יש אנשים שהתחילו למות

כבר מזמן

ואפילו יש להם

תאריך פטירה רשמי

והם עודם הולכים אתנו.

מדברים איתנו.

הרן היה אחד כזה.

היום התאספנו

מספר עשרות אנשים

מתחת לשמיים המעוננים של הגליל.

זה השיר שקראתי:

עוצמה שכבתה

שיר שכתב הרן בהיותו בן שמונה-עשרה

וְעַכְשָׁו,
כְּשֶׁזִּכָּרוֹן ימים-עָברוּ
מתעתע בּי
אני משתקע וּמִתְרַפֵּק,

כִּבְעֵת יוֹמי האפור, הקטן,
המוּשחל כחרוּז במחרוֹזת,
לידתי זאת,
הַשְּׁנִיָּה.

סוּמאוּ עֵינַי מֵחִזָּיוֹן
הנוֹגוּת הרכּה,
הפּוֹלחת-כל,
רִגְעֵי כּוֹכבים מתמשכים שֶׁלִּי.

ועכשיו,
הֲרֵינִי הרוּח
הנמשכת אחרַי ככוֹרח,
רְווּיָה וּמְוַתֶּרֶת.

עוֹצמה שֶׁכָּבְתָה.

בתמונה: על קברו של הרן כליל החורש