המסע שלי לארץ הדיכאון
פוסטים אחרונים
- ורק אני לא. 26/3/10
- פרידות 20/3/10
- תובנות בעיניין זוגיות 17/3/10
- ערב אחד בחודש מרץ. 13/3/10
- מלחמה 10/3/10
- יום טוב. 9/3/10
ארכיון
ורק אני לא.
פוסט קצר. בלי פואנטה.
יום שישי. צהריים. אני מתקשרת לבית הורי, מבקשת לדבר עם אחותי הצעירה. אבא שלי עונה בשמחה. כשהוא מבין שהוא מדבר איתי, הוא מעביר את הטלפון לאימי. אמא שלי מספרת בשמחה שאחי הגיע מתל אביב, אחותי ובת הזוג שלה הגיעו ונסעו לאכול חומוס, והקטנה, איתה ביקשתי לדבר, עדיין לא הגיעה. "איזה כיף" היא אומרת. כולם פה לשבת. "ומה איתך?" היא שואלת? "אני לבד השבת" אני עונה. "את הולכת לבית כנסת?" "כן. בודאי." "אהההה."
וזהו. בזה הסתיימה השיחה. כולם שם לשבת. ורק אני לא.
אני לא מוזמנת. אני לא מוזמנת אני לא מוזמנת אני לא מוזמנת אני לא מוזמנת אני לא מוזמנת אני לא מוזמנת.
זהו. אמרתי שאין פואנטה.
|
תגובות (0)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אין רשומות לתצוגה