|
בשבת זה מוותרים על ההפטרה הקבועהומפטירים בספר מלאכי, לציון השבת הגדול. מלאכי הוא האחרון בספרי הנבואה ודבריו אלההם דבר הנבואה האחרון של תקופת הנבואה בישראל. מלאכי חותם את ספרו בהבטחה אלוקית.נראה שלפני שדבר ה' עומד לחדול מן העולם לתקופה ארוכה, יש צורך בהתחייבות אלוקית, המזכירה גם התחלת הנבואה בישראלע"י משה. "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותובחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים. הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יוםה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץחרם" (מלאכי ג, כב – כד) הפרשנים השונים מציינים סיבות שונות לקשר שביןהפטרה זו לבין שבת הגדול, כשאחת הדעות הרווחות הנה העובדה שבפסוקים אלה הסוגרים אתהקריאה של ההפטרה מוזכר יום ה' הגדול. יום ה' הוא כינוי לאחרית הימים בדבריהם של הנביאים ישעיהו,יואל, עמוס, עובדיה, צפניה ויחזקאל. ומלאכי מדבר עליו כיום התגלותכבוד ה'. שבת הגדול הנו השבת שלפני פסח וכך כמו שבפסח מציינים אנו את הגאולהשנגאלנו בעבר ממצריים כך ההפטרה מבליטה את הגאולה העתידים אנו להיגאל. ועוד קו דמיוןמעניין שמצאו חלק מהפרשנים הנה העובדה ששתי הדמויות משה ואליהו עולות לאותו הר לפגושאת ה', ואף הליכה של 40 יום מוזכרת בשניהם ועוד. ,, עם זאת הסבר פשוט, עמוק ומעניין מצאנו דווקאבפסוק השני שסוגר את ההפטרה "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" וכךאומרת נחמה ליבוביץ: "הקשר שבין שבת הגדול לביןהפטרה זו הוא כנראה בסופה של ההפטרה, בהזכרת אליהו, הבא להשיב לב אבות על בנים ולבבנים על אבותם וכן מצינו בחג הפסח מצוות רבות המאחדות את המשפחה כולה, הן בזמןהבית כשאכלו קרבן פסח והן היום בליל התקדש החג שבו סדר הפסח מאחד כל בני המשפחה.ואולם יש במקורות סיבות רבות ושונות מה ראו לקבוע דווקא פרק זה כהפטרה לשבתהגדול" (נחמה ליבוביץ, גיליונות). כאן המקום להזכיראת הקונפליקט בין פרעה למשה: בשביל פרעההיה מספיק "לכו נא הגברים ועבדו את ה'" (שמות י/יא) ומשה לעומת זאת קובע"בבנינו ובבנותינו... נלך כי חג ה' לנו" [שם י/ט]. החג הוא חג כשנלך" בבנינו ובבנותינו", המשפחות מאוחדות. כך פסח הוא חג שלאחדות, של השבת לבבות של בנים אל הורים ושל הורים אל בנים, שם בהיכל הפרטי שלהמשפחה מתחילה תחושת האחדות, שנובעת מכבוד ולא מביטול, מהכרת השונה והמיוחד שבכלאחד, כמו אצל ארבעת הבנים שבאגדה. המשפחה תרכובת אנושית של פרטים אשר כל אחד מהםייחודיות. אחדות אמיתי הנוסעת מתקשורת בין הלבבות. אחדות שהינה לא רק של כל משפחה עם עצמה אלא גם של הכללהלאומי. אכילת קרבן הפסח והמצה שהם מהמצוות המרכזיות של הסדר מצווים על הכלל ולאעל הפרט, מסביר הרב יוסף כרמל, שהתורה נוקטת לשון זו בעניין שחיטת קרבן הפסח: "ושחטו אותוֹ כל קהלעדת ישראל" (שמות י"ב ו). "כיצד יכולים כל ישראל לשחוט והלא ישמנויים רבים על כל קרבן?" ועונה, שהרי ברור שלאכל אחד שוחט אלא סומכים אנו על השליח העושה את העבודה במקומנו ובזה גם מתבטא רעיוןהאחדות. אחד סומך על שני. ועוד, ואנו מצווים לאכילה משותפת בדיוק באותו זמן שהריעד חצות עלינו לסיים... האחדות מסומנת גםע"י אותו קו סינכרוני המקשר בין כל יהודי באשר הוא נמצא. כולם באותו רגעמסובים בליל הסדר. כל משפחה ומשפחה בניסיון להשיב לב בנים אל אבות ואבות אל בנים.אומה שלמה המנסה להתקשר למקורות החירות שלה, למקורות האמונה שלה, למקורות הזהותשלה. כפי שאומר הנביא "זכרו תורת משה עבדי אשר ציוויתי אותובחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים". מסבירמלבי"ם: "באשר בדבריו אלה חתםהנביא, והיא הנבואה האחרונה, שאחריו לא ינבא עוד נביא וחוזה עד עת קץ, הודיעלהם שמעתה לא יקוו עוד להשיג דבר ה' בנבואה, רק יזכרו תורת משהלעשות כל הכתוב בה, והיא תורם את אשר יעשו". אליהו יבוא להשיבלב אבות אל בנים, להשכין שלום, ושלמות. אותו אליהו הקנאי, הקיצוני ואף האכזר יחזוראלינו מעודן, מזוקק, מפויס, רגיש ואם יכולת גישור הדירה בין הדורות. אליהו הנביאבא כמתקן וכמכשיר לבבות לעשות שלום בעולם, כי "אין אליהו בא... אלא לעשותשלום בעולם" [סוף מסכת עדויות]. כן יהיה רצון שכלמשפחה תמצא את הכוח להחזיר לב בנים אל אבותם ולב אבות אל בנים ותתאמן ותתרגל בזה כלימות השנה, עד שתבוא אליהו לסייע לנו עם כוחותיו להביא שלום לעולם.. שבת שלום וחגשמח! |