כותרות TheMarker >
    ';

    קו התפר

    ארכיון

    "המתנה" - סיפור לא תמים לקראת החג.

    40 תגובות   יום שישי , 26/3/10, 09:38

    יום אחד, שנים אחרי שעזבתי את בית הוריי, החליט אבי להפסיק את המינוי שלו לעיתון 'הארץ' ולעבור ל 'דבר'. הוא היה צריך להראות להם, לאנשים ההם שם למעלה, מי זה מויישה יערי, הם לא ימכרו לו את הזבל הזה רק בגלל שבכותרת של העיתון מתנוססת המילה 'הארץ'. לא – זה לא היה צעד פוליטי, זה היה מעשה של התאבדות מתמשכת, קיצור חייו לשיעורין, ושינוי גמורבסדרי הבוקר הקדושים שלו. מאותו רגע, כך לחשה לי אמי המנוחה בשעות שבהן התרצתה, והסכימה לחלוק עמי מעט מייסוריה עם הכעס הלא מתכלה של בן זוגה, החיים שלו נהרסו. הוא היה נכנס כרגיל לבית השימוש עם סיגריה ועם ה"פנימי", ויוצא משם חמוץ וכעוס מול שטף המלל ה"דברי" העשוי בחוסר סדר, ובטח לא כסדר של ה"פנימי" הקדוש של 'הארץ', העיתון היחידי שקראו בבית, שבכתיבתו עסק גם חברו הטוב ביותר יהושע.  יהושע היה מספר לו בבית הכנסת על מה שמתרחש באמת במסדרונות השלטון, ואף חולק עימו את ה"סקופים" של השבוע הבא. אבי היה מחכה כל בוקר לעיתון כדי לקרוא סוף סוף את הסיפור שיהושע סיפר לו בבית הכנסת, בעת קריאת התורה. הוא ידע הכל על הדרעקעס שממלאים את השלטון, והיה לו מבחר גדול של אנשים שהוא יכול היה לשנוא.

     

    סדר הבוקר שלו השתנה מאז ההחלטה המטורפת שהביאה, אולי, בסופו של דבר גם למותו הכעוס בחטף: אחרי שהסתובב בבית מבלי למצוא את עצמו, היה יוצא לבסוף, לקראת תשע, מבויש וכעוס, אל חדר המדרגות, כדי לערוך את טקס ההחלפה המשפיל עם השכנה המנוולת בדלת ממול: הוא היה נותן לה את ה 'דבר' של אתמול, תמורת 'הארץ', גם הוא של יום האתמול. אחר כך הוא היה נסוג לחדרו, טורק את הדלת, ומתייחד שם עם העיתון שאיבד מריחו וטעמו,  תוך שהוא רוטן ומקלל את כל האפסים האלה, שהשתלטו על 'הארץ' מיום שהוא הפסיק את המינוי, ויהושע יצא לפנסיה ועבר לכתיבת שירה בלבד, שירה שאיש לא קרא יותר.

     

    כשם שירשתי מאבי את השיער המשוך למעלה, ואת מראה הגולגולת המרובעת והמופרזת מעט, כך ירשתי ממנו את 'הארץ'. מדפי העיתון למדתי לקרוא כבר בגיל חמש, ולמדור הספורט של ידיעות נחשפתי רק בצבא.  כמו שאת קבוצת הכדורגל ירשתי מאחי הגדול ("הפועל" עדיין שיחקו אז בימק"א) כך העיתון נשאר"עיתון הבוקר" 'הארץ'.

     

    עד כאן הנוסטלגיה שהיא עצובה יותר משהיא משעשעת. ומכאן להקשר:

    לא הייתי נזכר בסיפור הזה אלמלא, בשבוע האחרון, משום מקום, בצד עיתון 'הארץ' שמגיע לסף ביתי (כולל ימי שלג ומלחמות) בארבעים השנים האחרונות, צרפה יד נעלמה גם מתנה קטנה וצנועה כרוכה בגומייה, והיא העיתון  'ישראל היום'. אתה לא חייב לפתוח, אתה יכול לא לקרוא, אבל הנה, מתנה קטנה מאיתנו, אלה שאתה לא מכיר ולא יודע מי הם – בצד העיתון שלך אנחנו מציעים לך עיתון נוסף, תנסה.מה איכפת לך? נותנים לך, לא תיקח?

     

    ואני לוקח. קודם כל יש שם עוד מדור ספורט שמשלים את הקמצנות המתנשאת של 'הארץ' (לעומת מדור "גלריה" שהוא חלק מצוין, אבל למה על חשבון הספורט?) ויש סודוקו שגם ניתן לסיים אותו בזמן סביר ולא להיות מושפל על ידי ה"קשה" של 'הארץ'. חוץ מזה אני קורא הכל: אם היו מגיעים אלי ארבעה עיתונים (והיו תקופות שזה מה שקרה) הייתי מחסל את כל הארבעה, כי זה מה שקורה עם מי שלמד קרוא מעיתון, ואת מרבית שנות עבודתו הבוגרת עשה לבסוף, כעיתונאי.

     

    לא ביקשתי את 'ישראל היום'. בניגוד לאחרים אני סבור שקיומו לגיטימי לחלוטין, וזכותם של אנשים להתמודד בשוק הדעות גם על ידי חלוקת פמפלטים מודפסים בצורת עיתון. מי שרוצה להתמודד עם זה שידפיס עיתון מתחרה, ויתמודד. פחות לגיטימי בעיניי שהמחלק של עיתון 'הארץ' עושה חלטורה קטנה בצד, ומביא לי את השי הצנוע שבמקרה מודפס בבית ההוצאה של 'הארץ', כדי לאזן במקצת את מה שאני קורא בעיתון שאני משלם עליו ממיטב כספי. בהחלט ייתכן שאני עושה עוול לאדם המסור שמביא אלי את העיתון בכל בוקר, אבל אם לא הוא זה שמביא אלי את העיתון, הרי שמישהו נכנס בכל יום עם שחר לחדר המדרגות הנעול בביתי, ומניח אתהעיתון ליד הדלת. זהו צעד נוסף, חד והחלטי כמו ההוצאה לאור של העיתון עצמו, שנועד להגיע לכל אדם, בין אם מדובר במרחב הציבורי – צמתים, בתי קפה, תחנות רכבת, או שמדוברבמרחב הפרטי: שלום, אומר האיש בכניסה לדירה, הייתי כאן כשישנתם והבאתי לכם מתנה קטנה, תודה על שקראתם.

     

     

     

    באותו היום ממש נסעתי ברכבת. אני לא מרבה לנסוע ברכבת (שעה וחמישים דקות מירושלים ל "תלאביב מרכז" ), וכל מי שעלה לרכבת בתחנות הביניים היה חמוש בעיתון, עיתון אחד בלבד ושמו 'ישראל היום'. העיתון ניסה להתמודד בדרכים שונות עם המשבר החמור עם ארצות הברית: ממציאת שעירים לעזאזל כמוחיים רמון שמלכלך, (סיפור שלא חזר באף עיתון אחר אבל כל יושבי הרכבת יודעים שזה מה שקרה) דרך המאמרים הנוזפים באובמה של דן מרגלית, ושאר טורי הדעה והידיעות החדשותיות הבונים ביחד את המציאות שמנסה להקל על חייו של בנימין נתניהו ובעיקר לייצב את מעמדו בסקרים ובשלטון. בכל הרכבת לא ראיתי "ידיעות" אחד לרפואה (חיפשתי את הספורט) ובטח שלא 'מעריב'. אנחנו חיים בעידן חינמי שבו המחיר שאתה נדרש לשלם עבור מוצרים הוא הנכונות שלך לצפות בפרסומות, ואין הבדל אם מדובר בשטיפת מוח של סופר ביג (אני מעדיף את "השיקמה") או של לשכת ראש הממשלה. לא טוב? אל תקרא.

     

    ואנשים קוראים.

     

    על פי ההיגיון הזה, מצבו של ראש הממשלה צריך רק להשתפר: אבל, הבוקר, בצד העיתון"ישראל היום" שהונח לפתחי, קיבלתי גם את "הארץ" העיתון שבחסותו אני מקבל את המתנה האחרת, ובו מצאתי שמצבו של ראש הממשלה רק מדרדר בסקרים: אמנם ב 'ישראל היום' נאמר שהלחץ האמריקני רק יביא לתמיכה ציבורית גדולה בראש הממשלה, אבל בעיתון שאבא שלי שנא מתוך אהבה גדולה והתמכרות ושמו 'הארץ' נאמר שהמצב הפוך: אנשים לא מאמינים לראש הממשלה, ואפילו שאינו עושה כלום, הם חושבים שהוא מתפקד רע מאד. לאזרחים שם בחוץ, קורבנותיהם של מינה צמח וקמיל פוקס, יש דעה נחרצת על הפיאסקו של בית החולים באשקלון, והם מבועתים מהמצב המדיני והביטחוני. למקרא הדברים חשבתי שאולי, בסופו של דבר, האנשים ברכבת, במסדרונות האוניברסיטה ובבית הקפה, הם בסך הכל ישראלים חושבים ונבונים, שלוקחים את 'ישראל היום' בגלל הסודוקו והספורט, אבל בין השורות הם מגבשים לעצמם דעה עצמאית ולא חינמית במיוחד. אבל, אני עדיין תמה, מי הרשה לעיתון 'הארץ' להביא לי מתנות על הבוקר? אם הם ימשיכו כך, גם אני עלול בסוף לבצע פיגוע התאבדות כמו אבא שלי, אלא אם כן, וזה יקרה כנראה בעתיד הלא רחוק, אני אתעורר יום אחד ועל סף ביתי יהיה רק עיתון אחד: 'ישראל היום'. לא בגלל שאני אבטל את המינוי, אלא משום שהמו"ל של 'ישראל היום' יביא את הבדיחה הזאת לכלל סיום, יקנה את הדפוס, ויסגור את 'הארץ', וכך יעביר אליו את כמה עשרות אלפי המינויים הטרחנים שלו.

     

    עם או בלי הדה-מרקר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (40)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/4/10 10:03:

      גם ה"חינם" יכול להיות טוב:

       

      http://news.walla.co.il/?w=/2680/1660375

       

       

       

      ישראל היום

      מאת: דרור אידר, ישראל היום
      יום רביעי, 7 באפריל 2010, 7:45
      לאחרונה שמענו על תוכנית מצוינת של משרד החינוך, לשלב את סיפור עיירות הפיתוח בלימודי ההיסטוריה והגיאוגרפיה. התרומה החלוצית האדירה של מה שהפך ברבות הימים ל"פריפריה" ראויה ללימוד קבוע שיעלה על נס את מקומן המכריע של הערים והעיירות שהוקמו בעשור הראשון להקמת המדינה, אבל מעולם לא זכו להילה החלוצית שאחרים קיבלו. תחת זאת נוסף להם התואר "פיתוח", שקיבל משמעות מזלזלת של טעוני טיפוח מתמיד.

      מעניין שדווקא ב"פריפריה" יש שליטה מוגבלת לקומיסרי התרבות (שרובם נמצאים אתם יודעים היכן), וציונות, התנדבות ושירות צבאי נחשבים לערכים בסיסיים שיש להתגאות בהן. אה, גם המסורת היהודית היא עניין טבעי במקומות האלה.

      בצד הבעיות שאין לטאטאן, צריך לזכור את ההצלחות הכבירות: הערים באר שבע, אשדוד, אשקלון ועוד - שראשיתן היתה מצער ואחריתן שׂגתה מאוד. יש לשאוב מהן עידוד ואמונה לכלל המפעל הציוני, שלמרות יד העיתים שחלה בו - לא נסתיים.

      המפעל הציוני החשוב שנעשה באזורי הסְפָר נדחק והודר לשולי ההיסטוריה הישראלית מסיבות רבות - אנשי הספָר לא עמדו בצמתים ה"נכונים" כדי להיכנס לתוכניות הלימודים או לסדרי העדיפות הראויים.

      עד היום מתקיים בישראל שיח מקביל שלא תמיד נפגש - אחד למרכז ואחד ל"פריפריה". מבחינה זאת, יש בתוכנית הלימודים החדשה משום תיקון עוול היסטורי. הצבתן של ערי ועיירות הפיתוח בתוכניות הלימודים קשורה עם הרוח הערכית החדשה במשרד החינוך.

      מהפכה ערכית במשרד החינוך

      בכלל, קמעה קמעה מתחוללת מהפכה ערכית במשרד החינוך. לאחר שנים של אינדוקטרינציה פוסט־ ציונית שהותירה את החינוך הממלכתי חשוף למתקפה אינטלקטואלית משוכללת של השמאל הרדיקלי הישראלי והעולמי, נשמעת מנגינה אחרת, ישנה יותר, שסולקה בבושת פנים בעשורים האחרונים, וכעת מושבת בבהירות אל השיח המרכזי במערכת החינוך.

      הכוונה לחינוך לערכים. לא רק ערכים כלליים, אוניברסליים, אלא ערכים יהודיים וציוניים המאפיינים את רצון הרוב המוחלט של אזרחי הארץ הזאת. הערכים הללו בוזו בשיח התקשורתי, האקדמי והפוליטי ותויגו במילים שנלקחו מהלקסיקון האורווליאני כמו "מיליטריזם", "פשיזם", "אינדוקטרינציה", "לאומנות" ושאר כינויים ידועים מבית המדרש הבולשביקי לדה־לגיטימציה. חצוף אחד אף כינה את שר החינוך הנוכחי "נציגו של אחמדינג'אד בשולחן הממשלה".

      אכן, למגינת ליבם של קומיסרי התרבות האמיתיים, גדעון סער מביא משב רוח אינטלקטואלי מרענן אל משרד החינוך. למרות מחאותיה של שלום עכשיו, הוא הופיע בוועידה השנתית של תנועת "אם תרצו" ודיבר על כך שהוויכוח המרכזי היום בחברה הישראלית אינו מתקיים בין ימין לשמאל אלא בין ציונים ללא ציונים. סוף הסיפור. "אנחנו הרוב", אמר סער, "בוודאי בציבור היהודי - יותר מ־90 אחוזים", אם כי "אין בשיח הציבורי כיום אקוויוולנטיות למצב הזה".

      הנחת היסוד של המחנה הגדול שסער מייצג היא שמלחמת העצמאות לא תמה. היא נמשכת בדרכים אחרות, אינטלקטואליות, רוחניות, ערכיות. אכן, התשובה למתקפה שישראל עומדת מולה בתקופה האחרונה היא חיזוק הזהות היהודית והציונית של הציבור. לא לחינם סולק החינוך לערכים ציוניים ויהודיים בחינוך הממלכתי בעשורים האחרונים, משום שזהות יהודית אינה הולכת עם חלוקת ירושלים, וזהות ציונית אינה שרה שירי הלל למשתמטים משירות צבאי. אגב, בשנה הבאה עומדים ללמוד פרקי אבות בכל כיתות ח' בחינוך הממלכתי, ואולי גם לימוד על פה של קטעי תנ"ך יושב לתוכניות הלימודים.

      אין תימה שאנשי ה"שיחדש" (כך כינה אורוול את השפה הטוטליטרית), אלה שעבורם מלחמה היא שלום וציונות היא לאומנות ופטריוטיות היא עניין רצוי כל זמן שנמצאת בצד הערבי - נזעקו נגד המגמות החדשות של משרד החינוך: הוא הרי מדבר על חינוך למורשת ישראל, על ציונות, ערכי מולדת, ממש כמו פעם.
      והם לא ייתנו לזה לעבור, לא אחרי שסיממו אותנו עם הערך היחיד המקודש בעולמם: השלום, שהפך לבדיחה עצובה, בעוד שאר הערכים המכריעים גורלה של אומה זוהמו והושחתו לבלי הכר.

       

        5/4/10 21:46:

      תודה ששיתפת

      המשך שבוע מקסים! 
      שתי המלים החזקות ביותר בפרסום: חדש וחינם.
        2/4/10 09:16:


      שלום אליעזר

      קראתי את המאמר עד הסוף . בשבילי הוא קשה כי יש לי בעית קשב וריכוז

      גם אבא שלי אהב את הארץ" זה נחשב עיתון למשכילים ועתון של החרותניקים או הימניים.

      כל שאר העיתונים היו "מחפפים". אני שנאתי אותו כי הוא היה ארוך ומאמרים כבדים והעדפתי את ידיעות אחרונות"

       

      לכן אין מה להתרגז זה רק עיתון .ועוד מעט בכלל לא ייקראו לא את זה ולא את זה . אנשים ייכנסו לאינטרנט יקראו חפיף וזהו.

       הדור אבא אני לא בטוחה בטח ייקרא שעיתון  זה משהו שבודקים רק באינציקלופדיה.

       

      אז לא להתעצבן. ותעבור קצת לקרוא את השטויות שלי ותראה תמונות יפות שלי ושל הכלב והחתול.

      מותר לך גם להגיב פעם אחת לפוסטים שחיוךלי.

       תודה

      אוסי

      אל תעליב אותי אני אישה רגישה

       

       

        31/3/10 10:05:

      צטט: כורך דברים 2010-03-28 22:37:05

      טועים כל אלה המגלים סובלנות כלפי כל דעה ופרסום. החינמונים הם עלובים, מרגילים קהל גדול לדברים קצרים ונבובים. סך הכל העיתונים האמיתיים מכילים חומר קריאה סביר ולפעמים טוב ומעניין. אין צהוב בישראל. סעו לאנגליה המעטירה וראו מה זה צהוב בדוכן העיתונים...

      המקרה של "ישראל היום" הוא מגעיל במיוחד (לא שצריך לאסור,חלילה) כי מדובר בנבובון של ספסר ג'טונים שרוצה להכתיב מרחוק איך נחיה כאן ומה יהיה כאן.

      למעשה לעיתוני הערב אין סך הכל אג'נדה פוליטית, בודאי לא כל כך בוטה.

      בקיצור: צריך לצאת נגד העלובון הזה בכל דרך ולהוריד כפפות. יזהרו המפרסמים, כי העתונות הנורמלית לא יכולה לספוג נזקים לאורך זמן.

      חוץ מזה אומר רק: עבדים היינו לחג הפסח!

       

      לא נראה לך שהגזמת קצת ? "מגעיל, נבובון, ספסר ג'טונים,להוריד כפפות, יזהרו המפרסמים"???? כל זה בגלל עיתון מאוזן שלא מעלה על נס את המאנטרות של השמאל הרדיקלי ?

       

      הייתי ממליצה לך בראש ובראשונה ללמוד היטב את ההלכות בנוגע לכבוד שראוי להעניק לאדם עשיר מסוגו של אדלסון. שפע כזה שמתועל לאדם אחד מעיד לכל הפחות על קארמה מיוחדת. ואגב, מרבית עשירי העולם התעשרו מתחומים לא ככ מכובדים. רוטשילד, לדוגמה, היה בנקאי... מה זה אם לא "מלווה בריבית"? וכך הלאה - אלה שעסקו בשיכר או אלה שעוסקים בנפט. וכדאי שתראה איך קרן אדלסון מחלקת את התרומות שלה, ולאיזה מטרות - למשל - פרוייקט תגלית או מרכזים לגמילה מסמים.

       

      וגם, אם אתה באמת חרד לעיתון "הארץ", כדאי שתתחיל להתפלל ש"ישראל היום" ימשיך לשגשג, כי הוא זה שמממן את עיתונך באמצעות הדפסת "ישראל היום".

        29/3/10 00:41:

      בדוק מה זה הקרן החדשה לישראל. לאחרונה היא היתה מעורבת בתמיכה (לא יודעת אם גם מימון) של התחקיר על זוועות - איך לא - של צה"ל בעופרת יצוקה. זה הלך אחורה לגורמים שמממנים את הקרן עצמה, שאלה הם ארגונים אירופאים של שמאל קיצוני. ואין צרוך לומר - אנטי-ציוניים.

       

      בעיני יערי הוא די קיצוני. וזה שהוא היה בערוץ 1 לא סותר - ראה ע"ע חיים יבין עם הסרטים הדוקומנטריים שלו, שהם פרופגנדה חד-מימדית

       

      התרופה למכה הזאת, מלבד ישראל היום, תבוא כנראה רק מהזירה המשפטית ראה מקרה אילנה דיין וסרן ר'. עוד תביעה או שניים כאלה ועיתונאים אולי יתחילו לחזור אל הא'-ב' של המקצוע וירסנו את שאיפות ליבם האידיאולוגיות.

        29/3/10 00:18:

      צטט: janedo 2010-03-28 22:20:06

      הבעיה היא ממש לא בשמאל הסהרורי הפוסט-ציוני נוסח גדעון לוי ועמירה הס. אלה גלויים וידועים לכל, ובדרך כלל מדלגים על גיבוב השטויות השקריות שלהם. הם גם נורא טרחניים ומשעממים - עד זרא - ביבבות השאבלוניות החוזרות על עצמן. הבעיה היא עם אלה שעדיין מגדירים את עצמם כשמאל ציוני, שמאלה ממר"צ, אל עדיין בפנים. מן מהלכים על הגבול הדק לכיוון החוצה. כמו זאב שטרנהל. לעומתו, ביילין הכותב בישראל היום הוא פשוט קול השפיות והמתינות.
      ולמה בדיוק אתה מצפה מיערי?הוא בעצמו שמאל די קיצוני ועומד בראש גוף שמקדם אג'נדה זאת. מה אתה מצפה שיכתוב?

       

       הרשיני לחלוק עלייך - דוקא העובדה שהשמאל הסהרורי זוכה לבמה כה נרחבת ב"הארץ" (לרבות כל מאמרי המערכת) היא הבעייתית (: שטרנהל אינו שונה מהותית מהחבר'ה האלה, ואם היו לוחצים אותו אל הקיר סביר שיעדיף איזו שטות נודפת ריח דם נוסח "כל אזרחיה" על מצב ה"אפרטהייד" הקיים - דיעה שדומה שחולקים כל חברי המערכת. אישית אני מוטרד מאוד מהתדרדרות העיתון, ומקווה בכל לב שמישהו יציל אותו מידי המו"ל הנוכחי וישיב תהילתו על כנה. חבל.

       

      ויערי שמאל קיצוני? את ודאי צודקת, אך למען האמת, פרט לאיזשהו זיכרון מעומעם מהערוץ הראשון אין לי מושג מיהו או במה הוא עוסק היום. אין לי גם כוח לגגל. בכל מקרה הבלוג שלו בדף הבית. מקום טוב לתגובות.

        28/3/10 23:27:

      צטט: janedo 2010-03-28 22:07:16

      צטט: בעז שדמות 2010-03-28 17:19:57

      צטט: janedo 2010-03-28 10:48:02

      זהו פוסט נורא צדקני, מכמה סיבות:

       

      1. לך תבדוק - מן מחקר זוטא לא מעמיק - מה מצב התקשורת היום בארץ: פרינט (ה"מיושן"), אינטרנט, רדיו וכו'. ראה את המספרים של הפרסום ואת מצב ההכנסות. ולמד על המגמות בעתיד.

       

       

       לגבי מצב התקשורת כיום - לדעתי, אם לברור בעדינות את המלים:

      "על הפנים",

      לצערי אני לא מוצא תקשורת מאוזנת, גם לא בזו הממלכתית, והיה ואני מגיב באופן שאינו לרוחו של כותב המאמר - במקרה הטוב אני נענה בסרוב, בדרך כלל "אלקטרוני",  יש לי תחושה שמרבית הכתבים מציגים את דעותיהם ומאוויהם ומנסים לגבש דעת קהל כולל בתקשורת הממלכתית כל זאת במקום להציג תמונה מאוזנת פחות או יותר, לכן בעיקרון אני לא קונה עתונים, אלא אם אשתי תקיפה בדעתה, חדשות אני בעיקר שומע בגלי צהל ומעדיף לברור אתרים שיכולים לשקף גם דעה אחרת של כתב זה או אחר, אילו יכולתי גם לא הייתי משלם אגרת טלויזיה,

      מעניין לציין שישנם עוד אנשים שמחזיקים בעמדה דומה,

      חג חירות שמח

       

       בועז, המצב שאתה מתאר הוא דעה סובייקטיבית (גם אם נכונה בהרבה מקרים) לגבי האתיקה/תכנים. אני התכוונתי יותר למצבם הכלכלי/פיננסי של כלי התקשורת השונים.


       

        אמנם קצת "גלשתי" אבל אני חושב שיש קשר בין האתיקה/תכנים למצב הכלכלי של כלי התקשורת, אולי לא לינארי אבל יש קשר

      ואכן כן, זו באמת דעה סובייקטיבית...

        28/3/10 22:48:

      צטט: רונן מאיר 2010-03-28 17:55:36


      נתון שאולי ישפוך אור על התעלומה;
      את 'ישראל היום' מדפיסים בדפוס 'הארץ'.
      כך שאולי זה לא המפיץ הקטן שעשה פה את החלטורה.

       

       

      וגם את ההפצה. הארץ המרוויח הכי גדול מישראל היום. אם זכי וואט היז ניים לא היה רוכש את מעריב היה סיכוי לא רע שאדלסון ירכוש את מעריב ואז הלך על הארץ. 
        28/3/10 22:37:

      טועים כל אלה המגלים סובלנות כלפי כל דעה ופרסום. החינמונים הם עלובים, מרגילים קהל גדול לדברים קצרים ונבובים. סך הכל העיתונים האמיתיים מכילים חומר קריאה סביר ולפעמים טוב ומעניין. אין צהוב בישראל. סעו לאנגליה המעטירה וראו מה זה צהוב בדוכן העיתונים...

      המקרה של "ישראל היום" הוא מגעיל במיוחד (לא שצריך לאסור,חלילה) כי מדובר בנבובון של ספסר ג'טונים שרוצה להכתיב מרחוק איך נחיה כאן ומה יהיה כאן.

      למעשה לעיתוני הערב אין סך הכל אג'נדה פוליטית, בודאי לא כל כך בוטה.

      בקיצור: צריך לצאת נגד העלובון הזה בכל דרך ולהוריד כפפות. יזהרו המפרסמים, כי העתונות הנורמלית לא יכולה לספוג נזקים לאורך זמן.

      חוץ מזה אומר רק: עבדים היינו לחג הפסח!

        28/3/10 22:20:

      צטט: מודרניסט 2010-03-28 20:55:17

       

      יתר על כן - נכון ש"ישראל היום" כתוב פחות טוב מ"הארץ", אך זה גם זה האחרון רחוק מלספק ייצוג סביר של המציאות בעמודי הפובליציסטיקה, שהפכו בשנים האחרונות לפמפלט של קבוצת שמאל חוץ-פרלמנטרית סהרורית (למעשה, יותר ימין פלסטיני משמאל ישראלי). בעיני כל מי שאינו חבר באותה קבוצת שמאל זעירה, מהווים עמודים אלה דוגמא לעיוות המציאות בקנה מידה מונומנטלי תוך התעלמות מוחלטת מלקחי ההיסטוריה העדכנית. כמה דיווחים חדשותיים מחפירים ברמתם, כמו השטויות ועלילות הדם שציטט עמוס הראל מפי "עדים אנונימיים" על פשעי מלחמה שביצע כביכול צה"ל בעזה, מוסיפים עלבון על פשע. מבחינת האינטגריטי המקצועי, "הארץ" אינו עדיף במאום על "ישראל היום" ודומיו.

       

      הבעיה היא ממש לא בשמאל הסהרורי הפוסט-ציוני נוסח גדעון לוי ועמירה הס. אלה גלויים וידועים לכל, ובדרך כלל מדלגים על גיבוב השטויות השקריות שלהם. הם גם נורא טרחניים ומשעממים - עד זרא - ביבבות השאבלוניות החוזרות על עצמן. הבעיה היא עם אלה שעדיין מגדירים את עצמם כשמאל ציוני, שמאלה ממר"צ, אל עדיין בפנים. מן מהלכים על הגבול הדק לכיוון החוצה. כמו זאב שטרנהל. לעומתו, ביילין הכותב בישראל היום הוא פשוט קול השפיות והמתינות.
      ולמה בדיוק אתה מצפה מיערי?הוא בעצמו שמאל די קיצוני ועומד בראש גוף שמקדם אג'נדה זאת. מה אתה מצפה שיכתוב?
        28/3/10 22:07:

      צטט: בעז שדמות 2010-03-28 17:19:57

      צטט: janedo 2010-03-28 10:48:02

      זהו פוסט נורא צדקני, מכמה סיבות:

       

      1. לך תבדוק - מן מחקר זוטא לא מעמיק - מה מצב התקשורת היום בארץ: פרינט (ה"מיושן"), אינטרנט, רדיו וכו'. ראה את המספרים של הפרסום ואת מצב ההכנסות. ולמד על המגמות בעתיד.

       

       

       לגבי מצב התקשורת כיום - לדעתי, אם לברור בעדינות את המלים:

      "על הפנים",

      לצערי אני לא מוצא תקשורת מאוזנת, גם לא בזו הממלכתית, והיה ואני מגיב באופן שאינו לרוחו של כותב המאמר - במקרה הטוב אני נענה בסרוב, בדרך כלל "אלקטרוני",  יש לי תחושה שמרבית הכתבים מציגים את דעותיהם ומאוויהם ומנסים לגבש דעת קהל כולל בתקשורת הממלכתית כל זאת במקום להציג תמונה מאוזנת פחות או יותר, לכן בעיקרון אני לא קונה עתונים, אלא אם אשתי תקיפה בדעתה, חדשות אני בעיקר שומע בגלי צהל ומעדיף לברור אתרים שיכולים לשקף גם דעה אחרת של כתב זה או אחר, אילו יכולתי גם לא הייתי משלם אגרת טלויזיה,

      מעניין לציין שישנם עוד אנשים שמחזיקים בעמדה דומה,

      חג חירות שמח

       

       בועז, המצב שאתה מתאר הוא דעה סובייקטיבית (גם אם נכונה בהרבה מקרים) לגבי האתיקה/תכנים. אני התכוונתי יותר למצבם הכלכלי/פיננסי של כלי התקשורת השונים.


        28/3/10 22:03:
      סליחה על התגובה הכפולה מעלה - מחשבי התחרפן קמעה, ועל כן לא יכולתי לדעת שהתגובה הראשונה נקלטה.
        28/3/10 22:00:

      דן מרגלית היה פעם מר''ץ?? הצחקת אותי. עם 'אמיתות' כאלה, אי-אפשר לבסס תזה רלונטית, גבירתי. דן מרגלית היה מאז ומתמיד משרתם וידידם של פוליטיקאים, כל זה תחת המסווה הציני של 'עתונאי בכיר'. הנה היום, בערוב הקריירה שלו, הוא זכה לבית מקצועי הולם, שכמותו הוא עצמו, מהווה צינור תעמולה אישי ובלעדי לפוליטיקאי אחד מסויים. לא אג'נדה (להארץ יש אג'נדה מובהקת, אפילו אם היא לא לרוחך), לא דעתנות ולא יומרה אפילו למראית עין של יושרה נטולת פניות.

      אם זה מה שאת מבקשת לעצמך, שיבושם לך, זה זמין ובחינם.

      ולאליעזר יערי: ברכות על הפוסט היפה והחכם. 

       

      דן מרגלית "התפכח" ביחד עם עוד כמה עיתונאים מ"מחנה השלום" עם פרוץ האינתיפאדה השניה. אז הוא 'חזר בתשובה' והכה על חטא העיוורון - יעני זז סנטימטר ימינה - יותר לכיוון המרכז. אם בן גוריון היה חיי היום, מן הסתם הוא היה נחשב לימני קיצוני נוסח ליברמן. אבל, אם נחזור לידידינו דן: אל תשכח שהוא היה זה שפוצץ את פרשת חשבון הבנק של לאה רבין. זה שהוא היה שנים רבות ידידו האישי של אולמרט - גם כשהם השתייכו אידיאולוגית למחנות שונים - דווקא מדבר לזכותו. הבן אדם לא עבד של אידיאולוגיה, אלא מסוגל להעריך אדם באשר הוא. ועוד יותר מדברת לזכותו העובדה שכאשר חשב שאולמרט מאבד את דרכו המוסרית, פרסומי ביקורתו הנוקבת  עלו לו בידיד. אולם לשיטתך, מרגלית היה צריך להמשיך לכתוב במעריב(ידיעות) - שופרם של קדימה ומר"צ- הוא הרי חברם הנצחי של "הפוליטקאים הנכונים". הוא בהחלט לא נראה  כגרופי של ביבי, אך הוא גם לא עיתונאי שמגיב על רפלקס - לא עיוור שלא מבחין במצבים משתנים על ציר הזמן.

       

      ואם ישראל היום תומך בביבי? אתה יודע מה, לאור כל המקהלה הפבלובית האחרת, שתמיד מהללת ומקדמת אך ורק צד אחד של המפה הפוליטית, לא נורא אם יהיה קול אחד שידבר גם בזכות הצד השני. אני חושבת שזהו שירות מעולה לדמוקרטיה אמיתית. עד היום, כל המילים היפות על עקרונות אוניברסליים של ליברליזם ודמוקרטיה התיחסו ויושמו אך ורק לעמדות של השמאל, ועתה זהו מבחן המציאות לגבי תוקפם הכוללני והמכליל של הצהרות אלה.
        28/3/10 21:58:

      צטט: גיגיקום 2010-03-28 15:57:30

       

      דן מרגלית היה פעם מר''ץ?? הצחקת אותי. עם 'אמיתות' כאלה, אי-אפשר לבסס תזה רלונטית, גבירתי. דן מרגלית היה מאז ומתמיד משרתם וידידם של פוליטיקאים, כל זה תחת המסווה הציני של 'עתונאי בכיר'. הנה היום, בערוב הקריירה שלו, הוא זכה לבית מקצועי הולם, שכמותו הוא עצמו, מהווה צינור תעמולה אישי ובלעדי לפוליטיקאי אחד מסויים. לא אג'נדה (להארץ יש אג'נדה מובהקת, אפילו אם היא לא לרוחך), לא דעתנות ולא יומרה אפילו למראית עין של יושרה נטולת פניות.

      אם זה מה שאת מבקשת לעצמך, שיבושם לך, זה זמין ובחינם.

      ולאליעזר יערי: ברכות על הפוסט היפה והחכם. 

       

      דן מרגלית "התפכח" ביחד עם עוד כמה עיתונאים מ"מחנה השלום" עם פרוץ האינתיפאדה השניה. אז הוא 'חזר בתשובה' והכה על חטא העיוורון - יעני זז סנטימטר ימינה - יותר לכיוון המרכז. אם בן גוריון היה חיי היום, מן הסתם הוא היה נחשב לימני קיצוני נוסח ליברמן. אבל, אם נחזור לידידינו דן: אל תשכח שהוא היה זה שפוצץ את פרשת חשבון הבנק של לאה רבין. זה שהוא היה שנים רבות ידידו האישי של אולמרט - גם כשהם השתייכו אידיאולוגית למחנות שונים - דווקא מדבר לזכותו. הבן אדם לא עבד של אידיאולוגיה, אלא מסוגל להעריך אדם באשר הוא. ועוד יותר מדברת לזכותו העובדה שכאשר חשב שאולמרט מאבד את דרכו המוסרית, פרסומי ביקורתו הנוקבת  עלו לו בידיד. אולם לשיטתך, מרגלית היה צריך להמשיך לכתוב במעריב(ידיעות) - שופרם של קדימה ומר"צ- הוא הרי חברם הנצחי של "הפוליטקאים הנכונים". הוא בהחלט לא נראה  כגרופי של ביבי, אך הוא גם לא עיתונאי שמגיב על רפלקס - לא עיוור שלא מבחין במצבים משתנים על ציר הזמן.

       

      ואם ישראל היום תומך בביבי? אתה יודע מה, לאור כל המקהלה הפבלובית האחרת, שתמיד מהללת ומקדמת אך ורק צד אחד של המפה הפוליטית, לא נורא אם יהיה קול אחד שידבר גם בזכות הצד השני. אני חושבת שזהו שירות מעולה לדמוקרטיה אמיתית. עד היום, כל המילים היפות על עקרונות אוניברסליים של ליברליזם ודמוקרטיה התיחסו ויושמו אך ורק לעמדות של השמאל, ועתה זהו מבחן המציאות לגבי תוקפם הכוללני והמכליל של הצהרות אלה.

        28/3/10 20:55:

      קשה להבין כיצד מבחין הכותב בין שאר החומר המסחרי המחולק עם "הארץ" - לבין "ישראל היום". ממש כפי שזכותו של העיתון לחלק שטויות מסחריות כמו מגזין "שמנת" ודומיו, מותר לו גם לחלק יומונים.

       

      יתר על כן - נכון ש"ישראל היום" כתוב פחות טוב מ"הארץ", אך זה גם זה האחרון רחוק מלספק ייצוג סביר של המציאות בעמודי הפובליציסטיקה, שהפכו בשנים האחרונות לפמפלט של קבוצת שמאל חוץ-פרלמנטרית סהרורית (למעשה, יותר ימין פלסטיני משמאל ישראלי). בעיני כל מי שאינו חבר באותה קבוצת שמאל זעירה, מהווים עמודים אלה דוגמא לעיוות המציאות בקנה מידה מונומנטלי תוך התעלמות מוחלטת מלקחי ההיסטוריה העדכנית. כמה דיווחים חדשותיים מחפירים ברמתם, כמו השטויות ועלילות הדם שציטט עמוס הראל מפי "עדים אנונימיים" על פשעי מלחמה שביצע כביכול צה"ל בעזה, מוסיפים עלבון על פשע. מבחינת האינטגריטי המקצועי, "הארץ" אינו עדיף במאום על "ישראל היום" ודומיו.

       

      אני, אישית, מצר על כך מאוד. בניגוד לכותב אשמח לראות את "הארץ" נרכש בידי אדם אחראי, שמבין את תפקידו החשוב מאין כמוהו של עיתון כזה במדינה דמוקרטית, ועד כמה מזיקה התגייסותו החד צדדית למען העמדה הפלסטינית - שבסופו של דבר שוללת את קיומה של ישראל כמדינה יהודית. מייסדי העיתון ודאי מתהפכים בקברם. ראוי שיורשיהם יעבירוהו לידיים נאמנות יותר.

        28/3/10 20:40:

      אני נגד עיתונים חינם.

      תופעה  המזעמת  את המרחב הציבורי.

      חג שמח.

      שרון שביט

        28/3/10 20:05:

      צטט: רונן מאיר 2010-03-28 17:55:36


      נתון שאולי ישפוך אור על התעלומה;
      את 'ישראל היום' מדפיסים בדפוס 'הארץ'.
      כך שאולי זה לא המפיץ הקטן שעשה פה את החלטורה.

       

       

      אחד שיודע.
        28/3/10 18:40:
      לא התבלבלת בין ימק"א לקטמון? כשאתה גדלת הפועל שיחקו בקטמון, לא?
        28/3/10 18:22:

      צטט: רונן מאיר 2010-03-28 17:55:36


      נתון שאולי ישפוך אור על התעלומה;
      את 'ישראל היום' מדפיסים בדפוס 'הארץ'.
      כך שאולי זה לא המפיץ הקטן שעשה פה את החלטורה.

       

       עושים עסקים.האידאולוגיה האחת והיחידה .

       

      http://www.youtube.com/watch?v=RzSj1yNZdY8#t=1m50s

       

      There are no nations. There are no peoples.
      There are no Russians. There are no Arabs.
      There are no Third Worlds. There is no West.
      There is only one holistic system of systems!
      One vast and immane, interwoven, interacting, multi-variant, multinational dominion of dollars!
      Petrol dollars, electro dollars, multi-dollars.
      Reichsmarks, rins, rubles, pounds and shekels!
      It is the international system of currency which determines the totality of life on this planet.
      That is the natural order of things today.
      That is the atomic, and subatomic, and galactic structure of things today.
      And you have meddled with the primal forces of nature!
      And you will atone!
      Am I getting through to you?
      You get up on your little 21-inch screen and howl about America and democracy.
      There is no America.
      There is no democracy.
      There is only IBM and ITT, and AT&T, and Du Pont, Dow, Union Carbide and Exxon.
      Those are the nations of the world today.
      What do you think the Russians talk about in their councils of state? Karl Marx?
      They get out their linear programming charts, statistical decision theories, minimax solutions and compute price-cost probabilities of their transactions and investments, like we do.
      We no longer live in a world of nations and ideologies, Mr. Beale. (Mr. Ronen)
      The world is a college of corporations... inexorably determined by the... immutable bylaws of business.
      The world is a business, Mr. Beale (Mr. Ronen).

       

        28/3/10 17:55:

      נתון שאולי ישפוך אור על התעלומה;
      את 'ישראל היום' מדפיסים בדפוס 'הארץ'.
      כך שאולי זה לא המפיץ הקטן שעשה פה את החלטורה.
        28/3/10 17:19:

      צטט: janedo 2010-03-28 10:48:02

      זהו פוסט נורא צדקני, מכמה סיבות:

       

      1. לך תבדוק - מן מחקר זוטא לא מעמיק - מה מצב התקשורת היום בארץ: פרינט (ה"מיושן"), אינטרנט, רדיו וכו'. ראה את המספרים של הפרסום ואת מצב ההכנסות. ולמד על המגמות בעתיד.

       

       

       לגבי מצב התקשורת כיום - לדעתי, אם לברור בעדינות את המלים:

      "על הפנים",

      לצערי אני לא מוצא תקשורת מאוזנת, גם לא בזו הממלכתית, והיה ואני מגיב באופן שאינו לרוחו של כותב המאמר - במקרה הטוב אני נענה בסרוב, בדרך כלל "אלקטרוני",  יש לי תחושה שמרבית הכתבים מציגים את דעותיהם ומאוויהם ומנסים לגבש דעת קהל כולל בתקשורת הממלכתית כל זאת במקום להציג תמונה מאוזנת פחות או יותר, לכן בעיקרון אני לא קונה עתונים, אלא אם אשתי תקיפה בדעתה, חדשות אני בעיקר שומע בגלי צהל ומעדיף לברור אתרים שיכולים לשקף גם דעה אחרת של כתב זה או אחר, אילו יכולתי גם לא הייתי משלם אגרת טלויזיה,

      מעניין לציין שישנם עוד אנשים שמחזיקים בעמדה דומה,

      חג חירות שמח

        28/3/10 17:15:

      כתוב מאוד יפה.

      אבל מה,

      לידיעות של שבט מוזס אין אג'נדה ?

      לגלוב של אליעזר אין אג'נדה ? 

      לפחות האג'נדה של אדלסון חינמית.

       

      או כמו שאומרים בפנימית ג'

      הזונדה היא אותה זונדה והזקנים הם אותם זקנים. 

        28/3/10 15:57:

      צטט: janedo 2010-03-28 10:48:02

      זהו פוסט נורא צדקני, מכמה סיבות:

       

      1. לך תבדוק - מן מחקר זוטא לא מעמיק - מה מצב התקשורת היום בארץ: פרינט (ה"מיושן"), אינטרנט, רדיו וכו'. ראה את המספרים של הפרסום ואת מצב ההכנסות. ולמד על המגמות בעתיד.

       

      2. השוק הזה עובר קונסולידציה גוברת - על מנת לשרוד. מעריב ברוב "חוכמתו" דחה לפני כשנתיים את הצעת ה-100 מיליון $ של אדלסון, כדי להמכר מאוחר יותר לזכי רקיב ב-50. אכן ניהול עסקי מבריק. ועוד לא דיברנו על שת"פ בין סוגי מדיה שונים: פרינט ואינטרנט, פרינט ורדיו וכו'.

       

      מה שיפה לדעתי בשותפות הארץ-ישראל היום, זה שאלה שני עיתונים אידיאולוגיים שונים ועדיין, אדלסון פתוח משבתית  לתמוך בבטאון של  דיעה המנוגדת להשקפת עולמו ב-180 מעלות. ואם יקרה המצב שהוא ישתלט עליו לחלוטין, מה יקרה? גדעון לוי ועמירה הס יעזבו? אני חושבת שמעט מאוד אנשים יזילו דמעה על כך. אולי חוץ ממך. אני בהחלט בעד קשת רחבה של דיעות, אך לא בעד מזוכיזם מסולף ומכוון.

       

      3. ומה האלטרנטיבה להזרמת כספים להארץ? שותפים  יותר מפוקפקים מישראל היום....אני ממש לא הייתי רוצה שאיזו קרן אירופאית (דוגמת אלה המממנות את המכון שלך) ישקיעו בעיתון. אז גדעון לוי ועמירה הס יהיו הסמן הימני של הפרופגנדה.

       

      4. איך אפשר בכלל להגיד משהו  על דעותיו של ישראל היום אם כותב של מרדכי גילת שלא ידוע בדעותיו הימניות - בלשון המעטה.  ודן מרגלית, לאחר שהתפכח מהקו של מר"צ נחשב לתומך ביבי? חוסר פרופורציות פשוט הורס אותי.

       

      דן מרגלית היה פעם מר''ץ?? הצחקת אותי. עם 'אמיתות' כאלה, אי-אפשר לבסס תזה רלונטית, גבירתי. דן מרגלית היה מאז ומתמיד משרתם וידידם של פוליטיקאים, כל זה תחת המסווה הציני של 'עתונאי בכיר'. הנה היום, בערוב הקריירה שלו, הוא זכה לבית מקצועי הולם, שכמותו הוא עצמו, מהווה צינור תעמולה אישי ובלעדי לפוליטיקאי אחד מסויים. לא אג'נדה (להארץ יש אג'נדה מובהקת, אפילו אם היא לא לרוחך), לא דעתנות ולא יומרה אפילו למראית עין של יושרה נטולת פניות.

      אם זה מה שאת מבקשת לעצמך, שיבושם לך, זה זמין ובחינם.

      ולאליעזר יערי: ברכות על הפוסט היפה והחכם. 

        28/3/10 12:26:

      צטט: yigalbat 2010-03-28 12:16:21


      מצטער על חוסר ההבנה שלי !!

       לא נורא. קורה לכולנוצוחק. חג שמח ונטול חדשות רעות, צבועים ומתחסדים.

       


        28/3/10 12:16:

      מצטער על חוסר ההבנה שלי !!
        28/3/10 12:07:

      צטט: yigalbat 2010-03-28 11:54:37


      מה הצביעות הזו ?

       

      עיתון ישראל היום מאוזן מבחינת הבעת דעות לכל מגוון הדעות בארץ , דבר אשר אני מתקשה לראות בהארץ עם מאמרי שיטנה מבית מדרשם של שטרנהל, הס ולוי, או מיה בנגל ובן כספית אשר מיום הקמת הממשלה דורשים להשחיר את ביבי, שלא נדבר על נוני מוזס וידיעות אשר צווחים ככרוכיה ומנסים להעביר חוקים מוזרים לפסילת ישראל היום.

       

      את ההגינות ניתן לראות בבירור בישראל, בטח ובטח לא בהארץ שהפך להיות שופר של השמאל הקיצוני וההזוי.

      דף הכותרת של היום הוא דוגמא טובה, עם מאמרים משתלחים מפרי העט לוי וצבי בראל, ועוד מאמר של עמירה הס שונאת עצמה ובני עמה.

       כנראה שלא הבנת מה כתבתי - אני טענתי לצביעותו של הכותב, שאת פרסום דעותיו מסבסד אדלסון אותו הוא משמיץ. והייתי רוצה לראות את יערי ומכונו (הקרן החדשה) מפרסמים דעות מנוגדות - ולגיטימיות - לדעותיהם.התפרצת לדלת פתוחה, זה הכל.

       


        28/3/10 11:54:

      צטט: janedo 2010-03-28 11:01:42

      במחשבה נוספת , תגיד הרבה תודה לשלדון אדלסון - הוא תומך בהפצת האידיאולוגיה שלך באתר דה מרקר. אני הייתי רוצה לראות הגינות בסיסית הדדית כזאת מצידך - פרסום דעות לגיטימיות מנוגדת בפוסטים שלך או בניירות של המכון. חזון אחרית הימים, אה?קריצה

       

      מה הצביעות הזו ?

       

      עיתון ישראל היום מאוזן מבחינת הבעת דעות לכל מגוון הדעות בארץ , דבר אשר אני מתקשה לראות בהארץ עם מאמרי שיטנה מבית מדרשם של שטרנהל, הס ולוי, או מיה בנגל ובן כספית אשר מיום הקמת הממשלה דורשים להשחיר את ביבי, שלא נדבר על נוני מוזס וידיעות אשר צווחים ככרוכיה ומנסים להעביר חוקים מוזרים לפסילת ישראל היום.

       

      את ההגינות ניתן לראות בבירור בישראל, בטח ובטח לא בהארץ שהפך להיות שופר של השמאל הקיצוני וההזוי.

      דף הכותרת של היום הוא דוגמא טובה, עם מאמרים משתלחים מפרי העט לוי וצבי בראל, ועוד מאמר של עמירה הס שונאת עצמה ובני עמה.

        28/3/10 11:20:

      בתור עיתון "ימני" - ישראל היום עושה הרבה כדי לאזן את דעותיו, ומביא אנשי שמאל בלי הגבלה - כמו יוסי ביילין, זהבה גלאון, יהושוע סובול ועוד - גם חלק גדול מן הכותבים והכתבים הקבועים הם אנשי שמאל בהגדרה. מה שלא עושים ב"ישראל היום" זה עליהום כפייתי כדי להרוס כל חלקה טובה של ציונות ו/או יהדות , ויושרה כלפי מדיניות צודקת של ממשלת ישראל, ובכלל - עמידה לאומית (לא לאומנית) מאחורי הצבא והמדינה. וגם - הארץ צריך לברך על כך שהדפוס שלו זכה להדפיס את "ישראל היום" - בגלל ה"תיקון" ההסטורי, וגם בגלל הכסף.

       

      נ.ב. ואל תספר לי שגם ב"הארץ" יש את ישראל הראל . גם החזיר מושיט את טלפיו וטוען שהוא מפריס פרסה כמו בהמה כשרה (באידיש אומרים את זה בקיצור : חזער פיסעל)

        28/3/10 11:01:
      במחשבה נוספת , תגיד הרבה תודה לשלדון אדלסון - הוא תומך בהפצת האידיאולוגיה שלך באתר דה מרקר. אני הייתי רוצה לראות הגינות בסיסית הדדית כזאת מצידך - פרסום דעות לגיטימיות מנוגדת בפוסטים שלך או בניירות של המכון. חזון אחרית הימים, אה?קריצה
        28/3/10 10:49:


      ישראל היום הוא כמו כל עיתון אחר, עם אגנדה כמו ידיעות, מעריב, והארץ.

       

      בעוד שהשלושה הראשונים מנסים לקעקע בכל הכוח את ממשלת ישראל הנוכחית, האחרון דווקא לא, ואולי עקב כך מנסים ידיעות ומעריב לסלק אותו מהבמה בניסיונות אנטי דמוקרטים לחלוטין.

      קוראים לזה צביעות.

        28/3/10 10:48:

      זהו פוסט נורא צדקני, מכמה סיבות:

       

      1. לך תבדוק - מן מחקר זוטא לא מעמיק - מה מצב התקשורת היום בארץ: פרינט (ה"מיושן"), אינטרנט, רדיו וכו'. ראה את המספרים של הפרסום ואת מצב ההכנסות. ולמד על המגמות בעתיד.

       

      2. השוק הזה עובר קונסולידציה גוברת - על מנת לשרוד. מעריב ברוב "חוכמתו" דחה לפני כשנתיים את הצעת ה-100 מיליון $ של אדלסון, כדי להמכר מאוחר יותר לזכי רקיב ב-50. אכן ניהול עסקי מבריק. ועוד לא דיברנו על שת"פ בין סוגי מדיה שונים: פרינט ואינטרנט, פרינט ורדיו וכו'.

       

      מה שיפה לדעתי בשותפות הארץ-ישראל היום, זה שאלה שני עיתונים אידיאולוגיים שונים ועדיין, אדלסון פתוח משבתית  לתמוך בבטאון של  דיעה המנוגדת להשקפת עולמו ב-180 מעלות. ואם יקרה המצב שהוא ישתלט עליו לחלוטין, מה יקרה? גדעון לוי ועמירה הס יעזבו? אני חושבת שמעט מאוד אנשים יזילו דמעה על כך. אולי חוץ ממך. אני בהחלט בעד קשת רחבה של דיעות, אך לא בעד מזוכיזם מסולף ומכוון.

       

      3. ומה האלטרנטיבה להזרמת כספים להארץ? שותפים  יותר מפוקפקים מישראל היום....אני ממש לא הייתי רוצה שאיזו קרן אירופאית (דוגמת אלה המממנות את המכון שלך) ישקיעו בעיתון. אז גדעון לוי ועמירה הס יהיו הסמן הימני של הפרופגנדה.

       

      4. איך אפשר בכלל להגיד משהו  על דעותיו של ישראל היום אם כותב של מרדכי גילת שלא ידוע בדעותיו הימניות - בלשון המעטה.  ודן מרגלית, לאחר שהתפכח מהקו של מר"צ נחשב לתומך ביבי? חוסר פרופורציות פשוט הורס אותי.

        28/3/10 00:47:

      נזכרתי בסבי השמוצניק ,שהיה מגיע לבקר אותנו בקיבוץ והתעקש לקבל כול בוקר את "על המשמר" כי אחרת (לטענתו) לא היה מרגיש שהוא נמצא בקיבוץ של השומר הצעיר (ולא נניח של התק"ם רחמנא לצלן)....
        27/3/10 11:20:

       

      הריני רצה בשקיקה

      להטיל כאן חכה

      לדוג בקצה לשון

      את הביטוי הנכון

      הראוי

      כל עין תשזוף

      ישראל היום

       

      נו

      ומה הריבותא

      זכות דמוקרטית להביע דיעה יש לכל אחד

      אם נאמץ אותה או לא

       

      באשר לאובמה

      אני בין אלה שאינם מתרגשים

      מה - "הו הא" הכללי

      לדעתי אין הוא טוב ל"יהודים"

      שיטול קורה מבין עיניו

      אין אנו המדינה ה- 52 של ארה"ב

      וכידוע עם קשה עורף אנחנו

       

      חג-שמח

      לאה

       

       

       

        26/3/10 23:39:

      הסיפור נחמד מאוד   יום נעים וכתום סליחה אדום
        26/3/10 19:21:


      מכל מה שכתבת הכי מצא חן בעיני שאתה אדום !

       

      ואידך זיל גמור.

       

       

        26/3/10 18:37:

      יש איזה שמועה שרצה במרחב השכונתי שאומרת:

      "הדייגים ומוכרי הדגים לא אוהבים לעטוף את הדגים עם עיתון "ישראל היום".

      למה שואלים בשכונה, זה בחינם.

      נכון!!! עונים הדייגים ומוכרי הדגים, ומוסיפים "אנחנו הגונים לא רוצים למכור עוד ראש דג מסריח מהראש".

      ולמען ההגינות אני לא קורא עיתון הארץ כי לא מוכרים אותו בדימונה, וגם לא לוקח עיתון ישראל היום כי אני גם לא מניח תפילין על דוכן בתחנת הרכבת.

      חג חירות שמח.

        26/3/10 13:34:

      שמן זית זך בעצמותי

      שבת שלום

      רמי אלחנן

        26/3/10 10:33:

      אוהבת את הסיפור,

      המביא את הקשר הרגשי החזק כל כך ל....עיתון.

      איך נהיה שעיתון הופך להיות משהו קרוב, איטימי, מין חבר שכזה...

      מודה שאפילו מזדהה.

      במיוחד אהבתי את החלק הראשון על האבא.(שלך באמת?) שמצליח להיות גם מצחיק וגם עצוב.

      ובעיקר כל כך אנושי.

      תודה.

        26/3/10 10:15:


      רק אל תעבור לנו מ"הארץ".

      חג שמח.

       

      פרופיל

      אליעזר יערי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין