| אחרי שני ראיונות בחברת הענק, פני מועדות לראיון השלישי בתור. והפעם - מנהל אזור מזרח אירופה הגיע לביקור בארץ וכפי שנאמר לי הוא ישמח לפגוש אותי. "תגיע עם חולצת צווארון ועניבה" מדריכה אותי מנהלת משאבי האנוש "ולא תעז לבוא עם ג'ינס או עם סניקרס" היא מדגישה. לאחר רכישת עניבה וחולצה, אני מתייצב במשרדה חצי שעה לפני המועד לתדריך אחרון. "יכולת להשקיע בתספורת חדשה" היא נוזפת בי מיד כאשר אני נכנס. היא מסדרת לי את העניבה ומתחילה בתדריך. "כשאתה נכנס אתה לוחץ את ידו ומציג את עצמך, אתה לא מתיישב עד שהוא מזמין אותך לשבת, אתה לא קם עד שהוא לא קם, אתה לא מניח ידיים על השולחן, אתה לא צוחק בקול רם, אתה לא מחטט באף, אתה לא מחטט באוזן, אתה לא לועס מסטיק, אתה לא לועס עפרון או עט, אתה, לא שותק, אתה לא חופר, אתה לא עושה בושות... מדובר במנהל אזור מזרח אירופה שכולל את כל מדינות מזרח אירופה, טורקיה והמזרח התיכון!". רועד מהתרגשות אני נוקש על דלתו של מנהל האזור. "הו, בונז'ור!" מקדם אותי בברכה צרפתי חביב. "סַבָה?" הוא שואל אותי "קוֹמוׁ סַבָה?" הוא מנסה שוב. "סבה בייָאן?" הוא עוזר לי בתשובה. "כן, סבה בייָאן" אני עונה לו והוא נראה לי מאושר עד התקרה. הוא לוחץ את ידי, אומר את שמו ומציע לי משהו בצרפתית. הוא חוזר שוב על השאלה ומוציא מכיס החולצה עלי תה שכנראה הכין בעצמו, אני מהנהן בחיוב והוא מאושר על הגג. הוא מסדר את עלי התה במתקן מיוחד, מוזג תוך ריכוז מקסימלי את המים החמים, מתבונן במים החמים חולטים את העלים "וְוָאלה!" הוא מגיש לי לבסוף את המשקה הרותח בגאווה של אבא טרי. הוא מתחיל לשטוף את החדר בצרפתית שוטפת. אני נזכר שאחת הדרישות במודעת הדרושים למשרה היתה ידיעת צרפתית ברמת שפת אם. טוב, מאוחר מידי, צריך להסתדר עם מה שיש. אני מנסה להנהן במקומות הנכונים, פה ושם אומר "ווי" ומדי פעם שולף איזה "אקסטרא-אורדינר". עד עכשיו הכל הולך כמו שצריך. לפתע הוא נראה לא מסופק מתשובת ה-"ווי" שלי. כנראה שזו היתה שאלה פתוחה ולא שאלה של כן ולא. אני מכחכח בגרוני. "ווללל...." אני מושך זמן. מה אני עושה עכשיו? מיציתי כבר את כל אוצר המילים שלי (טוב נו, אולי חוץ מ-"מֱרְד" אבל זה לא במקום) אני מתחיל להריץ בראש שירים בצרפתית אולי משם תבוא הישועה. כן! אני נזכר! "ווּלְווּ קוּשֵה אבֵק מוּאָה, סְסוָואר" אני אומר. הוא עושה פרצוף של מי שלא מאמין למשמע אזניו. כנראה שזו לא התשובה הנכונה לשאלה שלו. אני מביט סביב, יש את החלון, אבל אנחנו בקומה 17. יש את הדלת, אבל מאחוריה נמצאת מנהלת משאבי האנוש שזו אלטרנטיבית לא פחות מפחידה, אני מבחין בכוס התה ולוקח לגימה מהמשקה הרותח ו... עכשיו אני באמת לא יכול לדבר. אני מסמן לו שקיבלתי כוויה בלשון. הוא נבוך, הכל בגלל התה שלו אבל אני מסמן לו שהתה מעולה. מכאן והלאה אני עונה לו רק בהברות קטועות ללא שימוש בלשון אבל לפחות לו אין טענות לצרפתית שלי ולי נגלתה סגולה חדשה של תה צמחים שלא הכרתי בעבר. |