Something to tell you
הספר ריתק אותי מתחילתו עד סופו. Right to the end of the book, the supposed stain remains. 'It can never be worked through or forgotten; there will be no resolution.' It's obvious that guilt as an emotion can never go entirely away..
הגיבור, ג'מאל, פסיכואנליטיקן בגיל העמידה, המסתיר סוד מהעבר שאותו הוא מנסה להדחיק ולספר בו זמנית – ולא, אין פה ספוילר.
הוא משתוקק לאהבה אמיתית.
הזמן – המעבר משנות השישים והשבעים, לשנות השמונים התאצ'ריסטיות ולשנות האלפיים.
המקום – לונדון העיר המכוערת והיפה, היא אחת הגיבורות בספר.
שפע של מסיבות, בלוויית סמים וסקס.
אביו של ג'מאל נוטש אותו, חוזר לפקיסטאן ורואה בבנו עצלן, ובבתו מרים – זונה מערבית.
אכזבתו של המהגר הפקיסטני באנגליה, שבגללה חוזר אביו של ג'מאל לפקיסטן, מדגימה את גישתו האמביוולנטית למערב הגזעני והשבע מצד אחד, ולפונדמנטליזם המוסלמי שונא המערב מהצד האחר.
אך בעוד שמרים, אחותו הבכורה של ג'מאל, מכניעה את האב באופן פיסי, ג'מאל מעריץ את אביו ושונא אותו בעת ובעונה אחת.
ג'מאל מוצא בפסיכואנליטיקן הפקיסטני טהיר, דמות אב חלופית.
יש פה חיפוש אחר אבות חילופיים והיחסים הבעייתיים בין אבות ובנים, אימהות ובנות, אבות ובנותיהן המורדות, ובמאבקם של בני האדם הנרדפים בידי העבר עד שימצאו בתוכם את היכולת לסלוח - יותר מכול לעצמם
ויחסים פתולוגיים מכל המינים מככבים כאן.
צומת הדרכים שג'מאל נמצא בו מדומה בעיניו לצומת שבו עמד אדיפוס לפני שבחר בדרך שתוביל אותו לרצח אביו.
אך ג'מאל מגיע להשלמה ואומר: "כבר איני צעיר, ועדיין איני זקן. הגעתי לגיל שתוהים בו כיצד לחיות וכיצד לנצל את שארית הזמן והתשוקה".
גם השיחה עם המטופל מתוארת כחלק מההשלמה הזאת:
"אני יושב ממש מאחורי ראשו, משם אני יכול לשמוע אותו בלי להיראות. זמן מה הוא לא אומר דבר. אני מרוקן את מחשבותיי, ער רק לנשימותיי ולנשימותיו שלו".
אני קראתי את הספר בשפת המקור – באנגלית.
בעברית הוא קרוי "משהו לספר לך", מאת חניף קוריישי.
מומלץ ביותר. |