יש אנשים שהתחילו למות כבר מזמן ואפילו יש להם תאריך פטירה רשמי והם עודם הולכים אתנו. מדברים איתנו. הרן היה אחד כזה. היום התאספנו מספר עשרות אנשים מתחת לשמיים המעוננים של הגליל. זה השיר שקראתי:
עוצמה שכבתה שיר שכתב הרן בהיותו בן שמונה-עשרה
וְעַכְשָׁו, כִּבְעֵת יוֹמי האפור, הקטן, סוּמאוּ עֵינַי מֵחִזָּיוֹן ועכשיו, עוֹצמה שֶׁכָּבְתָה.
בתמונה: על קברו של הרן כליל החורש |
עמיתלוין3
בתגובה על למידה כנסים וטכנולוגיה חלק ג'
ההלך
בתגובה על לילה יורד על נהר ה saone
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עוֹצמה שֶׁכָּבְתָה ... והתעצמה *
יקירי, תודה שהיית איתנו. מילותיך עזרו לי מאוד. אוהבת. עופי
עשרים ושישה במרץ? תאריך טוב מצא לו.
אשה חכמה פעם אמרה על אובדן קשה שחוותה שהזמן לעיתים מוסיף קושי בכך ששוכחים את הכאבים שסבל האדם ואילו ריקנות הגעגוע מתגברת ומגבירה את הכאב.
השירה הנפלאה של הרן אמרה הכל ואין להוסיף עליה.
יודעת, שככל שהזמן חולף עדיין הגעגוע לא מרפה והוא חזק כל כך.
והיום, בדיוק היום לפני 37 שנים, נפרד אבי מהעולם הזה
משתתפת בכאבך...