סומכת על האינטואיציה החזקה שנתן לי אלוהים, אני נכנסת לבית הגדול הזה.

בכניסה ניצב לו שולחן עץ ענק ועליו כלי כסף שנראים עתיקים אך מעושרים.

אני ממשיכה עוד שני צעדים והנה המטבח. כל פינה בו מאתגרת את הראש המסונוור שלי.

סיר קטן יושב לו אי-שם בכיור אך סביבו הכל נקי, טהור, ריחני להפליא.

עוד שלושה צעדים והנה הסלון. סלון ענק, מרווח, בדי קטיפה בצבע אדום מעטרים אותו, ספה גדולה, שולחן עץ עתיק, כוננית  ובה מאות דיסקים, ספרים תרבותיים, תמונות חיים.

בין המטבח לסלון, יושבים להם באוויר הנינוח-מוביילים של לבבות בכל הצבעים. הכל כאן קסום, אחר, שונה, מרגש. ליד כוננית הדיסקים, ניצב לו ארון שקוף, חציו עשוי עץ ובו כלי כסף הנראים כיצאו ממוזיאון ארכיוני והם מגלים היסטוריה תרבותית ונוגעת.

אני לוקחת עוד ארבעה צעדים. חדר שינה ענק, תקרה גבוהה, מיטה ענקית ואדומה, רצפת פסיפס, ארון פתוח למחצה. אני מורידה את התיק שלי ושמה אותו על הכסא המונח בכניסה לחדר. מורידה את נעלי העקב השחורות שלי ומניחה אותי אל מולך.

אתה שוכב על גבך במיטה הענקית ומביט בי בתשוקה.

ואני - מחבקת את החופש, מביטה אל תוך עצמי, משתהה ממחשבות שאינן משתלטות עליי, חשה אותך, יותר את עצמי, אבל גם אותך.

נטולת כאב, נטולת זיכרונות- אני עוצמת עיניים ומחייכת מבפנים.

תודה לך אלוהים.  

תודה.