בילדותי הרחוקה (הוי כמה רחוקה) והמתרחקת והולכת, היה במשפחתנו דוד שרירי שכל זאטוטי המשפחה התנו בפניו את צרותיהם וחפשו בו מזור והגנה מפני תלאות הרחוב. ובכל פעם שאחד הילדים היה פונה אליו ומספר לו שחטף מכות מילד גדול ממנו, תשובתו של דודנו הייתה קבועה: "תביא אותו לכאן ותראה מה אני אחטיף לו". אבל, ראו זה פלא, אף אחד מאלה שהחטיפו לנו לא הסכים לבוא, אפילו האהבל של השכונה, הגבוה מכולם, לא הסכים לבוא אל דודנו הגיבור כדי לקבל את מה שהגיע לו בצדק. 

וביבי נתניהו הזכיר לי השבוע את הסיפור עם דודנו זה, עליו השלום. הנה בא אליו ג'ורג' מיטשל עם הזמנה כתובה מהדוד אובמה השרירי והגיבור אחרי ש-219 מחבריו הביאו לו מתנת פסחא חלומית, שיבוא לבית הלבן ויקבל מה שמגיע לו אחרי שעשה מה שעשה, הוא עם חברו האהבל המאנפף בדיבורו, לחבר שלו ג'ורג' ביידן. ונתניהו רץ אל הבית הלבן, ישב שם כמה שעות בהפסקות מבזות של, "תלך ותחזור עם תשובה בכתב באישור של נוטריון שזה כתב ידך", קיבל את כל הבוז והזאפטות שגם משפחתו תסבול מהן לאורך זמן וחזר הביתה זקוף עם ההכרזה החכמה: 

זה לא כאב לי בכלל.

כעת מה שנותר לבוחר הישראלי האדיש, המתעניין בעיקר ב-IKEA, H&M ו"הכל כלול" באנטליה, הוא לאפשר למקביל של ביבי, אהוד (נפוליאון) ברק לעשות גם הוא סיבוב על כיסא ראש הממשלה, עד שישראל תגיע למצבה הבינלאומי של זימבבווה שבה שולט אינסוף שנים האדון מוגבה הנאור, ואולי יתפנה להושיב על כיסא ראש הממשלה מישהו בעל יושרה שנהנה בעולם גם מאמון במילתו.