תחילת שנה.

לא כל האנשים מתחילים את השנה בתפוח בדבש, ישנם שאכלו מרורים.

פגשתי בכמה כאלה. בבית החולים.

הורים לילד מתוק שמשום מה התפתחותו איטית. בלילות ישן עמו מתנדב..

בחרתי להציג בפניכם לילה מהזוית דווקא של המתנדב ולא של ההורה.

תהנו.

מוקדש למתנדבים בעם.

(אותם מתנדבים שתמיד רואים אותם אך אולי לא מעריכים מספיק...)

היד הזעירה הטילה צללים כמעט בלתי מורגשים על הקיר. כמעט. אוריה הבחין בהם.

כבר כמה לילות שהתינוק הזה, עליו הוא שומר. לא רגוע. אבל הוא לא מיילל הוא רק רוקע ברגליו ובידיו, עד כמה שיכול.

אף אחד לא הנחה אותו כיצד מטפלים בכזה מצב. עירוי האינפוזיה הורה על זרימה קבועה ויציבה. המוניטור אף הוא עבד ללא תקלות. אין שום סיבה כמעט לעירנות העצבנית הזו.

"תישן תינוק!" ביקש / הפציר בו בשקט. "למה אתה כ"כ לא רגוע?" שאל כמו מחכה לתשובתו של העולל.

'אושר' זה השם שלו. משום מה ביכר אוריה את השם תינוק סתם על פני אושר. שם כל כך לא מתאים לילד כל כך אומלל. לא חשב שמה בשימוש בשם דווקא יעזור לו להיות בלתי אומלל. אך לא, גלגלי מוחו העייפים של אוריה מן הלילה השלישי הרצוף מבלי כמעט שינה לא אפשרו לו להתעמק בדבר.

"תישן, תישן" המשיך לדבר אליו ללא הועיל. הזערור המשיך ב'פירכוסיו'. באין ברירה הסתובב אוריה לצד השני על הספה המפוספסת והחליט להמשיך בכל זאת לישון.

לפתע פרץ אושר ביללות קצובות ועצבניות. הוא כבר הרגיש את הנטישה הזמנית הזו, של אוריה.

אוריה קם. לגם לגימה ארוכה ומעוררת מהדיאט קולה ששם על הכוננית. וניגש לתינוק. מחפש דרכים אחרות ומקוריות להרגיע את התינוק. קצת יותר מקוריות מלומר לו לישון.

אושר פקח את עיניו הביט אל אוריה. הוא כבר הרגיש שבאים לטפל בו. אוריה תפס את ידו הכמעט מושטת ואחז בה. וביד השניה הוא ליטף את פניו האדומות מבכי של התינוק.

לא בשניה אחת הוא נרגע אך לאט לאט חזר את השקט שלו. המגע הזה גרם לו לשתוק. אך הוא לא ניסה להירדם, הוא רק הביט במלאך שלו. באוריה.

אוריה גייס החיוך הטוב ביותר שלו, ואושר השיב לו חיוכון. אחד כזה שבשבילו כייף להישאר ערים בלילה. שהיום נראה זורח בזכותו.

אוריה היה מאושר. קצת זעם על עצמו איך לא ניסה שיטה זו קודם לכן.

שנה מתוקה  ומאושרת לכולם!

גם להורים של אושר.