יום הכיפורים תשס"ח עבר בטרדה. הוטרדתי על ידי על שלא צמתי. אבל בשאר העינויים התעניתי: לא רחצתי, לא סכתי, לא נעלתי נעלי עור ולא חלקתי את גופי עם אחר.
יום הכיפורים הסתיים וטרדותיי ועינויי לא. ומחשבות, על עבודה ותזה ומה יהיה ומה אני ולאן אני הולכת, באות והולכות וחוקקות אי שקט.
נרות הנשמה של אבי וסבי עדיין דולקים. כמו מביאים הארכה של האור המקודש אל החול. אור של שבתון אל תוך זמן של עשייה.
ויש בה בעשייה, בהנעת חלקי הגוף לצורך ביצוע, הסחה, של הדעת, מגלגלי השיניים היוצרים מחשבות.
ואם מאריכים בשטיפת הכלים, בקיפול הכביסה, בטאטוא פירורי האתמול מרצפת ההיום, או אז זוכים לכמה רגעים של מנוחה. |