מאחוריי זריחה.

מעליי ירח דוהה לאיטו.

עננה רעננה קטנה וצבעונית מרחפת מעל בית הקברות העירוני, ואני הולכת כנוסעת בתוך גופי כמו ברכבת. מסתכלת בנוף החולף מצדדי. כובד אלפי הנשמות הקבורות מופר על ידי צנינות האויר שאחרי הגשם בשעת בוקר מוקדמת של יום שישי.

חושבת לעצמי שהנה אפשר לנוח ולהתחיל לצוף על פני זרם החיים.

לא יודעת עדיין שזו בכלל לא החלטה שלי...