הזמן מתיישב לו על כורסת העור המפנקת, מדליק לעצמו מרלבורו לייט. לוקח שאיפה עמוק לריאות. כל שאיפה - שנת אדם, כל נשיפה - עשור, סיגריה אחת - חיים שעוברים להם ביעף.
"והזמן נוסע, כי זה מה שזמן אמור לעשות. הזמן נוסע, כי זמן הוא זמן, ואין הפסקות"
הזמן הוא אולי האיש הכי זורם שנמצא שם מעבר לקשת, אחרת אני מניח לא היה מתקבל לעבודה הזאת, שום דבר לא ממש מזיז לו, גם לא הזפת שאמורה להצטבר לו בריאות, הרי יש לו "זמן".
לפעמים כשהוא מרגיש לבד, הוא מרים טלפון (אייפון אופנתי שהוא קנה באיביי כמובן) ליחידה שאולי יכולה לשנות - Lady fate , אותה אחת שטווה את מרקם החיים, אבל גם זה בדרך כלל לא עוזר: גם מכונת התפירה המשוכללת ביותר בטלה בשישים מול האינסוף שמחכה לו.
"Time takes a cigarette, puts it in your mouth מחשבה בטלה עוברת לו בראש, אולי הוא יגדל זקנקן צרפתי שכזה, בצבעי אפור עכברי. על פניו נראה שקצת חבל שדמות כלכך מוניומנטלית תתעסק עם שטויות כאלה, אבל לזמן לא איכפת, כאמור, "יש לו זמן"
"אני יושב בשקט על ספסל לא ציבורי ולא שואל את אף אחד מתי תורי.
בסלון, על הגזוזטרא, עומד לו שעון מטוטלת עתיק. אני לא יודע את השנה המדויקת שבה הוא יוצר, אבל זה כנראה מתישהו בין 1910 ל 1930, הסגנון הוא ארט דקו, קווים מאוד קלאסים, אבל עיצוב לא בנאלי ודי יחודי". קיבלתי אותו מחברה לשעבר, הרבה אחרי שנפרדנו, היא זכרה שפעם אמרתי שאני נורא רוצה כזה שעון והביאה לי אותו כל הדרך מאנגליה. אנשי הביטחון של אלעל קצת התקשו לעכל את המטוטלת וכמה מפתיע לא הבינו את המילה "פנדולום", אז היא ניסתה להסביר להם "תיק תק"...למזלה הם לא התנפלו עליה על המקום מפחד לפצצה מתקתקת. בכל מקרה, מאחור, יש לו פטיש קטן שמכה על סליל,ופעם בחצי שעה צלצול בודד, פעם בשעה שלמה כמספר השעה. לאלה מכם שתוהים, לא, הוא אף פעם לא צלצל 13 פעמים. |