כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    לרגל חג עצמאותנו – שטחים תמורת חינוך

    11 תגובות   יום חמישי, 25/3/10, 14:27

    לכבוד יום עצמאותנו ה 63 אני מרענן קדימה פוסט בן שנה וקצת  על הרעה החולה של החינוך הלאומי.

    לקראת ספטמבר הקרוב כדאי לקחת בחשבון גם את תרומת סיום הכיבוש לחינוך.

     

    השורה התחתונה: החינוך הלאומי רע לכולם, אבל הוא מאפשר לקיים חברה במצב מצוקה מתמשך של מלחמה וכיבוש.
    90 שנות מלחמה ו 44 שנות כיבוש נותנים אותותיהם בכל אורחות חיינו, ובתוכם בחינוך. חברה הנדרשת למאמצים כה גדולים, כבר שלושה-ארבעה דורות, יכולה לכך באמצעות חינוך בדמותו של החינוך הלאומי.

    החינוך הלאומי, שאת עיקריו אציג, אינו המצאה שלנו. ראשון הוגיו היה המחנך הפילוסוף הגרמני יוהן גוטליב פיכטה, בשנת 1806, שמדבריו אביא.


      


    1. החינוך הלאומי לא אוהב את הילד

    החינוך הטבעי ראשיתו באהבת הילד, משום שרק מורה המתייחס ליכולות, לצרכים ולידע הקודם של התלמיד, יכול להובילו צעד קדימה (פוסט) .

    המוח נבנה ברציפות – כך שכל שלב תלוי בקודמו, ומורה המתעלם מכך, מאבד את תלמידיו (פוסט).
     

    אלא שהחינוך הלאומי מחשיב את קיום החברה מעבר לפרטים המרכיבים אותה. ולכן טען פיכטה: "התלמיד של החינוך אינו כאן על פני האדמה ולמשך הטווח הקצר של חייו. היסוד לכל המוסר הוא שליטה-עצמית, השעבוד של דחף האנוכיות לאידיאל של הקהילה."
    ועל כן, זה לא המחנך שצריך לאהוב את תלמידיו, אלא להיפך – על התלמיד לאהוב את מחנכיו, לאהוב את קהילתו, ומעל הכול, כתב פיכטה: "יש לכונן בלבבות כולם, באופן עמוק ובלתי מחיק, באמצעות החינוך, את אהבת המולדת האמיתית והחזקה, את ההכרה בכך שעמנו הוא עם נצחי, ואת ההבטחה לנצחיות של כל אחד מאיתנו" (נכון שזה נשמע כמו שר החינוך שלנו?).

     

    בישראל, מטרת החינוך הראשונה, מתוך חוק חינוך ממלכתי: "לחנך אדם להיות אוהב אדם, אוהב עמו ואוהב ארצו, אזרח נאמן למדינת ישראל, המכבד אתה הוריו ואת משפחתו, את מורשתו, את זהותו התרבותית ואת לשונו" (מקור חיצוני).


    אהבת הילד, אגב, לא מוזכרת.

    מחפשים את יסוד הניכור הרווח בבתי הספר?

     


    2. החינוך הלאומי מנצל את הילד
    החינוך הטבעי מניח שהתפתחות היחידים היא בעצם התפתחות החברה (פוסט).
     

    גם כאן החינוך הלאומי מניח הפוך: תפקידו של הילד לשמור על המורשת החברתית, כך שקיומה יובטח, והתפתחותו האישית אינה העניין.
    פיכטה: "הילד נועד על ידי החינוך להיות חוליה בשרשרת האין סופית של חיים רוחניים."


    בישראל, "אני בשרשרת הדורות" הוא שמה של תוכנית חינוכית לתמידי כיתה ז', בני ובנות מצווה.

    מכיוון שכוחה של השרשרת תלוי בחוליה החלשה שבה, הרי החינוך הזה חותר לאנשים חזקים. כך דרש מנהל הריאלי בחיפה, ד"ר ארתור בירם בשנת 1939: "לחנך 'גברים' בעלי משמעת, אמיצי לב, דייקנים בפעולה, היודעים ויכולים לסבול קור וחום, מחסור ועייפות, ולמלא דרישות גם אם קשה מאוד למלאותן".

     

    עוד חשוב שהחוליות תהינה סבילות ושמרניות כך שתעברנה את המורשת לדור הבא ללא שינויים. המורה בחינוך הלאומי נכנסת לכיתה ומבקשת מהתלמידים לשבת בשקט. אין קשר בין ישיבה ושקט לבין למידה, דווקא תנועה ושיחה תורמות יותר. אלא שכך מחשלים את הדור לצייתנות ומונעים יצירתיות.

      

    מחפשים את מקור הכוחנות בחברתנו, ואת חוסר היצירתיות בבית הספר?

     

     

     

     

      

    3. החינוך הלאומי עוקף את ההורים

    החינוך הטבעי מקבל את ההורים כמניחי תשתית האישיות של ילדיהם (פוסט) ומחקרים מוכיחים שאכן ההורים הם סוכן החינוך הדומיננטי ביותר.

     

    אולם החינוך הלאומי שם בראשונה את החברה, ולכן מבטל את תפקיד המשפחה.
    פיכטה: "אנו משוכנעים בנחישות שהחינוך לא יכול להתחיל, להמשיך או להסתיים בבית ההורים, ואף לא בלי הפרדה מוחלטת של הילדים מהוריהם.
    העבודה הקשה, המאמץ היומיומי לגמור את החודש, העליבות הקמצנית ותאוות הבצע, אשר מתקיימים בבתים, ישפיעו ללא ספק על הילדים, ימשכו אותם למטה, וימנעו מהם מלהמריא בחופשיות לתוך עולם המחשבה."
    וינקן (פוסט) הוסיף: "לאמתו של דבר, הרי אין בין המשפחה והחינוך ולא כלום".
       

    עקיפת ההורים נעשית בשיראל בכמה דרכים: הרחבת טווח גיל חינוך ציבורי חובה; תמריצי כסף ומעמד להורים ש"חייבים להישאר בעבודה"; מאבק גלוי בחינוך הביתי; יחס נחות לחינוך מבוגרים; והוצאת ילדים לחינוך בפנימיות.

       
    נתון מעניין: רק 3.7% מתלמידי המגזר הממלכתי לומדים בפנימיות, בעוד במגזר הממלכתי דתי, המרבה להתהדר בערכי המשפחה, 19.7% מהילדים מוצאים מביתם. פי 5! (מקור חיצוני)


    מחפשים את מקור אי הנחת של ההורים?

       

     

     

    4. החינוך הלאומי מבטל את מקצועיות המרים
    החינוך הטבעי מתאים את דרך ההוראה לדרך הטבעית שבה נבנה המוח: מהמוחשי למופשט. על כן הוא קובע דרכי הוראה כגון התנסות, חקר, שיחה, יצירה, תנועה ועוד. (פוסט
     

    הבניית המוח באמצעות הוראה-למידה, היא דרך החינוך המיוחדת לבתי הספר (פוסט).

     
     אולם החינוך הלאומי חושש משלב פרשנות ההתנסות העצמאי של כל ילד וילדה, ועל כן קבע פיכטה:
    "כחוק, העולם המוחשי התקבל בעבר כאמת היחידה. ממנו לבד הובל התלמיד הלאה לחשיבה. החינוך החדש הופך במדויק את הסדר"
    שהרי: "ההכרה ברצונו החופשי של התלמיד, וההסתמכות עליה, היא הטעות הראשונה [...] אם אתה רוצה להשפיע על הילד, אתה צריך לעצב אותו, ולעצב אותו בדרך כזו, כך שהוא לא יוכל לרצות אחרת מאשר מה שאתה רוצה ממנו לרצות."


    וכך גם אצלנו. הנה למשל טענתו של יצחק טבנקין (1956) לביטול שיטת התהליכים של מרדכי סגל (פוסט) : "אם נקודת המוצא תהיה 'החשק של הילד' תשתבש מטרת החינוך שלנו".


    ולכן, במקום לעודד את המורים לאפשר לילדים להתנסות ולבנות עולם בהכרתם (כלומר להתחנך באמצעות למידה) מציפים את המורים בחובת הספק של העברת "חומר".

    כך מונעים מהמורים לפתח משמעויות לידע, ובעצם מונעים מהם לחנך באמצעות ההוראה. החינוך נותר הטפה על בסיס בורות, במקום הבניית השקפת עולם על בסיס השכלה.

     


    החינוך הלאומי מבטל את הילד, את משפחה ואת המורים.
    הוא מקור הניכור, הכוחנות, חוסר היצירתיות, אי הנחת והתסכול של ילדים, הורים ומורים.
     

      

    הוא רע לכולם, אבל הוא מאפשר לקיים חברה במצב מצוקה מתמשך של מלחמה וכיבוש.
    כפי שמאמין שר החינוך שלנו: "
    העדר חינוך שמקנה זהות, הוא סכנה קיומית, הוא עלול להתפתח לסכנה קיומית לאומה שנמצאת עדיין במאבק." (מקור חיצוני).

     

     

     

    פיטכהפיכטה (בתמונה) היה מאושר.
       
    די להיתממות: אם אתם מרוצים מקיומנו הלאומי, תגידו תודה לחינוך,

     ואם אתם מחפשים שינוי בחינוך, זה לא יקרה ללא שינוי בהשקפת עולמנו ובמציאות חיינו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/10 18:31:

      תודה שרה, מסכים מאוד מאוד עם הערתך

      כוונתי בפוסטים אלה להציג את דברי ימי הוגי החינוך, לא כדי להגיד שכולם או צודקים או טועים, אלא כדי להציף את עמדותיהם, להבהיר שהמציאות שלנו אינה "מקרית", אלא היא תוצר של התפתחות ועל כן חובה עלינו להשתתף בחשיבה ולא רק לקיים את ההווה.

       

      וזה בתנאי שאכן נהייה משכילים ונבונים כדי ללמוד את העבר ולהשתכלל מתוכו, כפי שהצעת.

      אני בספק עם בהכשרת מורים או במזכירות הפדגוגית מתקיים דיון כזה בהשקפת עולמנו החינוכית,

      אבל אם את איתי (מחמיא מאוד:) - ננסה לדאוג שזה יתקיים 

        4/4/10 14:34:


      היום אנחנו בעידן שלמד גם וגם

       

      תודה לך על הסקירה החשובה

      ממה שנראה בכל פינה

      צריך לקבל את תורתו של פיכטה על עצמינו

      ולראות איך מעדכנים אותו

      כך שנוכל להתקדם דרכו כמה צעדים משמעותיים

      שכה חסרים

      אני אתך1

        2/4/10 23:30:

      (מצטער ברח האנטר)

       

      ולבסוף - אני לא יודע אם שר החינוך שלנו קרא אי פעם את "מכתבים לעם הגרמני" של פיכטה, אבל בדרך פלא הוא מדבר ממש במילותיו.  

        2/4/10 23:28:

      תודה לך אשכר, בהחלט מחמאה גדולה לי ככותב, שהצלחתי להגדיר במילים דברים שהיו לך תחושות.

       

      אשר לגרמנים - צריך לקחת זאת במידה הנכונה.

      אמנם פיכטה היה מחלוצי הלאומיות הגרמנית, אבל צריך זכור שהוא חי 150 שנים קודם לתקופה הנאצית.

      הוא היה הוגה דעות, והגותו השפיעה הרבה מעבר לגרמניה. 

      עמים רבים (כולל אנחנו) למדנו לאומיות מהי, ולא דירדרנו אותה לאותם זוועות של הנאצים.

       

      ולבסוף

        2/4/10 22:38:


      תודה על הפוסט גיל .

      אני מוצאת שקצת קשה לי להגיב בגלל סערת הנפש שהדברים מעוררים בי . הוא מנוסח באופן מאד בהיר ועדין ויחד עם זאת מעיד על תופעה שהיא בעיני מזעזעת .

      הקישור לתאוריה הגרמנית בנושא מצמרר .

      בעיני המילה לאומני יותר מתאימה מלאומי .

      וכל מה שתארת כל כך נכון וכל כך עצוב .

      קשה להבין זאת למי שלא עוסק בחינוך , בשבילי ניסחת והמשגת תחושות שמלוות אותי לאורך שנים רבות גם בתור אמא וגם בתור מי שהייתה חלק מהמערכת הזו .

      מאמר חשוב מאד.

      תודה .

       

        31/3/10 20:08:

      נעים לשמוע (לקרוא)

      תודה איריס, פעם אחת עכשיו ופעם שניה כשתחזרי :)

        31/3/10 16:15:


      תודה לך, גיל על הפוסט המעניין.

      אני אשוב לקרוא אותו.

      חג שמח :)

        27/3/10 13:29:

      אורלי - ההכללה היא עוד יותר גדולה: אלה פניה של החברה הישראלית.

      וככל שאני לומד את תולדותינו, יש דברים שאפשר להבין ולהסכים - הלאומיות עוררה את 4 סבתותי וסבי לעלות לארץ בטרם מלחמת העולם, ובזכות זאת אני וילדי חיים. זה גם משהו. 

      אלא שאי אפשר להשאר בשנות הארבעים כל כך הרבה זמן. חלאס - היגע זמן התבגרות

        27/3/10 13:20:

      "ההלך" אני מסכים לחלוטין שהתמונה מורכבת ובטח שיש מורים והורים נפלאים.

      השאלה היא כיצד נעשה השילוב בין היחיד לחברה: גיוס או הצטרפות? על בסיס בורות או בסיס הסכמה? עיוורון או פיקחון? (בטח יש עוד צמדי מילים מתאימות)...

      ובטח שילד שגדל בבית מטפח יהיה מטופח - מערכת הציבורית לא ממש תפריע. אבל איפה הרוב?

       

      נ.ב.

      חייב הפניה לפוסט חשוב של "יערת הדבש": עוצר יוטל ממחר על הגדה כדי שאנחנו נוכל לחגוג את חג החירות.

      נו - אז האם אפשר לחנך את הילדים לאהבת אדם, בשעה שאנחנו לא מתנהגים כך? אפילו לא קרוב?

        27/3/10 11:55:
      אכן, אצלנו רבים מפרשים את המילה "ערכים" כנרדפת ללאומנות. מילים כמו הגינות, נדיבות, חריצות, צניעות, ידענות, ודומותיהן - נתפסות כארכאיות, כבלתי-רלבנטיות, כבזבוז של זמן ומשאבים. אלה פני המנהיגות של המדינה ושל מערכת החינוך הפורמאלית, אך זה לא במקרה - מפני שאלה הם פניהם של אלה שבחרו את המנהיגות הזאת ואת המערכת הזאת. (זוהי הכללה גסה, אבל גם לא לגמרי חוטאת למציאות.)
        27/3/10 11:14:

      תודה על הסקירה המעניינת.

      מערכת חינוך "לאומית" הנשענת על אידאולוגיה לפני האדם היא מקוממת ומסוכנת.

      כאמא לשני ילדים הלומדים במערכת החינוך "הלאומית" שלנו, אני חושבת שהאמת היכנשהו באמצע. במערכת החינוך הממלכתית בהחלט קיימים מוטיבים מהאידאולוגיה של פיכטה, כפי שאתה מציג אותה, אולם קיימים הרבה מאוד מוטיבים הפוכים. גישות הרואות את הילד ואת צרכיו במרכז. רבים מהמורים והמחנכים אוהבים את הילדים ומסורים להם. 

      אפשר לשלב גישה הרואה את הילד וצרכיו כמוקד המערכת החינוכית, ועדיין להעניק לילדים הרגשה שהם חלק מקבוצה, ממשהו גדול יותר מאשר הם עצמם.  

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין