| אחד הרגעים הקשים יותר לנו כאנשי מקצוע ובעיקר לקשיש המגיע אלינו לאבחון, הוא כאשר אנחנו מגיעים להמלצה הלא קלה שעליו להפסיק לנהוג. אחת הסיבות שבגללן יש צורך בהפסקת הנהיגה אצל קשישים היא אבחנה של דמנציה = ירידה קוגניטיבית/ שכלית, שמשפיעה על יכולת התפקוד שלו, במקרה הזה על יכולת הנהיגה. רבים תופסים את הנהיגה כסדרה של פעולות אוטומטיות, למעשה הנהיגה היא פעולה מורכבת מאוד שמערבת את כל החושים שלנו. כמות המידע שנהג קולט, מפענח ומגיב להן במהלך נהיגה היא גדולה מאוד. יכולות נהיגה כוללות: גמישות (טווח תנועה של הצוואר), קואורדינציה, ראיה – חדות ושדה ראיה, ריכוז ותפיסה מרחבית טובה (התמצאות במרחב). אחוז הנהגים הזקנים גדל, רובם נוהגים היטב ובבטיחות עשרות שנים ומודעים למגבלותיהם. גם לזקן העצמאי יש עליה בזמן התגובה, ירידה בגמישות, בעיות ראיה ולעיתים גם בעיות שמיעה. הרבה קשישים נוטלים תרופות שעלולות לפגוע בכשירות הנהיגה, כמו תרופות שעובדות על מערכת העצבים המרכזית: תרופות הרגעה ושינה, נוגדי דיכאון או חרדה. הסיכוי לתאונה אצל הנהג הזקן הבריא לאו דווקא גדול מקבוצות אחרות אולם הפגיעות בהרבה מקרים קשות יותר. הסיכוי למוות גדול יותר וחשוב להבין שמוות כתוצאה מתאונה עלול לקרות גם חודשים אחרי תאונה בגלל קושי של הגוף להתאושש. הסכנה היא כמובן גם למעורבים בתאונה: נהגים אחרים, נוסעים והולכי רגל. עבור כולנו הנהיגה היא לא רק אמצעי תעבורה ועניין של נוחות. המשמעות של נהיגה היא גם עצמאות וחופש בחירה, נטילת היכולת (הזכות) הזאת, בכפיה בעצם, היא פגיעה בשני הערכים החשובים האלה, גם אם היא נעשית מהסיבות ה"נכונות". אובדן היכולת להמשיך ולנהוג, בין אם מרצון ובין אם בכפיה, עלולה לגרום לדיכאון וירידה בפעילות ומהווה פגיעה קשה באיכות החיים של המבוגר, לפעמים גם בבריאותו הנפשית, בעצמאותו ובנגישות שלו לשירותים חברתיים ורפואיים. נכון שישנם תחליפים כמו תחבורה ציבורית או הסתייעות בבני משפחה וחברים אבל אז התחושה היא הרבה פעמים של תלות והכבדה על הסביבה. עד שלב מסוים במחלת אלצהיימר, לדוגמא, אין מספר גדול יותר של תאונות, משלב מסוים, שלא תמיד קל להגדירו, הנהיגה היא פחות טובה והסיכון לתאונות גדל. ליקוי בהתמצאות, טעויות בניווט הם בדרך כלל הסימנים הראשונים. סימנים מקדימים יכולים להיות גם תאונות (כולל "עצמיות"), כמעט תאונות, עבירות תנועה ושכחה של מקום חניית הרכב. דמנציה היא מחלה הדרגתית ולא תמיד קל לאדם או לסובבים אותה לזהות אותה. בדרך כלל הסימנים הראשונים הם קלים והנטייה היא להתעלם מהם או לתרץ אותם כחלק מהגיל.כשמדובר ביכולת לנהוג. כמו שקורה בירידה קוגניטיבית בכלל, הנהג לא תמיד מודע למגבלותיו ותחילה אולי יתכחש להם, ינסה ל"התגבר" עליהן ולא תמיד ידווח עליהן. לא אחת אומרים לי "אבל הכול בסדר, לא קרה כלום" זה אולי נכון, אבל למה לחכות שכן יקרה משהו, ולא למנוע ולו גם את הסיכון הקטן ביותר. מודעות לבעיות אלה אצל המבוגר ואצל בני המשפחה היא השלב הראשון בהתמודדות. ערנות היא מילת המפתח, הסימנים קיימים רק צריך להתחיל לשים לב לפרטים קטנים, לחבר אותם ולחשוב על האפשרות שאולי מדובר על מה שהוא יותר מ"זה הגיל". לפעמים זה באמת הגיל אבל את זה אפשר לבדוק. לסיכום – ירידה קוגניטיבית בשלבים המתקדמים שלה פוגעת ביכולת הנהיגה של הנהג הזקן. לקיחת הרישיון אינה פשוטה במקרים אלה אבל בלתי נמנעת. הערכות מתאימה והרבה תמיכה מהסביבה עשויים להקל את התהליך הזה ולהקטין למינימום את הפגיעה באיכות החיים של הזקן. |