כותרות TheMarker >
    ';

    "המצפון"

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    חשיבה יוצרת מציאות

    20 תגובות   יום שישי , 26/3/10, 22:31
    מה משמעותה של חשיבה יוצרת מציאות? האם הדבר ניתן ליישום, או שמא זאת עצה נוספת שקל לנו לייעץ לאחרים, כשלמעשה אנו רחוקים מלתת לה סיכוי? 
    אני שומעת לא מעט אנשים שמקשרים חשיבה זו למטריאליסטיות: "אני מדמיין את המרצדס החדשה שלי", "אני רואה את חשבון הבנק מתנפח במאות אלפי שקלים". אני מעדיפה לכוון אל הנפש שלנו: האם אפשר לרפא נפש פצועה באמצעות חשיבה יוצרת מציאות? לשמחתי, התשובה היא חד משמעית "כן". בעברי התמודדתי עם לא מעט קשיים.  בגיל 22 הסטטוס שלי הפך מנשואה לאלמנה פלוס תינוקת בת חודש ועשרה ימים. הייתי נשואה שנה ופניי היו לעתיד ורוד ומאושר, שאותו חשבתי שאחלוק עם בן זוג שהיה אהבת חיי. חייתי באשליה שהתנפצה, ברגע בו המשטרה נקשה על דלתי והודיעה לי שבעלי נהרג בתאונת דרכים.
    התמונה הורודה השתנתה, הפכתי לאלמנה צעירה עם ילדה שמבקשת למות. לא מעוניינת במה שיש לכל אחד לומר, לא הייתי מסוגלת לשבת רגע אחד בשלווה במקום כזה או אחר, שירים שאהבתי כבר לא התנגנו ושמחת החיים נגוזה באופן מיידי. 
    חוסר תזונה הוביל לחולשה תמידית, הימים הפכו ללילות, הילדה רוב הזמן בילתה אצל הוריי ואני נאטמתי, מתוך בחירה ואומללות, בדירה בה מצאתי מסתור מכל הרחמים ואמרותיהם של האחרים.
    "למה אני? למה לי?" שאלות שחזרו על עצמן בכל רגע שחלף במשך תשעה חודשים. 
    בשארית כוחותיי החלטתי שאני צריכה לנסוע למקום רחוק, מקום שלא יזכיר לי אותו, מקום שאף אחד מוכר לא ייגש ויאמר "הזמן יעשה את שלו". נסעתי למשך חודשיים, עם חברה שלא נצמדה וארבה בכל פינה. שעות שישבתי מול הים. ישבתי וחשבתי מה לעזאזל אני הולכת לעשות עם עצמי, ואיך אשרוד עם הידיעה, שיום אחד בתי תגדל ואני אהיה זאת שאספר לה על אביה.
    הבנתי שצריך להתחיל הכל מהתחלה, רק שהייתה לי בעיה לא פשוטה, הייתי חסרת כל השכלה. ישבתי אל מול הים והקשבתי לצליליו, הדמעות חנקו ויחד איתן הגעתי להחלטה: אני חוזרת לארץ מתחילה עם שיעורי נהיגה, נרשמת ללימודים, מוצאת עבודה קבועה ועוברת דירה.
    יישמתי את כל מה שהצבתי לעצמי, למעט הלימודים, שאמנם התחלתי אך בחרתי לפרוש, משום שהדבר לקח זמן רב שהעדפתי להעניק לילדה שלי, אשר למדתי לאהוב ולרצות בקרבתה יותר מכל דבר אחר.
    תפקדתי יחד עם הכאב. עם הזמן גבר נוסף הצליח לחדור לחיי, הריתי לו ושמונה חודשים לאחר מכן ילדתי תאומים. בת 25 אם לשלושה, הסכמתי לעזוב הכל ולעבור לחו"ל, בעקבות בקשתו של אותו גבר, שטען שגעגועיו לילדיו מנישואיו הקודמים אינם מרפים.
    מהיום הראשון שנכנסנו לביתו חיי הפכו לאפלים, וזאת בלשון המעטה. אותו גבר שהרשים לא מעט אנשים, הגיע לישראל בניסיון להיגמל מסמים. את זה הבנתי מאוחר מידי, בזמן שילדיו, הוריו, ילדיי וכלבי זאב סובבים אותי ללא הפסקה והוא פשוט קם ונעלם, מבזבז כל אגורה על שימוש בסם. שלוש שנים לערך לקח לי להבין שאין דרך אחרת ,ולמרות שאבי התאומים כאן נושם וחי, הוא למעשה נעדר ואינו מסוגל לתפקד כאב. בסופו של דבר, הצלחתי לחזור ארצה כשכולנו בריאים ושלמים, עם התובנה ששוב צריך להתחיל מהתחלה.
    מצאתי את עצמי עם שלושה ילדים מאוכזבים, כועסים ומלווים בחרדת נטישה, עם רגעים ארוכים שאינם מאפשרים לי רגע אחד של שפיות ומנוחה. מנסה לחשוב מאיפה מתחילים, כיצד משפרים את הרגעים המדכאים, איך יוצאים מהברוך.
    אותן השאלות החלו לחזור ולהציף אותי בכעס: "למה אני? למה לי"?
    שוב הפכתי לחסרת סבלנות, נקלעתי למצב כלכלי קשה, חוסר שינה ותזונה ירודה הובילו אותי להרהר באשר לשפיות דעתי, חשבתי על אהבת חיי שקבורה אי שם ואינה יכולה להושיט לי יד. 
    אם יש אדם שהוא בלתי נסבל, האדם הזה הוא אני. ימים שתכננתי אשפוז עצמי, יושבת בפינת המטבח עם קפה וסיגריה, צופה בילדים שוכבים מול הטלויזיה עם אצבע בפה. כל כך יפים, תמימים כשהעצב והכאב שלהם גרם לעיתים למחשבות וגעגועים לאב שלא באמת הכירו, שהרי כל זמן שהוא היה מסומם הייתי מטיילת איתם על החוף עד לזמן השינה. האביר שלהם רחוק ואותי יש להאשים.
    הבנתי שהמחשבה על בריחה לאשפוז תגרום להם לנזק בלתי הפיך. בשארית כוחותיי, החלטתי שאני משנה את התמונה העצובה של משפחתי, לתמונה מחויכת ומאושרת ללא כל רחמים עצמיים.
    קראתי את הספר "הכוח הטמון בתוכך" של לואיז ל. היי והתחלתי ליישם את הכתוב.
    בעזרת מחלקת השיקום של ביטוח לאומי, ביקשתי להרשם ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה. חששתי מעט מהיותי דיסלקטית, אך ברגע שנאמר לי שאין לי סיכוי להצליח ללמוד, ידעתי שזה הזמן להוכיח שהכל אפשרי ונרשמתי
    ויתרתי על שימוש במילים שליליות כמו" קשה לי, רע לי, אין לי, לא מסוגלת, לא אוהבת", והפכתי כל משפט לחיובי כך שמוחי יאגור תדרים חיוביים. 
    צבעי הבגדים הפכו משחור ללבן, בפרט אצל הילדים, ובהדרגתיות היה ניתן לראות את השינוי שחל בהם, בייחוד אצל הבן. הפכנו לאנשים רגועים ושלווים יותר. 
    עד היום ילדיי נוהגים לעשות שימוש בשפה חיובית. שפה וחשיבה שיצרה לכולנו מציאות אחרת, מציאות חדשה, מציאות שבה כולנו נהנים לחיות בה. ילדיי מאושרים, מחויכים, מלאי אהבה ונתינה. לומדים להתמודד עם אתגרים כאלו או אחרים, שהחיים מציבים להם מבלי להפוך עצמם לקורבן.  
    אם יש כאלו שחושבים שלאנשים כמוני אין סיכוי להצליח באוניברסיטה או בכל מקום אחר, אם יש כאלו שאינם מאמינים שהם מסוגלים מסיבה כזאת או אחרת, הייתי רוצה לומר להם שאם אני הצלחתי אין אחד שלא יצליח.
    מסקנה: חשיבה יוצרת מציאות, אכן יכולה להציל נפש פצועה. השאלה המתבקשת במקרים מסוימים האם אנחנו רוצים לחיות? ואם כן, אילו חיים אנו בוחרים לחיות? 
    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/12/10 12:23:
      איזה סיפור..
      מילותיי קדות לך..
        5/12/10 15:18:

      שלא נדע עוד צער

      יונה 

        22/10/10 08:41:
      מרגש!
      מסכים איתך לגבי מחשבות חיוביות וארגון המוח מחדש.
        16/7/10 02:44:
      כל הכבוד על ההחלטה להרים את עצמך ולעשות את כל שביכולך כדי לשפר את חייך. ראוי להערצה והערכה וממש ממש לא טרויאלי. אין ספק שיש לך יעוד וכנראה שמצאת אותו.
      מזמינה אותך לבלוג שלי לקרוא שיר שמדבר על החיים.
      שהשמחה והחוסן יהיו תמיד בחייך.
        19/6/10 21:20:


      מעבר לזה זאין ספק שזה נהדר שהצלחת לצאת ממצב פיזי ונפשי באמת קשה ולהגיע למקומות הרבה יותר טובים (כל הכבוד), מה שמסקרן אותי זה המעבר...  הרי באיזשהו מקום ונקודה, או באיזשהו תהליך הדרגתי, התחלת לחשוב בצורה חיובית, לחשוב קדימה ולנסות ולראות איך את יכולה לצאת מתוך הבור.  אם מישהו היה בא ומסביר לך שנה קודם שכדאי לחשוב חיובית יש סיכוי שזה לא היה עוזר כי לא היית במקום שבו היית יכולה לקבל את זה.  אז מה גורם לשינוי? מה התהליך? ייתכן שאת רואה את הספר הזה או האחר כנקודה של שינוי אבל צריך להיות במקום שגישה או ידע יכולים בכלל להשפיע...

      בכל מקרה כל הכבוד לך שאת במקום טוב יותר עכשיו.

        19/6/10 21:15:


      ריגשת אותי לאללה

      אומץ כביר יש לך

      השראה לעוד הרבה אנשים.

      תודה.

        8/6/10 12:33:

      וואו..

      חתיכת סיפור חיים !

      כל הכבוד על האומץ לחשוף.. וכל הכבוד על האומץ להלחם על חייך.

        4/6/10 07:51:

      צריך הרבה תעצומות נפש כדי לשרוד סיפור כזה,

      שאפו ויישר כוח!!!

        31/5/10 09:55:


      מרגש

      מסקנה מתבקשת.

        24/5/10 00:34:

      מדהים. כל הכבוד לך וזה בלשון המעטה.

       

      אני רק אוסיף משפט קצר ונדוש... "כל מה שצריך לקרות קורה"

       

      אין מקריות החל מנשירת עלה מעץ ועד ....

        10/5/10 02:05:

      תודה על הפוסט המעניין ומרגש.

      מסכימה איתך שמחשבה יוצרת מציאות.

      מאחלת לך להצליח בהמשך דרכך ואמונתך .

        1/5/10 20:27:

      כבר נאמר תחשוב טוב יהיה טוב

      גם ביידיש

      אישה חזקה את

        6/4/10 23:21:
      ***
        30/3/10 23:37:

      היי הסיפור מרגש באמת

      מה שאותי מעניין איך לא תיפלי בשלישית?

        28/3/10 20:34:

       

      תודה ששיתפת, אכן סיפור מעורר השראה

       

      וגם ממליץ לכל מי שלא הספיק לקרוא את הספר שכתבת.

       

      חג שמח

       

        28/3/10 20:27:

       

      את כה רחוקה תבואי קרובה

      שאי את עצמך לעומקה לבבה,

      בשקט כנסי בחצי יבבה

      עצומה, חייכנית, שובבה

       

      שאפו ,יפה כתבת נתת תחושה

      של חוזק בגרות ואחריות

      והינה את לנו צעירה ונאווה

       

        28/3/10 00:57:

      לשבור קירות

      גבורה 

      עצוב ומרגש 

        27/3/10 18:29:
      אם כן, המטרה הושגה .... תודה
        27/3/10 14:46:
      I agree with you
        26/3/10 22:52:

      מסיר את הכובע - אכן סיפור מעורר השראה!

      פרופיל

      רוויטל דיוויס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין