טוב..אז ססופסוף אני מתחילה עם זה..כבר המון זמן אני אומרת לעצמי - תשבי ותכתבי - יהיה לך טוב עם זה אבל אני פשוט דוחה את זה יותר ויותר..

היום גיליתי לבעלי היקר שאני רוצה לפתוח בלוג. הוא שאל אותי - "ועל מה תכתבי"? עניתי לו: "על עצמי, על החיים שלי, אני יודעת?" אז התגובה שלו (שכנראה ידעתי אותה בתת מודע שלי וכנראה בגללה התעכבתי עד כה) היתה: "אבל החיים שלך משעממים"..

לא יודעת איך זה נשמע לכם אבל התלבטתי ביני לבין עצמי כמה שניות איך להגיב לזה - לכעוס ולהטיח בו משהו כמו - נכון והכל בגללך או פשוט לחייך ולהודות באמת... (טוב נו, חצי אמת) 

כשאני חושבת על זה, באמת החיים שלי לא כל כך מעניינים - נשואה, אמא לילד, עובדת וזהו פחות או יותר אבל בכ"ז, תמיד אפשר למצוא משהו מעניין, לא?

ביננו, אני תמיד מתלוננת לבעלי שנמאס לי מהשגרה, שמשעמם לי ושאני מרגישה שהזמן חולף לו יותר מידי מהר, ושאיך פתאום אני בת 28 בכלל בלי לשים לב..אז בטוח אני לא יכולה להאשים אותו..

חוץ מזה - זה מה שקורה שמתחתנים, לא? נכנסים לשגרה - אומנם שגרה טובה אבל שגרה זו שגרה וכמה שנקרא לזה בשמות אחרים זה עדיין יהיה אותו דבר וכשמגיעים ילדים אז בכלל אין כל כך על מה לדבר - החיים פשוט טסים..

לפני כמה חודשים בעלי ואני הגענו למסקנה שהדבר שאנחנו עושים הכי הרבה כשהוא חוזר מהעבודה זה לאכול ארוחת ערב מול הטלוויזיה ואז כשמגיעות התוכניות המוזרות האלו של הלילה אנחנו קולטים שמאוחר ופורשים לישון ופתאום קלטנו שנהיה לנו די משעמם אחד עם השני. עכשיו אני כותבת את זה בקלות אבל לקח לי הרבה זמן עם עצמי להודות בזה ולקבל את זה - לא דמיינתי ככה את חיי הנישואים שלי.. פחדתי אפילו לדבר על זה עם בעלי כדי לא לבאס אותו, מי יודע אולי הוא ממש לא מרגיש ככה ואני אגרום לו להרגיש רע עם עצמו?

הלכתי כמה ימים בתחושה של פלונטר כזה - לא רציתי לשתף אבל הייתי חייבת..

יום אחד החלטתי לדבר על זה עם אמא שלי. תמיד ראיתי את הזוגיות של ההורים שלי כזוגיות נורמלית. שאלתי אותה והיא אמרה שלי משהו שהימם אותי - מה זאת אומרת? אני חושבת שהפעם האחרונה שהיה לי מעניין עם אבא שלך היתה לפני החתונה או  לפחות באזור הזה".. הייתי די המומה והתחלתי לצחוק..נתתי לה מבט כועס כזה בכאילו של אוף מה את הורסת לי אבל בלב די צהלתי - יש! אני נורמלית..אחרי הוידוי עם אמא הרשתי לעצמי לדבר על זה עם חברה ורק אז, כשראיתי שכנראה אני לא הולכת למצוא מישהו שכן מעניין לו, שיתפתי את בעלי אבל תנחשו מה - הוא עדיין קצת נעלב..טוב, נראה לי שגבר רוצה להרגיש שתמיד הכל מעולה ומוצלח בתא שלו..עניין של אגו..לא?

בכל אופן, כחלק מהניסיון לשפר את רמת העניין בחיי הנישואין שלנו, החלטנו החלטה - מרגע שהוא חוזר מהעבודה, אנו מכבים את הטלוויזיה. ובמילים אחרות - כשאנחנו ביחד - לא מדליקים טלוויזיה. לי היה מאד קל יחסית אליו אבל אני חייבת לציין שזה גרם לנו קצת יותר לדבר אחד עם השניה.. שנינו חולים על משחקי שולחן למיניהם ויש לנו כמות נכבדת מהם בבית (אפילו ילדנו הקט יודע ש"אסור לגעת במשחקים של אמא ואבא") אז בימים הראשונים שיחקנו כל מיני משחקים והיה נחמד וכיף אבל כמובן שזה לא ממש החזיק מעמד - בעלי מרדים את הילד ואני שוקעת באיזה ספר או בפייסבוק ושוב הערב נגמר.

אפרופו ספר - זה באמת אחת האהבות שלי ויש לי מה לומר בנושא אבל נראה לי שאפרוש לעת עתה - יש מה לעשות לפני פסח בבית ואני אמשיך בפעם הבאה..

לא בא לי לקרוא מה שכתבתי כי נראה לי שהתגובה המיידית שלי תהיה גיחוך קל ולמחוק הכל. אה - וגם להודות שבאמת משעמם לי.. :) אז יאללה - WHATEVER כמו שאומרים..

לילה טוב!