שנים שרציתי לשנות. רציתי לעבור לגור ליד המשפחה, רציתי לשנות עבודה שכיבתה אותי אט אט,רציתי לחזור לעיר בה נולדתי וגדלתי אבל פחדתי. פחדתי להתחיל הכל מחדש,פחדתי לשנות לבני את הסביבה – את בית הספר והחברה. הדלת מבחינתי הייתה סגורה, כך עמדתי לי על רגל אחת שנים, רוצה להציץ אל מעבר לדלת ולהניח את הרגל . פחדתי. רציתי שיהיה חלון, שאותו אוכל לפתוח, לראות, להרגיש ואז להחליט אם טוב שם או לא. כך עמדתי לי שם 3 שנים מעבר לדלת סגורה אותה יכולתי לפתוח בכל רגע נתון אבל... פחדתי.ואז יום אחד החלטתי לנסות, הסקרנות גברה על הפחד ופתחתי את הדלת, הנחתי רגל בדירה מקסימה , רשמתי את הבן לבי"ס קרוב בו רחש במהירות חברים חדשים, דאגתי שישמור על קשר הדוק עם החברים מהעיר אותה עזבנו, ופתאום...כל הדלתות נפתחו. מצאתי עבודה נחמדה, הבן התאקלם בקלות רבה, המשפחה עטפה, פגשתי חברי ילדות להם התגעגעתי והכל זרם כאילו חיכו רק לי...כנראה שכשפותחים דלת אחת נפתחות כל הדלתות לעזרתך . משהו מיסטי שכזה . עברו כמה שנים ושוב אני פוחדת לעשות את השינוי המיוחל, אבל הפעם אני יודעת שהכל אפשר, אני רק צריכה להניח את הרגל מעבר לדלת והכל יפתח. |