את הפילגש, אשת הסוד החזקה והחכמה של העבר, החליפו הזונות-בשקל של האינטרנט ■ נו, היה שווה?
התבוננו בתמונה הזאת. אתם מכירים אותה? בוודאי שכן. זו אחת התמונות המפורסמות בתולדות האמנות, למרות שהצייר בן המאה ה-15 אינו ידוע. היא נקראת גבריאל ד'אסטרה ואחיותיה - כן, ברקע התמונה נראית עוד דמות, רוקמת. והיופי בתמונה הזאת שמשמעותה שונה לחלוטין ממה שסובר הצופה בן זמננו. הסצינה העיקרית, שנראית אירוטית ובוטה, למעשה אינה כזאת כלל. היא נועדה להפגין כוחניות ושליטה נשית, או העצמה נשית, אם תרצו. אחותה של גבריאל, הצובטת את פטמתה, מפגינה בזאת אחיזה בוטחת בשד שמניק את בניו של מלך צרפת, אנרי הרביעי - המלך הפרוטסטנטי, נסיך נאבארה שאולץ לקבל עליו את הקתוליות כדי להתחתן עם מרגריט לבית ואלואה, השושלת שמלכה עד אז בצרפת. אלא שמרגריט (המלכה מרגו) היתה עקרה, ואילו פילגשו של אנרי, גבריאל, העניקה לו שלושה ילדים - שעל שלושתם הכריז בפרלמנט כצאצאיו. לבסוף גם זכה מהכנסייה הקתולית להתרת נישואיו חשוכי הילדים והתכוון להינשא לגבריאל. הוא העניק לה את טבעת החותם שלו, אותה היא מחזיקה בידה השמאלית בתמונה, בה שתי הנשים רציניות להחריד.
אנרי הרביעי (1553-1610), שנחשב למלך האהוב ביותר של צרפת מאז ומעולם, אהב מאוד את גבריאל, והיא יעצה לו בכל. הקשר שלהם הניב בין השאר את 'האדיקט של נאנט', המסמך שאפשר חופש דת בצרפת, גם ליהודים, מעין אמנסיפציה קדומה ומתקדמת מאוד לזמנה. אלא שגבריאל מתה בלידת בנה הרביעי, ובמקום חתונה, ערך לה אנרי לוויה מפוארת, שכמותה לא נראתה עד אז, גם לא לבני מלוכה.
מאז היו לצרפתים כמה מאות כדי להתרגל לחיי האהבה הסוערים של המנהיגים שלהם, ומן הסתם איש מבין אוכלי החלזונות לא חטף שוק כשבהלוויית הנשיא מיטראן ב-1996 ניצבו ליד ארונו, זו לצד זו, אלמנתו דניאל מיטראן והמאהבת שלו, אן פיז'ו, עם בתו ממנה, מזרין פיז'ו-מיטראן, שפתאום צצה בהופעה ראשונה בציבור. הקשר שלהם לא היה רומן חולף אלא נמשך עשרות שנים, במקביל לנישואיו ובמקביל לעוד קשרים מזדמנים, שעל זה אמר כבר איב מונטאן: "גבר יכול לנהל שניים, מקסימום שלושה רומנים מחוץ לנישואין, אבל זה המקסימום. אחרי שלושה זו בגידה".
 מימין: אן ומזרין. משמאל: דניאל
טוב, אז אחרי הסקירה ההיסטורית, הטיעון (הקלוש) שלי בעבר בעד מוסד הפילגש, שנשען על ניסיוני שהיה כולו חיובי, היה שכשאת אהובה של מישהו, והוא מקדיש לך את כל תשומת הלב והזמן הפנוי שלו, את לפחות יכולה להיות בטוחה שהוא לא נשאר איתך מתוך תחושת חובה. כי בנישואין ולפעמים גם במערכות יחסים ממושכות שאינן נישואין אבל השגרה כבר נגסה בהן בשיניה הצהובות, אנחנו לא תמיד יודעים איפה נגמרת האהבה ומתחילה המחויבות, שלא לדבר על התלות.
גרסה נוספת שלי כפילגש המאושרת, הפעם עם 'ג'יין אייר' באדיבות הספרייה של אמא שלי. זוכרים? ברומן של שרלוט ברונטה, היא היתה פילגשו של רוצ'סטר, שאשתו המטורפת היתה כלואה בעליית הגג. צילום: חפצי אלגר
אבל היום אין דבר כזה! הטענה שלי היא כזאת: בשנים האחרונות, לנוכח האפשרויות הגלומות באינטרנט כאמצעי להיכרות (בארה"ב יש אפילו אתר היכרויות מיוחד המיועד לנשואים בוגדים), לנשים קשה היום אפילו להשתדרג למעמד של מס' 2, כשברקע אורבות 3, 4, 5 ו–28 ומחכות לתורן ולאפשרות המ–ד–א–י–מ–ה לזכות בחלקיק מתשומת–לבו של אותו בן–אלים בשר ודם, עם קרחת וכרס וכל התוספות. נשים סיפרו לי על מערכות יחסים מיוסרות עם גברים נשואים, שבמהלכן לא זכו למתנות ולא לפינוקים וודאי שלא לסגידה. החום הקלוש שקיבלו הוא שהשאיר אותן בקשרים האלה, עד שיום אחד (וזה קרה לכולן) גילו לתדהמתן על קיומן של עוד כמה כמותן בחייהם של אותם גברים 'מרובי עיסוקים והתחייבויות'. בקיצור, אם בעבר היה עוד איזה יתרון מפוקפק במעמד הפילגש, היום זה ביג נו נו, ושומרת נפשה תרחק ■ ורק לפעמים, בלילות מלנכוליים במיוחד, אני תוהה אם מישהו עוד יקרא לי אהובתי, ישלח לי פרחים בוואזות, יכתוב לי שירים (על נייר!) ויעשה פחות–או–יותר כל מה שמתחשק לי, כמו פעם.
|
תגובות (206)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
סקירה היסטורית-מודרנית מעניינת ומרעננת
*
טוב אולי כי אני נשואה, ובחיים לא היה לי רומן אם גבר נשוי (טוב גם לא עם גרוש)
אולי כי אני צעירה, אבל לי אישית קשה עם נושא של בגידות ועם פלגשות.
הייתי רוצה לחושב שניתן להיום עם אדם אחד. איש/ה שאיתו/ה מבלים את שארית החיים.
זה לא רק אהבה אלא גם חברות כנה, עמוקה וגם מוסרית.
בטוח לא יכולה להבין גברים שמנהלים 28(!!!) מערכות יחסים מעבר לנישואין. או במילים אחרות זיונים.......
לא אכפת לי להיות עשרים ושמונה ברשימה, אם מעמד זה יקנה לי את הזמן להחזיק ספר ביד.
חג שמח!
את מכירה את המשפט: "דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון".
לא משנה במה את מאמינה, כמו שהעיקר שאת שלך את עושה. תהיי שקטה מהמאמצים שלך
לעשות טוב לעצמך ולעולם. להיות הגונה, יפה, ותומכת. ועוזרת למי שזקוק לכך...
יש אנשים מכוערים בעולם, לא תצליחי לרוב לעשותם יפים. מה שנותר לך הוא להיות יפה גם
בשבילם. תעשי טוב, גם בשביל אלה שעושים רע. במקומם. ותאמיני לי. שיש המון טוב, המון
השפעה, והמון כוח במה שאת עושה. לבי העצבים, הכעס והמרמור שעולם בך מכך. אני בטוח
שיבוא יום ותמצאי את הכוחות להכיל את זה...
תודה על השיתוף.
אני מתה מצחוק. התחברתי עכשיו לנורית בת יער, כתבת האופנה המיתולוגית בפייסבוק - סליחה שאני שוברת לנושא אחר. עוד אקדיש פוסט לנפלאות הפייסבוק - ומה היא כותבת לי?
"מיא המקסימה,
בקושי זיהיתי אותך בגלל השינוי בצבע השיער.
בשבילי את בלונדינית.
איזה כיף לראותך שוב מאז ימינו ב-7 ימים.
חג שמח,
נורית"
נכון זה קטעים שהתהלכתי 20 שנה בלונדינית? פשוט לא להאמין.
אם יש איזושהי משמעות לכתיבה ברשת - אז אני מקווה שדברים כמו שכתבת כאן, יגיעו ויוטמעו אצל מספר גדול ככל שניתן של נשים. משהו חייב לפוצץ את הבועה הזאת, את הקונספציה האיומה הזאת שקיימת אצל גברים ביחס שלהם אל נשים.
ואם נשים בכל הגילאים והמעמדות [כן. גם אם אתן בשלב של חתונה וילדים] לא יתחילו להפנים את הכבוד העצמי שלהן בצורה אמיתית ומתוך שכנוע פנימי עמוק - שום דבר לא ישתנה. רק אם זמינות הנשים האיכותיות תלך ותפחת, רק אם גברים יקבלו סנקציות על התנהגות שאינה מכבדת - משהו יתחיל לזוז פה.
לא כולם גולשים באינטרנט, אבל התנהלויות אופייניות לו, מחלחלות גם אל המציאות הלא וירטואלית.
השינוי צריך לבוא מאיתנו, הנשים. הזמינות שלנו, ההענות שלנו, הצרכים שלנו, היחס שמגיע לנו בזכות ולא בחסד, הכבוד העצמי שלנו. אני כבר עכשיו אומרת לבתי שלא תהיה זמינה כל כך בפייסבוק - לא קשור לחיזורים. שיחכו לך, שידעו שיש לך גם חיים מחוץ לבועה האינטרנטית. התנהלי במציאות כך -שלא יבוא מישהו ויצליח לסחרר אותך עם מילים יפות רק בגלל שהוא זכר. ההפנמה מתחילה בגילאים האלו אני מאמינה.
נשים, צאו מהלימבו התבוסתני שלא מוביל לשום מקום. חיזרו הביתה אל עצמיכן ולעולם אל תשכחו את הכבוד העצמי שלכן בבית כשאתן יוצאות אל העולם שבחוץ.
אני מתכוונת שאני לא משחקת את המשחק העכשווי. אני כן יוצאת לדייטים, עכשיו פחות ופחות, אבל רק עם גברים שמוצאים חן בעיניי באמת ופונים אליי באופן אישי ובאופן שנראה לי מכבד, ואני לא מוכנה לעבור אודישן עם עוד נשים או לפנות לגברים וודאי שלא לרדוף אחריהם או להתחרות עליהם עם נשים אחרות. וגם אם הדייט עובר בשלום, האות הראשון של התנהגות שנראית לי לא הגונה או לא מכבדת, או אפילו לא נלהבת או לא מחזרת - אני מאבדת עניין. זה פשוט קורה לי באופן טבעי. ולמה? כי כתבתי קודם. כי אני חיה בעבר. כי מבחינתי יש דרך אחת לראות אשה, כל אשה: כמו אוצר. ומי שרוצה (לנסות) להיות איתי, ככה אני מצפה שהוא יתייחס אליי. ואני תמיד, אבל תמיד מתייחסת בכבוד ובחיבה לאדם שמולי. זה הנתון הבסיסי.
אולי באמת נדבר על מזג האוויר. יותר בריא לנו.
ברור שאת מספרת מתוך נסיון אמיתי .
ברור שיש בילבול
ואת לא צריכה להוכיח לי , אני מאמינה לך,
תתפלאי , גם אני מכירה אישה אחת או שתיים וגם לפחות אחת בת 30 .
"שבדיכוטומיה של המדונה והזונה " .
לגבי המשפט הזה- אם הפלגש מייצגת את התשוקה של האישה
- איך היא מוצאת את עצמה עם שלושה ילדים מחכה לאישור
הכנסייה להיות אישה חווקית של מכוער עם זקנקן קטן ?
זה דוקא סיפור מוצלח להביא כסמל
- לכך שאשה אומרת "אההה " בעצם כל מה שהיא רצתה זה בעל ושלושה ילדים
.-זו לא דעתי זו התפיסה הגברית /החברתית .
במילים אחרות
- אפשר להסתכל על הצביטה בפיטמה כאומרת "את בעצם בדיוק כמוני " שתי נשים .
אולי מה שאת רואה- הפלגש כסמל לאשה שהולכת עם המאוויים שלה
- התשוקות שלה (מה שבטוח אין באשה החוקית ),
- הוא מה שגברים רואים בפלגש.
נק' המבט ,הפנטזיה של גברים על נשים .
באשה יש גם וגם בגבר יש גם וגם .
את לא משחקת במשחק כחלק מההיצע הגדול ?
מיא -- - את חושפת חלקים אמיתיים מחייך מרצון
- קוראים וכל אחד כמיטב הבנתו .
ואני לא רוצה לנתח אותך באופן אישי
אני משוחחת איתך -על העניין שהעלת כמובן שהכל באופן תיאורטי .
ובאופן תיאורטי - נשים מבולבלות , חזקות -חלשות בעלות תשקה אבל קוראות לאחרות זונות ,
מכירות ולא יודעות מה לעשות עם הידע החדש
של ה60- שנה בערך האחרונות
שגם נשים נהנות , שיש נשים שנהנות יותר ,
שיש גברים עם כל מיני גדלים וכל מיני כישורים ,
שהמטרה הראשונה היא לוא דוקא להביא ילדים ,
שחיים הרבה אחרי גיל הבלות אם הוא קיים בכלל ,
שיש הבדלים בין נשים וגברים ולוא דוקא לטובת הגברים ,
שיש עדיין תפיסות חברתיות מגבילות .
מכל זה אנחנו מאד "סובלות" :) ומבולבלות אבל וגברים הרבה יותר .
את מביאה את הצד הנשי - גברים לא ידברו על הצד שלהם כל כך מהר
אבל הוא מתחיל להחקר, ולהשמע. עד שיהיה בלוג מהסוג שלך מטעם גבר עוד יעבור זמן רב כך
שנשים יכולות להמשיך להתלונן בלי להבין את מצבן עוד כמה עשרות שנים .
והכל באופן תיאורטי
הפמיניסטיות פתחו לנו את הדרך - ועכשיו צריך קצת להתארגן מחדש .
להסתכל על ההשגים ועל הפוטנציאל לחיוב ולשלילה.
חג שמח מיא,
הדרך לאושר רצופה הנאות קטנות וסיפוקים קטנים שמאפשרים חיוך גדול
ככה ניראה לי אני חושבת אם אני לא מתבלבלת (איה מפו הדוב ? )
אני כבר מזמן גורו
לא שמת לב שיש לי בוקסא
"מאמרותיו, מצוותיו של א"י יחנוכה" ?
אני פוגשת יותר ויותר "נשואים"
המבלים בנפרד כל אחד חי את חייו.
אנשים בבדידות נוראה. אולי זה
לפעמים עשוי/עלול להיות יותר קשה
מאשר לחיות לבד.
אין דרך חזרה - זה אבוד - משהו
פשט את הרגל כאן ועכשיו...
ריחות האביב באויר...
חבל, היית יכול להיות גורו כמו 90% מקפה דה קאקר!
אין לי ויכוח איתך. אין לי בעיית חרדה. אין לי פחד מכלום בעולם. הבעיה שלי היא כעס ועלבון. כעס ומיאוס מהעולם. מהסחי, מחוסר הצדק, מחוסר המוסריות. התקפי זעם. הרצון שלי לפוצץ לאנשים את הפרצוף, למחוק להם את ההבעה הזחוחה מהפנים. לכל השקרנים, הנכלוליים, הצבועים, עלובי החיים, הפחדנים, הקטנוניים. לרוץ ברחובות ולצעוק שזה לא יכול להימשך ככה. להגיד לאנשים שהם מכוערים בצורה בלתי נסבלת. ועלובים. והקיום שלהם פתטי. וזה כל כך הורס אותי שאני לא יכולה לשנות כלום, שזה מפיל אותי לדיכאון, אבל לא לדיכאון שקט, אלא לדיכאון עצבני ומטורף. וכל גילוי של רוע כמו הבנאדם שראיתי בדיזנגוף שגרר את הכלב שלו ברצועה באמצע החרבון, ושל גסות רוח פשוט מפיל אותי לקרשים ובמצב הזה הכי טוב לי לקחת כדורים ולהירגע.
אני מגיל עשרים ערה לאפשרות הזאת.
גשם ?
זה שאני גר במצפה רמון זה לא אומר שיש לי הסמכת שאמן מבית ספר שדה !
אני מתנצל. כנראה שזה לא יצא טוב...
ממש לא מנסה לעשות לך פסיכולוגיה, מנסה לדבר איתך
מהלב. אני אישית חושב שכולנו מלאים ברגשות סותרים, כאלה
או אחרים. ומשם הסכיזופרניה. אבל זה היה בצחוק.
מה, אני לא מכיר את כול התסביכים הנפשיים האלה???
חרדות, פחדים, כדורים וכו'. אני כבר הגעתי לבית חולים פסיכאטרי למחלקה
סגורה כי כמעט שמתי לזה סוף. יש לי גישה מאוד מסויימת לכול המצוקות האלה.
בסופו של דבר גם אני בכוחות עצמי. בלי כדורים ובלי פסיכולוג מצאתי בתוכי את
הכוחות לצאת מזה, ולבחור בחיים. ממקום הכי עמוק ואפל, מצאתי את עצמי עירום לגמרי.
ופתאום הבנתי למה לי לחיות, ולמה אני אוהב את עצמי, ושיש שם מישהו ששומר עליי...
וכן, לשם ניסיתי להגיע מלכתחילה. שמגיע לך הטוב ביותר...
מיא, כמו תמיד
לוקח לי זמן להבין מה את אומרת בעצם .
בסופו של דבר אחרי כל פוסם שלך
הוא יכתוב וישלח ויביא את מה שאת מבקשת
ואחר כך שוב וחוזר חלילה למה? כי
בעידן של נשים ,הגברים מצטמצמים
וחלקם לא ניראים .
אני לא בטוחה שבמה שכתבת כאן את
מתארת את המציאות של היום
למה נשים לדעתך נואשות יותר מגברים ?
למה גברים מחליפים כל כך הרבה ומה נשים עושות באותו זמן ?
האם נשים באמת מסתפקות בכל כך מעט ?
אני חושבת שזו פרשנות לא נכונה של המציאות .
גברים קימים נאמנים וטובים שרוצים את אותה האחת שתרצה בהם שתערוג להם
השאלה האם נשים באמת רוצות אותם כאלה , היום ?
ולמה נשים בכלל מכונות על ידך וכנראה על ידי אחרות "זונות בשקל "?
ואת חוזרת שוב ושוב שיחסים ארוכי טווח צהובים משיעמום .
ולמה גברים מנצלים את נואשותן ? למה הן נואשות בכלל ?
האם באמת נואשות ?
את עצמך מתארת שגם בחייך לא היו הדברים כפי שתארת .
אני חושבת שהיום נשים חשות חוסר סיפוק עצום-
ובהבדל מפעם - הן רוצות יותר
גברים קצת חסר אונים מול העצמה הנשית המתפרצת הזו
ולעיתים זנוחים ושכוחים .
פתק, פרחים , מלות אהבה - ונישאר עם מי שילחש אותן ?
או שהמבחן שלהם הוא הרבה יותר קשה .
ברור שהפלגש המסורתית - זו של לפני כמה מאוד שנים ועד לפני 50 שנה - הייתה תואמת האשה
היו לה התנהגויות מצופות מראש - תפקיד מצופה מראש אסור היה לה לרצות וגם לא כל כך להנות .
ועבור הגבר האשה הייתה קניין ועבור האשה הגבר היה הסמכות הבעל החיים עצמם .
יחסים מחוץ לנישואין הם כל מיני דברים אבל
כשהם בעיקר למטרה של סיפוק מיני ללא כל תוכן אחר
הם לא יחזיקו מעמד ולא יספקו -נושא לכתיבת שירים וסרנדות
- אבל זה לא באשמתם של הגברים זה טבעם של מערכות יחסים רדודות ושיטחיות .
איך עוברים את מחסום השיטחיות גם בתוך מערכות יחסים קיימות וארוכות טווח -
בעולם שההיצע גדול והמיגבלות לא ברורות ?
יש לכך תשובות יש, הן לא פשוטות אבל הן ישנן .
סליחה, אבל כמה צחקתי... בסוף את תהפכי ללסביסטית :))
תודה. קראתי את הדיון שהעלית. מעורר מחשבה.
כן, כבר יצא שהאשימו אותי בטוטליות... שכל אחד יעשה מה שמתאים לו.
הנה הפוסט שהקדשתי, מזמן, לכבודה.
ברור
מיא, אני מסכימה עם מה שכתבת. ואני מכירה די הרבה נשים שחיות עם גבר, ואפילו אוהבות אותו, אבל במקביל הן מנהלות קשר סקסי עם גבר או אישה. המסגרת המשפחתית מאוד חשובה להן ובאופן כללי הן התרגלו לבן הזוג ויש שגם אוהבות אותו ואפילו שוכבות איתו.
בקיצור, הן נהנות (אולי) מן הגורן ומן היקב - גם יש להן בן זוג אוהב, גם מסגרת משפחתית וביטחון וגם ריגוש והנאה מהצד.
ואחת הפילגשות המפורסמות ביותר, "מאדאם דה פומפדור".
ציור של jean mark nattier.
נו, אז שיעשה עלייה :)
(הדוגמן האיטלקי)
אכן, קורה לי כאן בקפה שכשאני מאשרת חברות של נשים נחמדות, הן מודות לי.
לא מכירה גברים מבחינה רומנטית. ואין לי אף חבר גבר, מבחירה. אני בשוק שאינך מקבלת את הרצון הזה מגבר שתהיי איתו, ורק איתו והוא איתך, ושיהנה מחברתך.
גברים, מה נסגר איתכם?
חותמת על זה. אם בעלי היה בוגד בי, הייתי מתה. לא יודעת איך נשים מסוגלות לאחר הבגידה באמון - שהוא הדבר הכי מדהים והכי שברירי בין בני אדם בכלל, ובזוגיות בפרט - לסלוח ולהמשיך הלאה כאילו כלום לא קרה. אני הייתי מאבדת את האמון באותו אדם לנצח.
עזוב אותי מהפסיכולוגיה בגרוש שלא מגיע לי. בגלל זה אני לא הולכת לפסיכולוגים. אני לא צריכה את זה פה. מילדות אני חושבת שמגיע לי עולם ומלואו. מגיע לי הטוב ביותר. ואני לאתמיד זוכה לו. לפעמים כן. היו תחומים רבים שזכיתי, ובאחרים לא.
לפעמים הם אומרים לעצמם, בחישוב קר, שאין אדם שממלא את כל הפונקציות עבור זולתו - אז בן הזוג בבית זה עבור המשפחתיות והבית, והאהוב בחוץ קיים עבור האהבה והתשוקה. גם זו דרך שלהם לראות את הדברים.
אני אוהבת את תפישת החיים הברורה שלך. יש לך כישרון לפשט כל סוגייה למרכיביה הראשוניים.
מכיר את הסכיזופרניה הזאת שלך. משהו בין זה שאת יפה, לבין זה שלא מגיע לך...
ואם תפסיקי לקחת, מה יקרה?
לחיינו לולה! שתמיד נדע לבחור בתבונה ולדחות בתבונה מה שלא מתאים! תודה על המרטיני!
אתמול התחברתי עם דוגמן איטלקי מהפייסבוק, כדי ללמוד איטלקית - לקרוא את הסטטוטים שלו כדי ללמוד איטלקית. וכבר כתבתי על זה שהשפה מבנה את החשיבה. והבוקר, כשהוא אישר אותי, הודיתי לו, באיטלקית, והוא ענה לי מיד, תוך שנייה: לא, זה אני שמודה לך. בעברית אין דבר כזה. הגבר בעל הנימוסים שידבר אליי ככה - אני אתאהב בו. כבר כתבתי קודם, אולי קראתי יותר מדי ספרות רומנטית, אולי אני דפוקה (בטוח). אני צריכה את הרומנטיקה, את הרגש, ולהרגיש כמובן שלא עובדים עליי. אני יודעת שכשאלומית חברה שלי רוצה לדבר איתי היא באמת רוצה לדבר רק איתי, או כשדבורית רוצה לצעוד איתי - היא מעוניינת בחברתי, ואני רוצה להרגיש את הרצייה הזאת גם מגבר. אני אחת ויחידה בעולם, אני לא יכולה להסתפק בפחות.
אוי.
אני לגמרי חותמת על כל מה שאת אומרת.
יש אמנם גאוני הדור שגורסים שאת היא ה"בוחרת" ממה להיעלב, ולכן אני לא קוראת לזה עלבון. זה לא עלבון, זו תחושת הכאב, השיפוד המלובן שקורע אותך, שאת פשוט רוצה למות.
מה זה מוזר? אפשר לצוות על הלב? אפשר להגיד לעצמך לא להתענות? אחרי 20 שנה אמר לי הבנאדם שהיה איתי שהוא התענה קשות, וסתם בזבזנו את החיים שלנו, שנינו, על מה שחשבנו - אידאולוגית - שצריך להיות, ולא על מה שהרגשנו. כי זה מה שהיה במוצהר. אני ניסיתי שנים לצוות על הלב כי הייתי טיפוס מאוד רציונלי. העובדה היא שאנשים רכושנים וכשהם אוהבים מישהו, הם רוצים אותו לעצמם. זה מבחיל שגם כשהם לא אוהבים מישהו הם רוצים אותו לעצמם, אבל זה כבר סיפור אחר.
כמו שאמרתי זה חוסר בגרות וחוסר ביטחון של אדם בעצמ,
למרבה האירוניה מדובר באנשים שמרוב חוסר ביטחון מאוד צכירים את הקטע של הרישמיות והכפייה של להיות בקשר זוגי גם אם זה אומר שאין בו אהבה חוץ מאשר באופן רישמי, לדעת שיש מישהו שיחזור הביתה בסוף היום גם אם זה לא מאהבה. זה נורא לחיות בכזה מצב לדעת שמישהו חוזר הביתה רק למראית עין לתחושה שיקרית של ביטחון ולא מרצון וכמיהה ותשוקה וכייף ואהבה שאותם הוא מקבל במקומות אחרים והוא בבית רק כי הוא צריך. אדם בוגד קודם בעצמו שהוא נימצא המערכת יחסים שהוא מרגיש צורך לבגוד שהוא נימצא בה.
שהוא מפחד להפרד ואז להיות עם מי שהוא רוצה גם אם זה אומר ש"הרשמי" לא ירצה אותו אחר לא בגלל שהוא בגד, סתם בגלל שהוא לא אהב אותו בכלל מלכתחילה.
מדהימה עם "ה". יש לך טעות "טייפו" של המקלדת.
דבר שני, אני לא הייתי מוכנה בשום אופן להיות פילגש של אף גבר. שיקפוץ לי.
לא הייתי מוכנה בשום אופן להיות לא מספר 2 ולא 3 של אף גבר. כי אז זה בדיוק כמו בתרבות הערבית: ריבוי נשים. הגבר מתחתן עם כמה נשים וזה בסדר. לו מותר. אבל ברגע שאת רוצה כמה גברים... הוא ישר צועק.
זה בדיוק פוליגמיה.
הנרי השמיני היה מפורסם בריבוי נשותיו, אבל הוא לפחות היה הורג אותן אחת אחרי השניה. יענו החזיק אחת כל פעם... גם כן מוסר חולני. יצאה עכשיו ביוגרפיה בתרגום עברי בהוצאת אחוזת בית. סיפורו של הנרי השמיני כפי שסיפר זאת גם ליצן החצר שלו.
כמובן שמבחינה היסטורית המצב מסובך יותר וכנראה שזה לא בדיוק הסיפור הפופולארי שאנחנו מכירים.
אבל עצם המחשבה שגבר מחזיק בכמה נשים ומממש את הפנטזיה שלו זה מגעיל.
אותי זה מגעיל. זו אשליה שהוא מפנק אותך. הוא מבטיח לך הרים וגבעות רק עד שאת נותנת לו. אחרי שהוא גומר, כמו שהבדיחה הידועה אומרת... טוב לא נחזור עליה. אבל המסר הוא שאחרי שהגבר גומר את לא ממש מעניינת אותו או מעניינת אותו פחות - אם את לא בת זוגתו לחיים או אשתו.
אגב, יש גם הרבה נשים שבוגדות. אין זו תופעה המאפיינת רק גברים.
את יודעת משהו מיא ? זה צורם לי שאת מכנה נשים אחרות "זנות בשקל".
הן פגעו בך ? עשו לך משהו רע ? תהיי בטוחה שמדובר בנשים שרובן מחפשות סה"כ קצת אהבה וניקלעו לסיטואציה לא נעימה בכלל על ידי אנשים שניצלו את זה, אף אחת לא אומרת לעצמה "אוי זונה בשקל זה מה שבא לי להיות בחיים, מתאים לי בול". אף אחת , נו טוב הרוב גם לא רוצה למצוא את עצמה במצב שאישה אחרת ניפגעת בגללן.
זה עניין של חוסר בגרות מצד גברים מסויימים וכמיהה לאהבה מצד נשים מסויימות.
הבעיה של הגברים שבוגדים נעוצה בחוסר ביטחון שלהם מלכתחילה שמישהי באמת תאהב אותם ורק אותם, יש נשים עם אותה בעיה שמוכנות להתפשר על גבר כזה. סוג של חוסר אישיות מחוסר יחס אישי עוד בילדות, למשל גדילה בתנאים של קומונה או כת.
או התעללות על ידי בני זוג קודמים וכאלה אללה יוסתור של דברים.
ילד שגדל בתנאי משפחה גרעינית וקיבל יחס אישי ויודע שיש לו דברים משלו שהם רק שלו, החל מצעצועים ועד יחס אישי ושני הורים שאוהבים אחד את השני ואותו - לא מגיע לכאלה סיטואציות עגומות.
מיא היפה,
פוסט מדליק עם איזכור אמנותי והיסטורי.
להיות פילגש, היה בזה בעבר נופך רומנטי יותר מאשר היום ובדיוק מאותן הסיבות שהזכרת.
לחיינו דרלינג וחג שמח לך :)
נרגעתי.
איזה שיר, איזה ביצוע, קורע את הבטן.
זהו משפט שלעולם לא אומר, למרות שבהחלט הוא יכול להתנגן לי בבטן.
אז אף אחד לא עצר את נשימתך בשנים האחרונות?
אני פוגשת אחת לכמה חודשים/שנים מישהי שהמילים מתבלבלות כשאני רואה אותה.
גם כשקרא לי ,אהובתי ( זה היה פעם,בהתחלה..), והביא לי פרחים, ובישל לי
לא יכולתי לגבור על הכאב בידיעה שיש עוד..כאלו..שאולי כך הוא נוהג בהן
ונאלצתי לברוח משם..
מיא,לקסיס,סטורמסרפר -
קראתי את הדיאלוג האחרון ביניכם בנוגע למונוגמיה/ביגמיה/פולי.
:-)
השורה התחתונה היא שזה מאד מעליב.
רגש העלבון הזה,שאני לא בלעדית לבן הזוג שלי,
מוציא את כל תחושת המיוחדות הזו שמקרבת בין בני זוג,
את שותפות הגורל והביטחון שיש מישהו שדואג לי ואיכפת לו ממני קצת יותר מאשר איכפת לו מאחרים.
זו בעצם הדרגה הכי גבוהה להיחלצות מתחושת הבדידות הזו , שמלווה כל אדם מרגע היוולדו.
מעורב פה רגש עמוק ולא היגיון קר.
אני סבורה שלמרות החסרונות הברורים במונוגמיה,
והויתור שכרוך בכך - אין ממש אלטרנטיבה עדיפה עליה.
זה הכי טוב שיש,למרות המגבלות.
וגם,במובן מסויים זו חזירות ,
להיות בעל "עיניים גדולות"
ולא להסתפק בפרטנרית אחת.
וחזירות זו תכונה שאני מתעבת והיא חטא בעיני.
אין אתה יודע שלא תיפגע? אתה יכול לקבל מיליון החלטות שכליות - עאלק 'אשה פוליאמורית' מצאת שם מההפטרה של אשה אינדיאנית משבט הנאבאחו. וואלה יופי. ובסוף (או בהתחלה) כשהיא תהיה עם מישהו אחר, יבוא לך למות. ואני יודעת, כי לי זה קרה. הייתי אשה כזאת, וכל עוד אני עשיתי, הכל היה בסדר. כשהתחילו לעשות לי, אז התחלתי להתחרפן. וזאת בעוד שמבחינה לוגית-שכלית-תיאורטית-פילוסופית חשבתי שזה ממש ממש בסדר, וזאת הדרך!
חחחחח. גם לי היה התקף חרדה ממישהו שגרם לי להפסיק לנשום (בו'נה, אני חייבת להפסיק עם החחחחח)
תגיד לי שאול, אתה חושב שיבטלו את הטיול של הצופים שהבן שלי צריך לצאת אליו עוד חצי שעה וכולל לינה בשטח - בגשם הזה?
אי אפשר להשוות מערכת פוליאמורית שכל החברים בא מודעים ומוכנים מתחילה להכנס למערכת כזאת, לבין מערכת מונוגמית שצד אחד החליט על שינוי.אם אני נכנס מראש לקשר עם אישה פוליאמורית, אני לא אפגע כשהיא תהיה עם מישהו אחר, גם אם מאוד אוהב אותה. למעשה, מבחינת אהבה פילוסופית, זה יותר טהור לתת לבן אדם שאיתך להיות מאושר מאשר לקנא לו. אני רואה בבעיתיות את התרבות שאומרת לנו שכך צריך ומשמרת בנו את הפחד שהאישה הפוליאמורית תעשה סוויטש למונוגמיה עם מישהו אחר, ולא את הטבע שלי לחלק משאבים. את צודקת, זה אישי. אני לא רואה איך זה שונה מחלוקת משאבים כשבת הזוג שלי הולכת לבלות עם חברות שלה.
אני לא בטוח שהאופציה השנייה יותר טובה
הבחורה האחרונה שפגשתי החזירה לי את האסטמה :)
מיא, לאאאאאאאאאאאא...
אין
אחחח
איו כמו קצת חו"ל מידי פעם להוסיף צבע לחיים :-)
פשששש.... אמך המסכנה....
ליזי... אני בקולורדו עכשיו. החיים יפים באספן!
מאה שנה במדבר
אחרי 20 מאסרי עולם בכלא
על אי בודד
גם אם מטאור פוגע בכדור הארץ ורק המגעול הזה התקוה של ההמשך לאנשות
עם אקדח לרקה
אם אומרים לי שזה מה שיציל את אמא שלי ממות
איןןןןןןןןן מצב , לא נולד, ישלמו לי מליונים, מליארדים.
איכסססססססססססס
אפילו אלוהים לא יכול ליצר מקל מספיק ארוך.
ועל רגעים אפלוליים שכאלה וכמיהה לאהבה, בשעות לילה ברחובות קינג ג'ורג' - דיזינגוף הסתובב לו בעבר גואל רצון ואסף לו נשים כאילו היו כלבים או צל והיו בטוחות שהוא הוא הראוי, עד כדי שהן חשבו שיש לו כוחות מיסטים, כמו שאמרה לי אחת מהן כולה ילדה שהתוותה אליו ולעוד אחת בהריון מתקדם שסיפרה על התעללות שחוותה בעבר מגבר שהיכה אותה "הוא המשיח, שיגלו את זה האדמה תירעד".
לא מיא לא צל ולא נעליים. כל אחת ראויה ליחס אישי. כל אחת. גם כלבים.
ביג נו נו !
מילא להיות מאהבת מהצד, אבל שאת סתם עוד זיון מהצד או משהו כזה - להתרחק להתרחק... לברוח !
וואללה מיא
אל תעשי לי את זה יותר
בחיי שחטפתי חרדת נטישה או נכון יותר התחלה של חרדה
ואני לא מחזיקה שום כלום כדורים בבית אףילו לא אקמולי
~
כן זה הבון טון
יש לי כמה פוסטים כאלה חחחח אפילו מפסח שעבר
נפרדתי וקראתי לפוסט יוצאת מעבדות לחירות משו כזה
אחרי כמה שעות חזרתתתתתתתתי
אז
ואגב כל יום אני רוצה לצאת בפוסט כזה חחחחחח
עוזבת אתכם יקיריי הבוגדניים שנטשו את הבלוג שלי
חחחחח נטשו
שיר שפירסמתי לפני 24 שעות וחצי כבר מכוכב ב-50 ירקרקים
ואני קוראת לזה נטשו הבנת?
סתם צחקתי. הרי הבון טון בקפה זה לבשר בקול תרועה רמה על פרידה ואחר כך לחזור בקול ענות חלושה.
אני יודעת שזה נשמע דמיוני, אבל היו לי שניים, בתקופות שונות, ויכולתי להתקשר אליהם מתי שרציתי, והם באו מתי שרציתי, ותמיד עשו מה שרציתי, ויצאו איתי, גם בערב, והלכנו למקומות. ובאמת אהבתי אותם, וזה נמשך שנים. והיה לי טוב. אני כל השנים האלה צחקתי המון. התגלגלתי מצחוק. החיים שלי היו מלאי צחוק ושמחה ובילויים. לא הייתי צריכה לקחת כדורים כדי להתאזן, כמו היום. כתבתי בפוסט, שכנראה היום זה לא אפשרי. זה כנראה חלק מתרבות שלא תחזור עוד. כמו הכתבה שלי על החיזור. כמו שיחות פרידה. כמו נהלים בנוסח הישן. הנה עוד פוסט שנותן חומר למחשבה. קרה לי אז אפילו שהסתבכתי עם גברים, אחרים, ובאו הגברים האלה, המאהבים שלי, ועזרו לי. לא יודעת, אולי בגלל שהייתי צעירה. אבל לא הייתי תלויה בהם. היתה לי משרה טובה והרווחתי הרבה כסף, והיתה לי מכונית. אני לא זוכרת את הסיטואציה הזאת של השיר 'שבתות וחגים' שלי מחכה למישהו מתישהו. בשביל לראות אותי היה צריך לקבוע. הייתי אז עיתונאית עם ביפר (היו אז ביפרים), והיינו קובעים, ואני לא זוכרת שמישהו נתן לי לחכות דקה. לא כמו בפוסט הזה שנתתי אליו את הקישור...ואז כמו היום היו לי קפריזות בענייני אוכל, אז הם היו נוהגים לפיהן...אני לא רואה היום גבר שיסכים לזה. עצוב? אולי היום עצוב.
חזרתי מהצעידה הקלילה סביב הבית מאתמול בערב
מיא ! הסבר ומהר למודגש באדום נפרדת ממה ממי לאן?
תשמעי ישר אני חוטפת חרדת נטישה
אולי זה לא סביר אבל גם בוירטואליה אני חוטפת חרדת נטישה
אזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז הסבר
ומהר !
שטוטי
אני מקפידה לא לשלול את האפשרות הזאת. אבל אני לא אטרף למצוא אותם בזכוכית מגדלת או בעזרת כלבי גישוש. היו לי ניסיונות רעים מאוד עם גברים שנראו נחמדים ובסדר והתגלו זוועתיים במובנים הבסיסיים ביותר. לא הגונים. דווקא המילה נורמלים לא קוסמת לי. היכרתי דווקא גברים פסיכיים עם תעודות, חולי נפש ממש מאובחנים, שהיו הכי בני אדם וטובי לב והוגנים כלפיי, אז הנורמליות היא לא האישיו. תשמור אותי המפלצת מלוך נס מהנורמלים.
גם אני נשארתי תקועה עם השאלה הזו וראיתי שכבר ענית.
ואני תוהה אם יכולתי להיות אי פעם פילגש בעצמי...נשמע לי עצוב. לא?
אוי, כמה שאת צודקת. לפעמים כשהוא שיכור, הוא בוכה וצועק והופך לשלולית ואז את רואה כמה שהוא בעצם מסכן. גם בסרט 'אהבתיה', הוא הורס לעצמו את החיים והאהובה הצעירה ממשיכה הלאה בחייה.
אל תעשה צחוק בבקשה.
טוב, בואי לא נגזים לצד השני באי הבנת הבעיה עם חלוקת המשאבים הרגשית, כי כל מי שאהב פעם מישהו, באמת אהב, והמישהו הנ"ל חילק את משאביו הרגשיים עם עוד מישהו או מישהם, יודע מה עוצמת הפגיעה והחרפון הנגרמים - אז בלעדיות, בשבילי לפחות, הכרחית לקשר. רק שבאמת לסגור את הבנאדם לכל החיים זה לא ריאלי וגם לא רצוי.
נהניתי לקרוא, ונהניתי מהדיונים שהטור הזה עורר.
אני תמיד חושבת על הגברים בסיטואציית הפילגשות, ונוטה קצת לרחם עליהם וגם לסלוד מהם. הבסיס לפילגשות הוא שקר של גבר לאישה. גבר שמחזיק פילגש משקר לאישתו ואני חותמת בבטחון שהוא גם משקר לעצמו ברמות נפשיות שאי אפשר להגיע אליהן אפילו.
כולם זקוקים לאהבה, גם גבר שמג'נגל נשים זקוק לאהבה, הוא פשוט לא אוהב לדבר על זה (כמו על הרבה רגשות אחרים).
בהחלט . להתיפייף כן - אבל באמת לצורך היופי כשלעצמו, שכמו שדיברנו בפוסט הקודם, לגברים (פרט לארז עמירן) אין בו מושג קלוש, אלא אם הוא בא בצורת רסיבר.
נו זה מה שאמרתי.
פוליאמוריה יותר מדוייק. אני לא מכירה ולו איש/ אישה אחד/ת שכל החיים היו מאוהבים באיש/ה אחד/ת בלבד.
אבל בצורה קהילתית, יש מעט שעושים את זה בראש מורם. קשה לוותר על החלום הסכריני שהוטבע בכולנו משחר ילדותנו, שאי-שם יש נפש תאומה אחת בלבד שמתאימה בול, וקשה להתמודד עם העמדה המוסרנית השלטת, שחלוקת משאבים רגשית היא אלמנט אסור ופוגעני.
תשמעי. שיקחו אותם. את כל הגברים בדולר שמזגזגים, שמלאים בפאראנויות ובעצמם ואף אחת זולתם. שיקחו. שיקחו גם את אלה שבסדר. בעצם כבר לקחו :) אני באמת ובתמים לא מתכוונת להתאמץ, להתנצל ולהתייפייף יותר. שירדפו אחרי קצת. האינטרנט מלא גם בגברים מכל הסוגים והמינים מבוגרים וצעירים מתוסבכים יותר או פחות. תמיד ימצא חדש על כל גבר הולך לאשה אחרת.
זה נחשב כמו שהייתי מאוהב עד כלות בפארה פוסט במלאכים של צ'רלי.
(או במילים אחרות - במילון שלי - לא, זה לא נחשב)ו
נראה לי שכדאי שאני אשתוק ואפרוש בשיא.
ראיתי את הצילום בסטיילינג של פנינה. עשוי היטב.
קראתי כל מילה כמו בחנות חרסינה ואני חייב לומר שאני מגחך על האומנות המוסברת.
חושב שהדוגמניות סבלו ואחת התלוצצה עם השניה וצבטה אותה בפיטם
וזה הדליק את הסתיריקן שבצייר וזה מה שנותר.
הטבעת זה כבר סיפור אחר, אמר להן עירום והיא לא הפשיטה את אצבעה ומשהעיר לה
עשתה 'דחקה', שגם אותה תפס היטב.
[הרי אז לא היה צילום סטילס. או שכבר היה?!... :)]
הקיצר, הסיפורון שלך ברקע הפילגשות ותפקידי המאהבת הנערצת,
מתאימים לך ואם את מאושרת היית ועדיין, אזי זה מושלם ונפלא. ובכל זאת עזבת...
לומר לך שאת יפיפיה ושווה שובה לב,
יהיה נדוש, אז אוותר. חג שמח לך אשה יפה, אולי גם נתראה פעם במקום אחר :)*
בכנות שקדי, אני לא יודעת. האינטרנט טרף את כל הקלפים. כבר לא ברור מהם החיים ומהו האינטרנט. אבל את יודעת מה הרגשת. אני חושבת שזה נחשב.
פעם אהבתי גבר באינטרנט עד כלות - זה נחשב?!?
טוב, אז אני חושבת בדיוק ההיפך ממך (מה שכמובן לרגע לא אומר שאת לא צודקת, כל אחת ודעתה). אני חושבת, אם תרשי לי להיות קצת וולגרית, שאשה צריכה גבר דווקא כשהיא בשיא אונה, ואז הוא באמת יכול להיות צעיר ממנה וזה מתאים, ואחר כך, בזקנתה, כשהמין חשוב לה פחות, זה כבר לא נורא קריטי, ואשה ששומרת על עצמה תמיד תמצא צעירים ממנה ויהיה בסדר. אבל גבר אחד - בגילה או מבוגר, זה ממש לא הכרחי. אם יוצא לה באמת לפגוש ולהתאהב - אז זה כמובן כמו לזכות בפיס והכי טוב שיש - אבל להקדיש את החיים לחיפושים מייסרים ולצאת לאינספור דייטים מבאסים עם גברים מהגהינום ולהיחשף לאורחות חייהם ולג'יפה שלהם ולמרירות שלהם ולעלבונות שלהם ולזוועות שהם סוחבים מנשים אחרות - זה מחיר גבוה מדי לטעמי.
וחברות, מניסיוני, זה הכי טוב שיש. כי גם אם חברות מאכזבות אותך, ואכזבו, עדיין תמיד יש חברות טובות אחרות, ואם את בעצמך יודעת להיות חברה טובה - זה אפיק ההשקעה הכי משתלם. למשפט שסימנתי בצהוב אני ממש ממש לא מסכימה. איש לא יבין אותך כמו חברה טובה. ראש של גבר אף פעם לא יזדהה איתך כמו ראש של אישה. חברות שלי - גם נשואות - כשהן התאשפזו למשל - עכשיו, ולא לעת זקנה - אם במחלות, אם להבדיל בלידות - הן תמיד רצו שאני או חברות אחרות נהיה איתן ולא הבעלים. כי חברה תמיד יודעת מה לעשות, תומכת. בעל... אני לא רוצה עוד פעם להישמע פה לא פוליטיקלי קורקט.
אבל באמת, אני מאוד מאוד בעד האהבה. אני סוגדת לאהבה. מרוב שאני סוגדת לה, אני קובלת את העובדה שמלכלכים אותה, שבדור האחרון טינפו אותה, גררו אותה בבוץ כמו שאכילס גרר את גופתו של את הקטור במלחמת טרויה. כן, זה הדימוי שיש לי בראש על האהבה כיום. בכל הדיבורים של 'אני במערכת' ו'יש לנו זוגיות' וכל השיט הזה. מי באמת יכול להיות כן עם עצמו ולהגיד שהוא נאהב, ואוהב?
לגברים, ככלל, יש איזה מעצור, איזה בלם רגשי, לא תכחיש זאת. אבל דווקא כשאני מדברת איתך אני לא מרגישה בזה. אתה מיוחד.
מזתומרת? סטטיסטית גברים מתפגרים לפני נשים, ורוב הגברים תלותיים יותר מנשים, ולגבי בגידה אני באמת לא יודעת, האמת שבגילאים הבוגרים הליבידו של הגברים באמת לא משו... אני לא מחפשת זוגיות ובחיים לא חיפשתי. בעולם המושגים שלי יש אהבה. הגדרת המתכונת מעניינת אותי פחות. מישהו שיאהב אותי ויהיה לו איכפת ממני וידאג לי ואני כנ"ל לו - זה העניין. אם נהיה 'זוג' - אני לא יודעת. אבל בשנים האחרונות לא היה אפילו משהו שהתקרב לזה, והאמת, אני לא רואה מסביבי משהו שמתקרב לזה. אולי אני פסימית ואולי קראתי יותר מדי ספרות רומנטית של המאה ה-19.
מה שאני מתכוונת בלחפש עכשיו, נובע מהמחשבה שככל שאנחנו מתבגרות, הסיכויים שלנו בשוק - יורדים. כמה גברים עם אינטיליגנציה רגשית ובטוחים בעצמם כבר ישנם, כאלו שיידעו לראות את האיכויות של האישה מעבר לגיל שלה? מעטים, אם בכלל. מצב ה"בינתיים" והחופש האמיתי שיש בו, הוא הרי מצויין. מה באמת רע לנו בחיים ככה, כפי שהם? אני אומרת זאת מכל הלב, למרות שלפעמים חסר לי מאוד חבר אחד טוב. אבל בעוד 10 שנים זה כבר לא יהיה כל כך כיף.....נכון? וכמו שאני חוסכת היום כספים למען העתיד, כך אני חושבת שאני צריכה להשקיע היום, באמצעים שעומדים לרשותי למען עתיד שיש בו בן זוג. אני לא רואה את עצמי חיה לבד, ועם חברות לעולם אי אפשר לחלוק את מה שאפשר עם בן זוג.
חברות לא יועילו לך בזקנתך. כל אחת מביאה את הביוגרפיה שלה, את הקשיים וההעדפות שלה. חלק מהגברים הזקנים הם מאוד נזקקים, זה נכון, בדיוק כמו שנשים זקנות עשויות להיות כאלו. יש יתרון מסויים לנשים, זה נכון, אבל קריסת הגוף וקריסת הנפש מתקיימת באותה מידה אצל גבר מזדקן ואצל אישה מזדקנת. אין הנחות לאף אחד.
הלו את המילה השכלה תשאירי לאנשים צרי מוחין !
אני עדיין מנסה להבין את המשמעות שלו האמת
בעיקר של השורה
"The men don't know but (what) the little girls understands"
לקסיס
רוב האנושות חיה בפוליגמיה (פוליגיניה/פוליאנדריה)
מיא לא כל הגברים מתפגרים/הופכים לתלותיים/בוגדים ,יש גם נשים כאלה. וצריך לדעתי להימנע מהכללות גורפות.
ברור שלא מחפשים עכשיו כדי שביימות חורף קשים הוא יהיה שם.אבל נשארים עם פתיחות ,בלי סטיגמות,ועם פנייות לקשר,
עם חיוביות,כי אין משהו דוחה יותר גם גברים וגם נשים שהצד השני בא אליו עם גישה נגטיבית.מי שבא אלי עם גישה נגטיבית כמו המשפט הראשון, או שיש לי אליו חמלה או שאני מאבדת סבלנות,שתי הגישות לא טובות להמשך קשר.אני מאמינה בלהיות אמיתיים,נשים צריכות להיות גאות אבל גם חיוביות ונחמדות ורכות כמו שאנחנו יודעות להיות.ואני מציעה למי שרוצה באמת זוגיות לוותר על המחשבות השליליות אך לקחת בחשבון שזה בכלל לא סוף העולם אם לא תהיה זוגיות.
אני אפילו, בשיא השפל שלי, עוד אמרתי למישהו, זאת אומרת לא מישהו, מישהו שאהבתי מאוד מאוד, וגם הוא אהב אותי אבל כנראה אהבה קצת מעוותת - תן לי פירורים, ואני אסתפק בזה (התחרטתי אחרי יומיים, אבל עצם העובדה שהגעתי לשם). אני אפילו זוכרת איפה זה היה. הלכתי להחליף ספרים בספריית בית אריאלה וטלפנתי אליו מהנייד והוא ענה לי אחרי כמה ימים שבהם הוא סינן אותי, ואז אמרתי לו את זה. אני לא אשכח את נקודת השפל של חיי. אני מאוד מאוד רחוקה משם היום. עברתי תהליך ארוך. זה היה לגמרי בניגוד לאופי המקורי שלי להגיע לשם ובניגוד מוחלט לאופי המקורי של היחסים שלנו, שהתחילו 20 שנה לפני כן. אבל החיים מלאי הפתעות. העיקר שאנחנו לומדים מהם ומגיעים למקומות טובים לנו. הזולת הוא כבר תוספת.
חחחחח. גדול.
נואשות, אולי.
אלה האהובים עליי מכולם.
את באמת חושבת? אני שואלת בכנות. אבל גברים מתפגרים, הופכים לתלותיים, בוגדים, עוזבים אותך למען צעירות.. החיים הם באמת לא חברת ביטוח. אני לא אוחזת במדיניות של - לחפש עכשיו למען העתיד. קודם כל לא לחפש, זה מצב נורא לא מתגמל. מצב תזזיתי, מלחיץ, שבדרך כלל אין תמורה בצדו. ושנית אם עכשיו אז בשביל עכשיו. אני בטוחה שבזקנתי יועילו לי יותר חברות מאשר בנזוג. ראיתי גברים זקנים והם בדרך כלל יותר נזקקים מאשר בני זוג שוויוניים. ואני לא מדברת על מטלות. אני מדברת על הצד הרגשי.
חג שמח גם לך
יא מעצמת חיזוק נשים שכמוך.
אני מניחה שרובנו עברנו שלב,
שהיינו מוכנות להסתפק בפירורים,
מכל מיני סיבות.
וכן,
צריך להכיר בערך של עצמנו,
בשביל לדעת שמגיע לנו יותר.
אגב, קראו להן פעם קורטיזונות אם איני טועה. אחר כך המעמד שונה ל- kept woman . היום קוראים להן - פרייאריות.
תמונה מדהיממממממה
את כל כך יפה
והמרטיני עושה לי חשק
עם קוביית קרח ופלח לימון.
עד שאני סוטה מהעיקר.
לא שווה להיות פילגש.
זה סתם בריחה אין בזה שום תועלת אלא רק סיבוך רגשי מיותר.
הם לא מתגרשים
הם משקרים את האשה שלהם וגם את הבחורה.
ולכן לא רוצה רומנטיקה כזו יותר.
היא לא שווה.
היום הכל חד פעמי רדוד.אין רומנטיקה בעולם.
אין השקעה לא מהצד הגברי.ולא מהצד הנשי .
אשה המפרנסת את עמצה ומרגישה בטוחה בעצמה,
יש לה חיי חברה טובים
לא תתרפס בשביל תשומת לב או משהו הדומה לרומניטקה.
איזה פוסטים יפים על אהבה כתבת!
הגבתי לך על שניהם.
זה בעצם הכי קל לסמוך על עצמינו בכל מה שקשור לצד הפיזי, לבטחון. השקעות נכונות, דאגה לפנסיה, ביטוחים וכו'. לא בעיה לסדר את זה. הבעייה היא הצד הרגשי. כרגע אנחנו חזקות, עוצמתיות, מעורות חברתית ומעמדית. הבעיה היא בגילאים יותר מבוגרים שאז להשאר לבד זה קשה, זה סטיגמטי, וזה עצוב. בשביל לא להגיע למצב כזה - חייבים לחפש עכשיו. אז כן, שום קשר הוא לא חברת ביטוח לעתיד, אבל לפחות צריך לנסות.
אהבתי את ההבחנה בין רגש לבין ריגוש.
קראתי את שני הקישורים ואני די מסכימה.
אני בעד יחסים מונוגמיים, אבל לא לנצח. לדעתי אין (או לפחות נדיר) ביחד: גם בלעדי וגם לנצח. או שלא בלעדי, או שלא לנצח, או שמוותרים על דברים מאוד מאוד חשובים.
נישואים הם מוסד, וכמו בכל מוסד, יש יתרונות וחסרונות, והיתרונות הם בעיקר על הצד של הביטחון. מצד שני, יש לי גם ביטחון עכשיו, כשאני יודעת שכמעט כל העתיד שלי תלוי בי, ואהמ אהמ, אני די סומכת על עצמי. מי שאני לא סומכת עליהם אלה אחרים.
אני אמשיך להשקיע את כספי במאמנת שלי. האנדורפינים שווים כל שקל.
תודה תודה. האמת שזה משפט שכבר חשבתי עליו לפני איזה שנה, רשמתי אותו - והשתמשתי בו לראשונה בכתבה הזאת.
פתאום אמרתי לעצמי - בו'נה, זה נכון שגברים פנויים שנראים סביר ובעלי אינטליגנציה נפשית מינימלית ואוחזים במקום עבודה ובדירה לא מטונפת הם באמת מצרך נדיר - אבל זה לא אומר שאצא מגדרי לרדוף אחריהם, לעשות אודישנים עם נשים אחרות, לדרוך על נשים אחרות (כפי שניסו לעשות לי כל מיני מוכות גורל), להתחנף כמי שכפאה השדה.... יאללה יאללה, כבר עדיף לישון עם חתול שמן ונאה ואסיר תודה!
אני דווקא לוקחת כדורים כדי לסגור אותו קצת. התברר שהרגישות שלי היתה גבוהה מדיי, לא ההיפך.
אבל בלי קשר למלכות, אני כן חושבת שבאופן כללי - כללי, כן? עם יוצאים ויוצאות מהכלל - המנגנון הרגשי של נשים שונה מזה של גברים, ונשים פחות נהנות לשמש תחנת רכבת. כמובן שכשאת חזקה ושולטת ומשחרים לפתחך, הסיפור שונה.
כשמת הרגש, ניסה הריגוש לתפוס את מקומו. אבל זה שלטון קצר מועד. עידן של זפזופ. ואני לא מדבר על שלט רחוק.
פירטתי את דעתי בשני חלקים:
פה
ופה
תודה על הסקירה ההיסטורית, היה מרתק :)
כל פנטזיה? את בטוחה בזה?
שירותי ליווי לנשים, נערי ליווי שיגשימו לך כל פנטזיה!
אתר IsraelGigolo.com מרכז בתוכו נערי ליווי לנשים בלבד!
הבחורים שלנו נבחרים בקפידה ונחשבים לאיכותיים בישראל.
חשוב לנו לשמור על סטנדרט גבוהה של איכות ואדיבות.
"הפך לסחורה חמה כאילו הוא מקום חניה במרכז תל אביב בשישי בצהריים"
ענק.
אני הולכת להשתמש בזה.
קרדיט:מיא
אז תנסי לפתוח את הלב:-)
מה יותר ממראה עיניים?שרון הזכירה לי סיפורי המלכה קתרינה הגדולה
המלכה הרוסיה שמשלה גם במאהבים רבים בעיקר בלט
המאהב שלה, הנסיך פוטמקין, שלימים
הפך להיות שותף מלא לשלטונה בזמן הרומן הסוער והאובססיבי שלהם.
אך המשיכה במסורת המאהבים ומספרים שיצא
אחד ממיטתה ונכנס השני...אנחנו אומרות על אחת כזאת שתהיה בריאה
התחיל טיפול פסיכולוגי לברר מה קרה לו.
אוי... כמה שאני אוהבת לצדוק!
סתם, זרקתי על עצמי משו....
רציתי להגיב על הטקסט, אבל עזבי אותך- התמונה לקחה. תקשיבי, מה זו התמונה הזאת? וואו
את דעתי בנושא הפילגש תמצתתי בפוסט הקודם.
גם אני מתגעגעת לרומנטיקה והרבה זמן לא ידעתי שאני כזו. מי שפתח את הדלת לתובנה הזו הוא דווקא הגבר האחרון שהייתי מצפה ממנו למחוות כאלו. "התפלקו" לו כמה התנהגויות כאלו שגרמו לי להרמת גבה והקפצת הלב בו זמנית. הגבר כרגע בטיפול ואני נותרתי עם תאוותי בידי, אני רוצה עוד רומנטיקה והרבה!
לגבי זונות האינטרנט אני רוצה להביע מחאה קטנה, יש הרבה יותר "זונים" שווים של אינטרנט וזה משרת גם הצד הנשי:)
ככלל את ה"הכרויות" דרך האינטרנט אני מתייגת בתיקיה נפרדת- ספקי חוויות אנונימים.
הפוסט שלך יחד עם הגשם בחוץ עשו לי חשק לקחת ספר טוב, למזוג לי שתיה ולהתיישב על השטיח מול אח בוער.
אולי באמת צריכה לקום תנועת-נגד למהירות הזאת, כמו שקמה בקולינריה תנועת סלואו-פוד. אולי תנועת סלואו סקס, או סלואו לאב, מי יודע.
אשה יפה זה אחד הדימויים היותר מזיקים ומחלישים שקיימים לנשים, והחגיגות עכשיו שמחיות אותו - וגם גברים שכותבים בכרטיס שלהם שזה הסרט שאהוב עליהם - בעעעעעעועע
לגבי השורה האחרונה הקטנה גדולה :) התשובה היא חיובית:)
בטח שזה יקרה.
מעמד הפילגש עבר באמת בגלל הריבוי המהיר בתחליפים. בעולם של תחליפים מרובים אין באמת מקום למספר שתיים.
הכל רץ, מהיר.
אני בטוחה שהזמן איכות עם הפילגש הוא בכמה רמות יותר מהנה, מיוחד ויש לו ערך רגשי גדול. היום הערכים האלו קטנו, הציפיות ושוב מאותה הסיבה של הזמינות הזו המייאשת.
התמונה שלך מקסימה ולא קישרתי אותה לג'יין אייר :)
וגם התמונה של ההוא, יש לו מבט סקפטי!
:-)
אוי, כל כך אהבתי את הסרט הזה... לא הזדהיתי איתו... הוא היה נורא עצוב בעיניי, אבל היו בו כמה אמיתות שהזדהיתי איתן...
איזו חמודה שטרחת על הקישור!
כן, אני הייתי נאהבת.
בתגובה לפוסט אחר בעניין אחר כתבתי שלפעמים אנחנו רואים צל הרים כהרים וחוששים מסכנות מדומינות, כשהסכנות האורבות לנו בפועל אינן כה גדולות. וזה גם כוחן של הנורמות החברתיות, שפעמים רבות הסנקציות על הפרתן בכלל לא מופעלות, אבל החשש מהסנקציות האלה גורם לציות לנורמות. ולמה אני מתכוונת בכל ההרצאה הסוציולוגית הזאת? לכך שגם בימינו המתקדמית, ובעיקר בדור הישן שהתעסקתי איתו בצעירותי, יש אנשים שמייחסים חשיבות רבה למוסד הנישואין כמוסד, במנותק לנפשות הפועלות, וחושבים שאם יעשו כל צעד לפגוע בו, יחרב עולמם. גם בסרט 'אהבתיה' שכבר כתבתי עליו, זה כך. חברה שלי, ממש לפני שבוע, בחורה בת 30, סיפרה לי שהיה לה רומן עם גבר נשוי שכל הזמן מלמל את המנטרה "אני מאוד אוהב את אשתי, לכן איני מתגרש", רק שהוא כל הזמן בגד באשתו, לא רק איתה, עם חברתי - עד שיום אחר, ברגע נדיר של כנות, פשוט הבין שכנראה אינו אוהב באמת את אשתו.
פעם נהגתי להבדיל בין הבוגדים הסדרתיים, שקראתי להם החזירים, שהיו צריכים תמיד המון, ובגדו גם במאהבות שלהם, ולא יכלו להסתפק באחת, ותמיד היו צריכים 'לגוון' והשתעממו מהר, ומה שדיבר היה בעיקר האגו והיו צריכים חיזוקים בכל מקום ולהרגיש נחשקים ע"י מיליון נשים שונות וכו' - לבין מי שבאמת ניהלו מערכות יחסים, או התחתנו בשל שיקולים לא נכונים, ואז התאהבו במישהי אחרת והיססו להתגרש - שזה כידוע לנו קורה. היום אני כבר לא בטוחה שהסוג השני קיים. כי קל יותר להתגרש, האינטרנט עודד מאוד את החזירות, ההיצע נדמה אינסופי, ובאמת אני לא כל כך רואה מסביבי את האהבה של פעם, שלא לדבר על האהבה האבירית של פעם.
בקיצור, אם בעבר היה עוד איזה יתרון מפוקפק במעמד הפילגש, היום זה ביג נו נו, ושומרת נפשה תרחק
יקירתי, כמו שצריך לדעת עם מי להתחתן כדי לדעת ממי להתגרש כך צריך לדעת עם מי להזדיין כדי לדעת שהוא ימות כמה שיותר מהר ואז כל המיליונים שלו יעברו אליך, עיין ערך אנה ניקול סמית.
יש פעמים שזה נגמר טוב ויש פעמים שזה רע מאוד. צריך לבדוק מה כל אחד מהצדדים מרוויח ואם הרווח גדול מההפסד.
לרוב סוף טוב קיים באגדות או בסרטים הוליוודים, עיין ערך אישה יפה.
סינדפאקינגרלה.
חחחחח. אני קצת חירשת... אמיתי!
אני לא מחבבת את המילה פילגש. בדיוק כמו שאיני מחבבת את המילה אשתו או בעלי. התפיסה המקובלת היא: גבר כוחני ומצליחן שמחזיק באישה תלותית. בתקופה האחרונה צץ מונח חדש "שוגר דאדי" אבל גם כאן הכוונה היא ליו הפנר מזדקן שמחזיק בברבי תורנית. בסרט ג'יגולו צרפתי אפשר למצוא אישה מבוגרת, רווקה ומצליחנית שמחזיקה גבר בתשלום למטרות סקס בלבד, אני מניחה שלזה קוראים זונה ולא משנה מאיזה מין. גם המלכה אליזבט החזיקה פילגש, ממין זכר כמובן.
בכל מקרה יש הבדל בין פילגש למאהבת לזונה רק שלעיתים ההבדלים מטשטשים והופכים לשאלה של מינוחים.
ואפרופו מינוח, הסיפא שלך מוכיח לי שוב שהאותיות הקטנות הן הכי חשובות, לזה קוראים להיות נאהבת, זו כבר אופרה אחרת.
אחד המשפטים שאני יודע שישו היה אומר הרבה זה:
"מי שאוזניים לו, שיישמע"
תפתחי את האוזניים, אולי בקרוב תשמעי אותו קורא לך...
חג שמח!
(הנה, אני כותבת עכשיו רשימת קניות על נייר, מה יש? מה, אקח איתי את הלפטופ לקניות? אז אותו דבר עם השירים. זה לא בשמיים. אני מוכנה לספק נייר לכל מי שחסר. קניתי לי בלוק צהוב תליש של campus - מאוד נוח! כל מאותגרי הנייר - אליי!)
איזו? מה? התיאוריה שלי אומרת שאי אפשר היום להיות אפילו מספר 2, כי אם אין מס' 1, גם אין מס' 2.
חג שמח. אתם זונות מזן נכחד
ואותי מעניין מטעם משטרת הצניעות והמחשבות למה שניכם ערים בשעה הזאתי!
אני, עצמי ואנוכי - אתן כבר שלוש. לא מפריעות זו לזו?
כן, זה מסביר גם למה הן חמורות-סבר כל-כך...
זאת צרתן, מרגריט לבית ואלואה.
לכתוב שירים על נייר....((:*
יש הרבה במה שכתבת מאיה,ככה זה...(:
שיהיה חג שמח נשמה מוכשרת!
הרגת אותי - איזה רטרו מטורף! על האפשרות הזאת לא חשבתי...
כל פעם אני נדהמת מחדש מההשכלה המוסיקלית שלך שאול.
בוקר טוב לשעון נורמלי חדש!
ובסוף האם זו לא תאוריה שלא מחזיקה מעמד..
"את הפילגש, אשת הסוד החזקה והחכמה של העבר, החליפו הזונות-בשקל של האינטרנט ■ נו, היה שווה?"
ברוטוס: רגע אחד, זונות בשקל?
נטוס: היא לא התכוונה אלינו שאנחנו זונות פוליטיות
ברוטוס: צמרת, אחי, זונות צמרת
נטוס: אתה רואה, היא לא התכוונה אלינו
..
* חג שמייח מיה
אה, זה אפשרי במחשכים בלבד. לא רק בגלל החוק, בעיקר בגלל הזעם הקדוש של חברות ותרבויות צרות-מוחין.
זה ייתכן? מבחינה חוקית לפחות? אם אני לא טועה, יש חוק נגד פוליגמיה. אני בכלל לא בטוח שהטבע האנושי הוא לחיות בזוגות, במיוחד היום שיש המון דברים שמעניינים בן אדם ולעיתים רחוקות בן הזוג יכול למלא את התפקיד כל הזמן. איפה הפגמים במערכת שיוויונית של יחסים מרובים? זה מה שקורה בהרבה מאוד מקרים, לא רק לגברים, גם לנשים יש זכר אלפא, ביתא וגמא. אז למה לא להוציא את זה מהארון?
ולגבי הנשואים.. זו נטייה של נשים מסוימות להידבק או למשוך דווקא אותם, בעוד אחרות לא, אני מהלא.. מעולם, פשוט מעולם לא היה לי כלום עם אף נשוי
אולי אני מראש מתאבדת על אבודים שנשים מהזן המתחתן לא מתקרבות אליהם
ובעצם עכשיו גם פנויים כבר לא, כבר הרבה זמן
ואני נותנת לי מה שאני צריכה, בד"כ בלי ויכוחים
ומחר אני ואני חוזרות לרצף אחרי שסיימנו תודה לאל אסטרטגיה לתאגיד כלשהו
:))) יפה שהבאת ציטוט מסטאר טרק... מה זה אומר על מידת ההיתכנות?
לא, אני סתם צוחקת. כמובן שיש קהילות כאלה על פני הפלנטה.
את גבריאל ד'אסטרה ואחיותיה אני מכירה שנים אבל בלי באמת להכיר, מסתבר
תודה על הרקע
דווקה בשיר זה נשמע מפתה.איזה עיתוי
הערב בעובדה של אילנה דיין
כתבה נרתקת על אחד, בעל דפוס קבוע- התחתן, בגד,
באורך פלא, אישתו התאבדה משתיית כדורים כשהוא היה בבית
ואז יום אחרי השבעה הוא עבר להתגורר עם הפילגש
ושוב- ניסה- השניה הצליחה להחלץ
יום אחרי הגרושין הוא עבר להתגורר עם ה....
רגע
נישואין שלישיים- כן היא מתה והוא
עבר להתגורר עם ה..........פילגש
ומי יצא להגנת הזונות שאותן החליפו הזונות בשקל? זה נשמע לי כמו עבודה לממונה על ההגבלים העסקיים...
הכללה גסה לא?
בימי פומפיי העליזים הכל היה גלוי ופתוח. היו יותר בתי בושת ממרחצאות מהוגנים וגם נשים בחשו בקלחת, אח"כ הפכנו פוריטנים עד השיא בימי ויקטוריה ועכשיו שוב פריצות. הגלגל מסתובב ואיכשהו, תמיד ישארו גם כאלה שהמשחק הזה לא בשבילם.
(כאלה שגם אם הזונות בשקל... יעדיפו את האשה בבית, התה והלימוד והספרים הישנים)
הרבה פעמים, ואני זוכרת את זה מהחיים שלי כמאהבת, הנישואים הופכים לשדה קרב, והמקום הבטוח והשקט והמפנק, והמפלט, והכיף, זה אצלך, ברור. בלי פרפרים וזיקוקים. סתם נחמה ושלווה ושקט ורוגע ונעימות. ולך, אם יש לך חיים עשירים כמו שלי היו, מספיק הקשר החלקי הזה, ושנים התרגלתי שסקס עושים בצהריים, בנחת, כשאור בחוץ, ויש כל הזמן שבעולם, ולא בלילה כשכבר עייפים מכל מטלות היום.
אני אף פעם לא אומרת אף פעם, אבל לרוב זה נכון.
ניסיתי לומר שאפשר גם להיות מאהבת וגם "להנות" מקשר תלותי ולא עם זיקוקי דינור ואדמה רועדת או פרפרים בבטן או איך שלא קוראים לזה היום.
אף פעם לא שווה להיות בדלת האחורית ...
יעלי!!!! איזו פתיחות מחשבתית!!!
את לגמרי צודקת. אני אולי צריכה לשמור בקובץ את כל סיפורי אלף לילה ולילה שאני מקבלת בפניות מגברים נשואים בקפה, אבל בעצם כולן מקבלות. אפשר לפרסם, בכיף.
אני אומרת שכל אחד יעשה
מה שבא לו בראש
חיים פעם אחת :)*
פעם היו לבלרים כאלה שישבו ליד הדואר המרכזי בתל אביב, כשהוא היה עוד ברחוב אלנבי - אני זוכרת מילדותי - וכתבו לאנשים מכתבים בכתב יד, פניות לרשויות, תביעות קטנות, מן הסתם גם מכתבי אהבה... לאנרי היתה תלות בגבריאל. הוא דרש שהיא תלווה אותו לכל חור ולכל מסע ציד או שדה קרב ותכבס בעצמה את בגדיו ותדאג לאוכל שלו ותטפל בו כמו בתינוק, גם כשהיתה בהריון מתקדם וגם לאחר לידה, ותישן באוהל על ידו. הוא לא יכול היה להיפרד ממנה. הוא היה מאוד קשור אליה.
אמת ויציב. במסגרת קובלנותיה החוזרות ונשנות של פורטנוי-הבת (אני), אני שוב מתבאסת מזה שאפילו מעמד האהובה, אשת החיק, המחוזרת, המפונקת, זאת שנושאים על כפיים, נלקח מאיתנו, גם במסגרת פחותת-המעמד 'האשה האחרת', כי היום אין אשה אחרת, יש נשים אחרות, וגם לא נשים אחרות, אלא ברוב המקרים סתם סטוצים בלי פנים ובלי זהות מתמשכת. זה קצת מזכיר את תום עידן החיזור שגם עליו התאבלתי. וגברים - בפרטי, בפרטי, בחיים - נבחו עליי: "רציתן שוויון? קיבלתן!" כאילו שלשכר שווה ולזכות בחירה יש איזשהו קשר לקניית פרחים או לכתיבת שירים.
כן,שמעתי על זה.
אולי זה גם נכון בחלק מהמקרים.
כך או כך,מיא,אנחנו לא השאריות של אף אחד.
אנחנו הארוחה העיקרית.
אם הוא לא מתכוון לעזוב אותה - ורובם לא עוזבים את החוקית,
- אז זו השורה התחתונה.
גם ככה יחסים זה דבר מסובך מאין כמוהו,
אז למה להוסיף עוד מקור לכאב ?
חבל.
אנחנו רגישות.
כולנו.
גם אלה שלא - הן כן.
מיא שירים על נייר כבר לא מספיק היום
יש פה איזה עסק שנותן שירות כזה
שירי אהבה
על נייר
ובלי שגיאות כתיב
אז אם את מקבלת שיר אהבה ביימנו רוב הסיכויים שהוא נכתב ע"י אשת מקצוע.
אנשים לא מפתחים תלות גם במאהבות ?
יש עו משהו שאציק לי בפוסט
אני עוד לא קולט מה הוא בדיוק
אני אקרא אותו שוב בקרוב.
את מכירה את אלה שאומרים - אנחנו ישנים בחדרים נפרדים כבר שנים? או את אלה שמוכרים לנשים את הסיפור שהם 'פרודים', הם רק ישנים עם אשתם באותה מיטה אחרי ה'פרידה' המוצהרת? כן, הזוי, הזוי.
אני, את כל התחמושת ביזבזתי כבר על הטרום-פוסט. ועכשיו התברר לי שלא רק שלא נותרו חיצים באשפתי, אלא שהיו מיותרים מלכתחילה.
כי הנה הגיע הפוסט ואין בו מילות הלל ושבח לפילגש וגם לא באמת האדרת מערכות היחסים עם נשים-מספר-שתיים של העבר. אלא, כך לפחות אני קורא את זה, פשוט געגועים לרומנטיקה .
ועל זה, ודאי אין לי מילה רעה להגיד.
כן כן, גם אני חיזקתי והדגשתי.
אבל באהבה כמו בכלכלה - עניין של היצע וביקוש, וכל עוד יהיה היצע זול של נשים, הביקוש לנשים שמציבות תנאים ושמחירן גבוה, לא יהיה רב.
חג שמח לך!
את במצב טוב! אני אפילו לא זוכרת למה פעם אהבתי!
(האמת שלא יכולתי להתאפק מהשנינות הזאת)
שנתעלס,כמובן.
אנחנו עוד נשתה מרטיני יחד!
חג שמח אן.
כולם מוזמנים אחרי החג לפוסט האי-סדר המסורתי (שנה שנייה זו כבר מסורת, לא?) שאעלה עם דבורית שרגל, כי אנחנו מורדות בחג, והשנה למרבה הפדיחה מצטרפים אלינו עוד שלושה מורדים, כך שזה הולך באופן חשוד לדמות לאי-סדר מסורתי...
אין על הצרפתים בענייני אוכל ומסורת ובגידות וסקס, וגם בלא להתקלח - כי על אנרי הרביעי אמרו שהתקלח רק חמש פעמים כל חייו - "מתי שממש היה צריך".
המרטיני רוסו הרבה פחות טעים מהביאנקו,
אבל אני מניחה שלשם הצילום - האדום יותר מתאים ברקע מאשר הלבן.
שאלה של אסתטיקה
;-)
(תמונה מאד יפה שלך,מיא)
בקשר לבגידות - אני לא מסוגלת להיות מספר שתיים של אף אחד.
חייבת להיות מספר אחת,את מלוא תשומת הלב.
אני גם קצת שתלטנית ורכושנית,בעוונותי..
ומה זה שווה אם הוא לא נשאר לישון ולהתעורר איתי בבוקר ?
אחרי שנעלס - הוא ילך לישון לצד אישתו החוקית,ואולי גם יגע בה והיא בו ?
בחיים לא.
אהה!!! את השירים על נייר היו תוחבים לי בתוך הפרחים האמיתיים!!!
חחחח - יש לך דעה על הכל.
אני מסכימה מאוד עם כל דברייך, ועם אלה שסימנתי בייחוד. כתבתי בכתבה, בין השאר, שגבר - כל גבר דלוח - הפך לסחורה חמה כאילו הוא מקום חניה במרכז תל אביב בשישי בצהריים. נשים רבות עליהם כאילו חייהן תלויים בזה. דורכות על גוויות בדרך לתופעות הטבע הנדירות שבורכו בכרומוזום Y וידם אוחזת בשלט הטלוויזיה. זה מטורף! (ונלעג)
חג שמח. התמונות שלך מירדן מרהיבות!
קשה לי להאמין שזה יקרה, כיוון שהפכתי מאוד נרגנת ובכל אחד אני מוצאת פגם. גם הביטחון העצמי שלי מאוד גבר - הרי ראית אותי היום - ואין לי בכלל הרגשה של נזקקות, שפנינה אומרת שזה הרסני לגבי הצורך בזוגיות. אני מביטה במראה ורואה אדם ולא אשה. אדם, כמו שהייתי תמיד. אדם שלם.
ברור, ברור ששתי לסביות...
אני רק רוצה להזכיר שלפעמים האשה החוקית היא מספר 2, או מספר 20. אני רק מנסה להגיד לנשים שלשקר לעצמך זו אף פעם לא מדיניות טובה (לשקר לאחרים זה כן יכול לקדם אותך לפעמים). זה עוזר בחיים תמיד לדעת איפה את נמצאת, מה מעמדך, כמה את חשובה באמת. ולא, לא על ידי שאלה ישירה. כי לא תקבלי תשובה כנה.
מה שהיא אמרה.
כל מילה בסלע.
אויש.
******
אבל עיזבי - העיקר שכתבת פוסט נפלא, וחכם, השכלתי!
(לצערי הפרנקופיליות שלי מסתכמת במהפכה הצרפתית וכמה ספרים טובים שקראתי).
מיא שיהיה לך חג שמח, חרות אמיתית מאחלת לך שהאותיות הקטנות תהפוכנה מחלום למציאות ויהיה זה אביב הכי נפלא !
ותגידי לפנינה שבפעם הבאה תשמור מרטיני אחד בשבילי!
נגעת בנקודת רתיחה אצלי.
הנה דעתי הנחרצת, חד משמעית, שחור לבן, לעולמי עד:
כל אישה רווקה/גרושה שמנהלת יחסים רומנטיים עם גבר נשוי
היא לטעמי הזויה/מזוכטית, לא מוסרית, מסכנה.ולא יותר מדי חכמה.....
לא מעניין אם יש עוד 17 שרוצות. גם הן בדיוק כנכתב למעלה.
אני רואה כאן בקפה גברים נשואים סתובבים כמו זאבים - מחליא בכל רמה אפשרית.
ומה בכלל העניין הזה שגברים חושבים שהם איזה מתנת אלוהים. אתם לא.
אני שומעת גברים שמספרים ש50 נשים עומדות בתור.
תגידו השתגעתן על כל הראש.
לכן יפתי (תמונה מהממת)
ITS A BIG NO NO
כל עוד אתם נשואים אתם לא בקבוצה שלנו.
ותזהרו להתקרב.
ובכלל נמאס לי מכל הטרנד של הגברים שמסתובבים בתחושה שהן המוצר הכי לוהט.
תגידו תודה שאנחנו נושמות.
ונשים לכו נגד הזרם.
נשיקות
ש.ש.
ועוד משהו קטן - קצת התעצבתי למקרא האותיות הקטנות.
בטח שעוד יקראו לך אהובתי. אני מחזיקה לך אצבעות שזה יקרה בקרוב.
חחחחח - מכירה יצור, יזיז-עבר של חברה שלי, שנזכר בה בהיות אשתו הטרייה בהריון. בחיי! הוא היה לחוץ ודרש את עונתו! אין, אין גבולות. ולכן אני שואלת: לא היה עדיף כבר המעמד המוסדר של פילגש עם כל הזכויות והפינוקים?
- די, נו, מיא, אל תספרי לנו שאלו שתי אחיות. אלו שתי לסביות וזהו. אל תהרסי :)
- התמונה שלך יפהפיה. את זה את יודעת.
- שמחתי כשראיתי את הכותרת, שבה ירדת מהענין שלהיות פילגש זה דבר טוב. אכן, זה לא משהו, לא משנה איזה מספר את, שתיים או שלוש או תשע. יש נשים שבגלל המעמד המפוקפק הזה איבדו נתח גדול מחייהן, כמו בשיר היפהפה "שבתות וחגים", שאותו שרה יהודית רביץ. להיות מספר שתיים של מישהו, ולא משנה אם את מקבלת על זה כסף או שווי כסף, זה לא דבר שעושה טוב בלב. זה מתסכל. מצד שני, יש גם נשים אחרות שעשו זאת בדיעה צלולה והפיקו את המקסימום מכך. אבל מפה ועד להלל את המוסד הזה הדרך ארוכה...
- פנינה, מרטיני זה המשקה שלי. לא זוכרת מי צחקה על כל כשכתבתי אצלך בתגובה שאני אוהבת אותו.
אוי ואבוי, אז מה נשאר לנו?
הרגת אותי עם החברה שלך. האמת, גם אני קצת כמותה. לא שאני חושבת שכל מה שאני עושה זה מדהים, ויש לי המון ביקורת עצמית, אבל אני בהחלט נוטה לראות כשלונות כלקח טוב ללמוד ממנו ולעשות מלימון לימונדה, כך שבסופו של דבר כישלון הוא בעצם דבר חיובי. מספיק שאת לומדת לא לחזור על אותה טעות וכבר הרווחת.
בעוד אני כותבת תגובה מגניבה לפוסט הנ"ל ....
נשמעת שריקה. (פיייי נשבעת לך, באמא שלי, שורקים לי מלמטה) הכלבים נבחו ויצאתי למרפסת. שם עמד בחור, ניקרא לו לצורך העניין יזיז עבר.
לא ראיתי אותו בערך חצי שנה או שנה או יותר והוא בחר להפתיע. בחור מעופש וגם גמד בנוסף לכל הרעות.
עמד למטה וביקש לעלות.
התחמקתי בתרוץ שבדיוק בדיוק עכשיו אני מקריאה סיפור לגמד למרות שהגמד נרדם כבר פני רבע שעה.
הוא אמר שצריך לשמור על שושו כי הוא נשוי ויש לו ילד בן חצי שנה.
אוי-אברוך.
שאל אם לבוא קצת יותר מאוחר. שיקרתי שאני בזוגיות ובן זוגי היקר צריך להגיע אוטוטו.
שאל אם זה הרבה זמן ואם בעוד חודש יעבור לי.
מתעקש שאפתח "רק להגיד שלום" (כאילו כבר אי אפשר להגיד שלום מהמרפסת). ואם כבר הפתיע, אז למה הוא בא בלי פרחים? ולמה הוא לא התקשר? ולמה הוא בא בכלל? ולמה צריך להיות בשושו? ומי מכיר אותו בכלל?
חצוף מארץ החצופים.
באמאש'לו....
*נשבעת שכך היה לפני שלוש דקות בדיוק.
--- אני פילגש אני? ---
זה רק מי שגמר אוניברסיטה יכול להבין - אני כרגע לא רוצה, אבל כיוון שאני משנה את דעתי כל שנייה וגם לפי ההרכב הכימי של מוחי ושל תפריטי, אז הכל פתוח.
הקטע הוא שאני מכירה נשים נשואות שבעליהן בגדו בהן כל החיים והן חיכו לזקנה הברוכה, אז ישקוט הליבידו והבעל ישוב לגבולן, אלא ששנייה לפני זה עזב אותן הבעל הפוחז עם איזו קוקי צעירה. מקרים שהיו.
במה זכיתי לתגובתך הנדירה?
הכוונה היתה שנשים, בשביל הסיכוי הקלוש שלרוב לא מתממש, למערכת יחסים, מתפשרות על סקס בלבד, מה שאני מכנה 'הפיחות במעמד הזנות', או זונות-בחינם - כי לא זה מה שהן רוצות. זה לא שוביניזם. זו ראייה מפוכחת של המצב העכשווי. וגברים מנצלים את הנואשות הזאת.
דיאט קולה זה נוירוטוקסי בטירןף אני נגמלתי גם מדיאט גם מסוכר וגם מאלכוהול.
זה ממש משנה את הוול בייניג ממליצה.
המרטיני הזכיר לי שאוטוטו פסח וקשה יותר להשיג בירות וזה העצב האמיתי.
כבר כתבתי לך שמעולם לא הייתי (בצורה לא חוקית) עם גבר נשוי.
זה גם אף פעם לא משך אותי.
לא מרגישה שהחמצתי תענוגות אדירים.
בכל מצב (כמעט) יש יתרונות וחסרונות.
גם בלהיות בכלל בלי בנזוג.
גם בלהיות נשואה.
ואיזה מזל שיש לנו (בני האדם) את האוטוסוגסטיה המופלאה
המאפשרת להצדיק כל מצב שאנחנו נמצאים בו.
וכמובן לצבוע לאחור תקופות בוורוד.
היתה לי חברה שכל מה שהיא עשתה היה "הכי טוב ונכון" שיכול להיות.
היא התחילה ללמוד הנדסת מזון בטכניון - וכמובן זו היתה הבחירה הכי טובה.
אחרי חצי שנה עזבה והתחילה ללמוד כלכלה.
אמרתי עליה שבטח עכשיו היא אומרת: "הכי טוב זה להתחיל ללמוד הנדסת מזון ואחרי סמסטר לעבור ללמוד כלכלה!"
מותר גם להגיד שלפעמים חרבנא.
איפה, איפה יש היום גברים כאלה...
כשימציאו אלכוהול לא משמין, אשתה בשמחה. בינתיים מסתפקת בדיאט קולה, פנינוש.
את כל כך כל כך צודקת!
התכשיטים הכי אהובים עליי הם אלה שקניתי לעצמי.
על זה שיש מלא פנויים שווים (או נשואים שווים לצורך העניין) אני אמנם חולקת (פסימיות בילד אין), אבל באמת משל הכלבים והפרעושים קולע, מה גם שאני חובבת זואולוגיה, וטופי נטול הפרעושים מוסר ד"ש.
סליחה, אני רק שאלה בהבנת הנקרא: אז את רוצה או לא רוצה להיות פילגש?
חג חרות שמח
חחחח - ממתי את מאמינה לי? כן, אני נפרדת.
מיא
יש זילות בהכל.גם מוסד הפילגשות הוזנה לטובת נערות ליווי המושגרות לשעה.או
ללילה,על פי המטיב בכספו. ודווקא אני לא רואה סיבה להתגעגע
לאינסטנציה של להיות "כינור שני ממוסד" פיכסססס..
להיות,"נערת אמצע השבוע", ה"היא", "האישה האחרת",
בטח עדיף על להיות מושכרת לשעה.
אבל כמה מביך היה כשהטקסט של הנסיך צ'ארלס
לפילגשו קמילה נחשף בעיתון sun הלונדוני
"כמה שהייתי רוצה להיות הטמפון שלך",מגעיל ברמות על,לא?
ועכשיו על פי אותו sun ,כשהיא אישתו החוקית,הוא לא רואה
אותה כבר ממטר. מה אנחנו רוצים מגבר
שמתחזק אישה כדי להשרות אווירת משפחה תקינה,וצריך
מדי פעם מישהי שתרגש אותו?גם להם נמאס מתביעות,כי היו כאלה לאלפים
ובינתיים זכויותיהן של הפילגשות שודרגו., על פי החוק.
מה שגרם להתדרדרות המימסד המאורגן הזה פילגש,או "האישה האחרת",
אלו הבטחות השווא של הגברים שנמוגו בסופו של דבר
וזו הנודניקיות מנגד של הנשים שרצו להיהפך לאשת חיקם החוקית.
משבר האמון הזה ,הזנה את ה"ממסדון הקטן" הזה עד שהפך
את עניין קביעות היחסים על פניו והגברים
מסתפקים ביחסים מזדמנים ונערות ליווי המושכרות לשעה.
וזה די משעשע שעדיין נשים מאמינות ביחסיהן עם נשואים
שהם יצליחו איפה שאחרות נכשלו.הסטטיסטיקה מדברת על פחות מ- 10%
של הצלחות.האומנם הצלחות?מה שהוא עשה לאשתו,יעשה הלאה,עד
שזיקנתו תכריע.
אם גבר היה כותב זאת:
היו מאשימים אותו לכל הפחות בשוביניזם
פנינה זה בהומור הומור הומור
סוד הבריאה והבריאות.
חג שמח
משטוטי
}{
חחחח אחרי שלושה זו בגידה צטט איב מונטאן
הו איוו איוו חרגת אותי מצחוק
~
פרטי לפנינהפורטה:
נכון שהעללת עלי במקום אחר שאני יודעת מילים ספורות בהונגרית
למרות שאמי ממוצא של דוברי השפה הזאת
אז זו לא עלילה זה נכון
אבל לחיסול כל כוסות המרטיני אוכל לומר לך רק !
אישטנאם !
~
הערה שלישית לסדר הערב :
ראיתם ראיתם לבנות בתמונה העליונה יש ציצי יותר קטנים משלי
וזה ציור קלאסי
הידד אני מעודדת !
אחד השירים הכי הכי של אחד הגברים הכי שרמנטיים אמא שלי היתה מאוהבת בו !
http://www.youtube.com/watch?v=cOsVVeojMZs
ועכשיו יוצאת לי לשוח
שטוטית ,מוחי זך כקריסטל! אם דאגת לי,במקרה.
בפולניה,"שופכים פנימה".דווקא היה טעים עם הזיתים שהכנתי.מרתיני משובח,מה מיא מבינה ?
אני מפנקת את עצמי משמע הייתי פילגש
לא רוצה פינוקים מנשואים
מה שאון דה האוס
עולה לי יותר בסוף.
יש מלא פנויים שווים לא צריך לחפש כלבים ולקום עם פרעושים.
רייגע
מה זאתאומרת פנינה שתתה את כל המרטיני ?
והיא עדיין בהאנג-אובר או בעברית חמרמרת- שאבין?
כותרת הפוסט קצת הדאיגה אותי מיא עשת נפרדת?
טוב צריכה לחזור ולקרוא את הפוסט נכון לעכשיו מה שנקרא
ריפרפתי אם לא ריפרשתי
ועכשיו ברשותך אצא לצעידה קלילה מסביב לבית לחילוץ עצמותיי
ואשוב !
למרטיני ולפוסט ובכלל לא לידוג