"הכל בסדר.. אני רוצה להיות קצת לבד".

זו ההודעה ששלח לי אחרי יומיים שלא צייץ. יומיים אחרי ששלחתי לו הודעת בוקר טוב ולא קיבלתי שום תגובה.

אז עשיתי ראש קטן ועניתי לו שזה בסדר ושאם ירצה לדבר אני פה בשבילו. אבל כן, אני יודעת מה זה אומר. הוא הולך לחתוך את זה. ולא, לא ברור לי עדיין למה, כי היה לנו כיף.

ברעיון זה היה קצת מצחיק, למדנו באותה שכבה ביחד ואף פעם לא באמת דיברנו. חוץ מאשר באינטרנט. 5 שנים עברו מאז התיכון, ורק דיברנו ברשת. עד שיום אחד החלטנו להפגש. וזה היה מאוד נחמד, אז נפגשנו שוב ושוב, וראינו סרטים ביחד, ואכלנו וצחקנו, ושכבנו... סה"כ 3 שבועות, אבל הוא השקיע, והגיע אלי ממרחק של שעה נסיעה. ופתאום, פתאום הוא נעלם לי.

להשאיר מקום לתקווה? אולי הוא יתקשר היום ויבוא להעביר איתי את שישי בערב שוב?

או שאפשר להתחיל לבכות שוב?