סליחה,

סליחה,

סליחה.

סליחה מעצמי שאני מסייטת את חיי.

סליחה שאני מקטינה את עצמי.

סליחה שאני צריכה להרגיש חוויה של כל כך דחויה

כדי לאפשר לעצמי להמשיך הלאה. 

סליחה ממך,

סליחה על כל המילים הרבות שכתבתי,

שמאחוריהן עמדה הציפייה שתשנה את החלטתך.

סליחה על מה ששמתי עלייך ועל הקשר שהיה.

סליחה שעשיתי אידיאליזציה של הדברים.

סליחה שהפכתי את עצמי למסכנה ותלויה בך.

סליחה שלא הרפתי,וכתבתי ואולי הצקתי.

סליחה שלא הנחתי.

סליחה מהלב שלי שאני לא מאמינה לו לזה כשהוא נפתח בפני מישהו,

הוא גם יכול להמשיך הלאה ולהיפתח עוד בפני מישהו אחר.

סליחה שכמעט ויתרתי על חלום הזוגיות כמו שהוא בלב שלי.

סליחה שלא חיבקתי את עצמי,ורציתי חיבוק רק מהאחר,ממך.

סליחה שחשבתי שזה סוף העולם.

סליחה שלא ראיתי את עצמי.

סליחה שנלחמתי בעצמי. 

תודה,

תודה על המפגש בלב,

תודה ללב שלי שהסכים לפגוש בתוכו כל כך הרבה.

תודה שיש לי את כל מי שמסביבי,

ותודה על כל מה שיש סביבי.

תודה לכאב,

תודה שאני יכולה גם לגדול מתוכו.

תודה שאני מסכימה למות,

ותודה שכל פעם אני נולדת מחדש. 

זה מפחיד וכואב לשים נקודה לדבר,לעצמי,

גם כשלא רוצים.

מפחיד וכואב להיפרד.

לומדת ורוצה להניח.

אוהבת.