהבתי מאוד!

      אין כוכב מהאתר לתת לך אז קבלי סמיילי במקום

        23/3/10 18:32:

      צודקת וקשה ליישם אבל חייבים...

      תודה לך

      פרופיל

      מירי הנדלס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין