הגיגים שכאלה
פוסטים אחרונים
- לא סתם 20/4/15
- נאלמתי 24/3/14
- שאלה... 25/8/13
- פרידה מזהרירה... 2/1/13
- בוקר של תובנות 27/11/12
- סמנטיקה?? 22/11/12
ארכיון
מחשבות על עצמי
אתמול ישבתי עם חברה ואמרתי לה את כל הדברים שאני לא. כל הדברים שאני יודעת בוודאות שאני לא. והיא הסתכלה עליי ולא הבינה מה נחת עליי, מה פתאום אני רואה הכל שחור, מה קרה שההערכה העצמית שלי נעלמה. היא לא רגילה לא לראות אותי מחייכת או צוחקת. וחשבתי על כל הדברים שאמרתי לה אתמול, כל הדברים שהיא אמרה לי והבנתי כמה אני מושפעת מהתכתיבים החברתיים האלה, כמה אני מושפעת מאיך אני חושבת שהסביבה רואה אותי. כמה משמעות אני נותנת לכל המסביב במקום באמת להנות ממה וממי שאני. כן, אחד הדברים שקשה לי איתם הוא הלבד שלי. ופתאום לכל החברות יש בני זוג, החברה הכי טובה שלי נשואה ומנסה להיכנס להריון, אחת אחרת עברה לגור עם הבן זוג שלה. ואני - נשארת לבד. חוזרת לדירה הריקה שלי כל יום ומידי פעם מוצאת מישהו שיחלוק איתי את הבדידות לכמה רגעים. משם מגיעה השאלה למה אני לבד. פה התשובה הרבה יותר מורכבת ומושפעת ישירות ממצב הרוח שלי באותו יום או רגע נתון. או שאני משליכה הכל פנימה וטוענת בנחרצות שזה בגלל מי שאני, איך שאני נראית, צורת ההתנהגות שלי. או שאני סבלנית הרבה יותר, מסתכלת על הקשרים שהיו לי ויודעת שיום יבוא וזה יקרה. אתמול נקודת המבט שלי היתה מאוד נחרצת פנימה. אני גם יודעת מאיפה זה מגיע אצלי פתאום. כי נכון, הכל היה שמח ואופטימי ומחויך, כי היה לי ריגוש. התרגשתי עד עמקי נשמתי. והריגוש חלף, ומה שנשאר זה התכווצות בכל פעם שהמחשבה עליו מנסה להשתחל חזרה למודעות שלי. גם ברור לי שככל שיעבור הזמן ההתכווצויות יהיו קלות יותר, עד שבסוף ישאר רק חיוך מזה שלפחות חוויתי את הריגוש הזה. אבל בינתיים מתכווצת, חשה פספוס קל, ומנסה להמשיך. העניין הוא שאני לא צריכה להיות במצב השמח שלי רק בגלל שנכנס ריגוש כזה או אחר לחיי. אני צריכה להנות ולאהוב את מי שאני בלי קשר לגירויים החיצוניים, להסתכל פנימה ולאהוב מכל הלב. כי למרות שאני במוד ביקורתי במיוחד, אני יודעת שאני שווה את זה. |
תגובות (9)
התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.
/null/text_64k_1#
תודה על התגובה. האהבה העצמית קשה לפעמים בגלל גורמים חיצוניים שמסתירים את מה שצריך לראות. מקווה שבקרוב ההלקאה תיפסק, השיפוט יירגע ושאצליח לראות את עצמי באמת.
אתה צודק, ולא כתבתי את הפוסט כדי לקבל חיזוקים, כתבתי כי זאת פלטפורמה עבורי לפרוק את מה שמציק לי.
אני מודה לך על התגובה ומקווה שהעליות יהיו משמעותיות.
הלקאה - מיותרת, שפוט - יש לו רווח
החמרה עם עצמך - גם מיותרת
רצוי לעשות שמוש במודעות - כדי לסלול את הדרך עליו אנחנו רוצים לפסוע.
מה שנתן לי להבין שיש תקווה הוא הקטע האחרון
העניין הוא שאני לא צריכה להיות במצב השמח שלי רק בגלל שנכנס ריגוש כזה או אחר לחיי. אני צריכה להנות ולאהוב את מי שאני בלי קשר לגירויים החיצוניים, להסתכל פנימה ולאהוב מכל הלב. כי למרות שאני במוד ביקורתי במיוחד, אני יודעת שאני שווה את זה.
מחזקת את ידייך - קודם לאהוב את עצמך ומה שחסר בך ואת מתהווה לו- צרי אותו בך, לימדי התנסי חווי - ופתחי את עצמך לכיוון ששם את בטוחה שתחושי שלמה
כמה משמעות אני נותנת לכל המסביב במקום באמת להנות ממה וממי שאני.
יעלי,
על ה"ז" כולם , תהיי את מי שאת כי אף אחד לא חי את
חייך במקומך . תעשי מה שטוב לך!
בלי שאנשים ישפטו יגידו וכו' , אני מזמן הפסקתי לדפוק
חשבון לא חייתי כמו שרציתי , i am what i am
תהני ממך מעצמך ,מי שלא טוב לא שיחפש...
חג שמח מותק
זה נכון שכשאנשים מעודדים אותך
זה לא יכול להזיק ויתכן שזה אפילו עוזר...
וה"רוח הכללית" באתר הזה הינה של תמיכה ןפירגון היסטרי של כולם לכולם...
אבל החיים האמיתיים זקוקים לקצת יותר מפירגון ווירטואלי
הם זקוקים בעיקר "לך"
זה בכלל לא נורא להיות לפעמים בנקודה "נמוכה"
הרי זה כל הסיפור... יש עליות וירידות עד הרגע האחרון של החיים...
פשוט צריך לקוות שהעליות יהיו מרובות יותר ומשמעותייות יותר...
.
חג שמח לך
תודה רבה...כתבת מוכר..
פוסט משובח
( אזלו...:)
תודה, תודה, תודה על התגובה המרגשת...
גם לך חג נפלא ונהדר :)
ראשית, קבלי שאפו על הכנות הגלויה שבך, היכולת שלך להתבונן על עצמך ולהגיד "זה אני", ככה כמו שאת רואה את עצמך, היא זאת שבסופו של דבר תקלט אצל הסובבים, היושרה שבך תביא לך אהבה אמיתית וכנה, כי דברים טובים נמשכים לדברים טובים, מאחל לך שתמצאי את ההוא שיידע להבחין במעלות שבך ויאהב אותך כפי שאת ראויה שיאהבו אותך.
חג חירות שמח ומלא באורות של אהבה. (-: