וולטייר הפילוסוף אמר על מבוכה משפט אדיר:

מבוכה היא רגע לפני גילוי עצמי חדש.

אני נזכר ב 3 דוגמאות לזה:

סיפור הצעקה

קראתי מתחת לחלון שלה בקול רם "אני אוהב אותך!" והיא פיטרה אותי ...

היא היתה אדם של פוליטיקלי  קורקט. אני - טרזן. הצעקה כשכל השכונה

שומעת - הפחידה אותה. אני חשבתי שזה תשוקתי, מדליק, רומנטי ...

זה נגמר בפרידה. לו הייתה נותנת לזה צ'אנס - אולי הייתה מגלה שאחרי המבוכה

יש גבר אוהב, ואישה נאהבת. ושכונה שלמה שמקנאה בה ...

סיפור השיעור במחול מודרני

במהלך הניסיונות שלי עם דברים חדשים, הלכתי לשיעור של מחול מודרני.

כבר בהתחלה שוכבים על הפרקט, מתגלגלים, ועושים קולות של פריקת לחצים מהגרון.

נאנחים. מוציאים אויר. בהתחלה אתה מרגיש משוגע. ואחרי זה, אתה קולט שיש בתוכך

רמת פתיחות אחרת ממקודם. שאתה לא שם על הסביבה ומה תגיד.

שאתה שם קצוץ על מה יגידו עליך. יצאתי משם וחזרתי לעבודה ב NOKIA אירופה

שזה השיא של קפוצי התחת, אחר. עברתי סף של מבוכה, חציתי גבולות אישיים.

בהדרגה החלפתי מכנסי בלון, חליפת Boss ועניבה, בג'ינס ותיק גב.

התשוקה החלה להתפרץ.

סיפור העליה על הבר בארליך

רקדתי כמו מטורף, ברחבת הריקודים של הארליך. על הבר רקדו רני רהב ועוד כמה חברה.

הם לא היו רקדנים מהוללים או דוגמנים. הם פשוט לא שמו dam על מה יגידו עליהם.

קנאתי.

ואז, החלטתי ללכת על זה. לעשות את זה גם כן. לרקוד על הבר!

2 דק' התלבטות. פנים חמות מלחץ. והרגל על הכסא. כסא מסתובב. פחדתי שאפול

ואתפדח מול כולם. 2 רגליים על הכסא, ואני על הבר.

מול 200 איש ויותר, רקדתי. תקשרתי מול כולם עם חיוך XL של ג'ריקן

הרגשתי מלך העולם - פתוח טוטאלית. המבוכה הפכה לפתיחות ותחושת שחרור מטורפת.

מבוכה חיה בממוצע 3/5 שניות, ואחרי זה היא מתה.

לו הייתה חיה דקות ארוכות או שעות, לא הייתי ממליץ ללכת על זה. זה היה too much.

אבל שווה לעבור 3 שניות של אי נעימות רגעית, כדי להכיר ולגלות צדדים בעצמך

שלא הכרת. כדי להרחיב את הגבולות האישיים שלך.

כדי להתשחרר ולגלות ריגושים חדשים, אושר חדש, חוויה חדשה.

כדי לקבל אומץ.

מבוכה היא רגע לפני גילוי עצמי חדש.