בלילות ארוכים בלילות ארוכים של חדלון חושים עצלים עיניים דומעות , קראתי אליך מרחוק נשמעו צעדיך. לשווא אמרתי , לא תשוב אל בכי לילותיי. בדד אשאר תפילתי יגעה אדמתי לא תהיה חרושה. ויום אחד הפצעת עם בוקרו של יום. נפלאה יד עליונה נפתחו מעיינות הישועה. ושוב.. אגלי טל נוצצים בשפע ובשאון אל חיי נכנסים. |