החלטתי הפעם להתחיל את הבלוג עם הגדרה מתוך אתר "וויקיפדיה":

זמן – הוא ביטוי פילוסופי-לשוני-מדעי, המתאר מידת המשך או הפער בין שני מצבים או אירועים.

ועכשיו אני אכתוב לכם את ההגדרה שלי למושג זמן:

 מצרך נדיר ואפעס פרדוקסלי, אני זקוקה להרבה ממנו אבל יש לי מעט מאוד ממנו.

כן, ככה זה בימים אלו כאשר אני מתפקדת כאמא לתינוקת בת שנה בפול טיים ג'וב, לבד בהולנד.

כשנכסנתי להריון עם לילה, שבאמת אוטוטו חוגגת שנה להיוולדה, זה היה חצי שנה אחרי שהגענו, ג' ואנוכי, לאמסטרדם. ההתרגשות מההריון היתה אדירה ובכלל לא עצרתי לחשוב על העובדה שתוך כמה חודשים אני אמצא את עצמי לבד, עם תינוקת קטנטונת (ומתוקונת, יש לומר) על הידיים, אבל בלי משפחה (בעיקר אמא שלי) במרחק שיחת טלפון שיבואו לעזור מידי פעם.

ותנו לי לספר לכם – זה לא קל! אם נקרא לילד בשמו – זה אפילו קשה.

אבל שווה כל רגע! בתור אמא מאווווד אובייקטיבית (! ye, right אין דבר כזה אמא אובייקטיבית) תנו לי לספר לכם שלילה היא תינוקת מדהימה (אין דברים כאלו, תשאלו את כולם) אני יכולה לספור על כף יד אחת את מספר הלילות הקשים שהיו לנו (חברות שלי פה יגידו ישר: טפו טפו! חמסה חמסה!!!), היא אוכלת יפה, ישנה מצוין, בריאה, חייכנית, מלאת שמחת חיים, אני באמת ובתמים לא מבינה איך היקום יכול היה להתקיים בלעדיה, וגם ג' יסכים עם כל מילה שלי, אין ספק.

ובכל זאת, אין מי שישמור עליה לכמה שעות בשביל שאמא שלה המוזנחת תלך לקוסמטיקאית או לספר, או אפילו סתם בשביל לישון שעה. שלא לדבר על זה שבשביל שג' ואני נוכל לצאת איזה ערב אז זה בכלל סיפור יקר, כי סבתא של לילה לא תגיע מישראל לאמסטרדם לכמה שעות של בייביסיטר (חצופה כזו) ובייביסיטר פה זה סיפור לא זול בכלל (אע"פ שאני מכירה פה כמה בנות מקסימות ששומרות עליה, אז אם מישהי מאמסטרדם קוראת את הבלוג ורוצה המלצה – היא מוזמנת ליצור איתי קשר).

 וככה יוצא, שהיום מתחיל ולפני שאני מספיקה למצמץ ולהחליף ללילה חיתול, הוא נגמר, ואני לא מספיקה מחצית מהדברים ברשימת ה to-do-list שלי, ולא התחלתי בכלל עם הכביסה שמחכה שייקפלו אותה, הכלים שמחכים שיישטפו אותם, הבית שמחכה שיישאבו אותו והרשימה עוד ארוכה...

חמותי (היקרה) אמרה לי לא מזמן משפט חביב : עבודות הבית הן לא ארנב, הן לא בורחות לשום מקום וזה נכון, אני יודעת שאני צריכה ללמוד לשחרר קצת.

 אפילוג

 אתמול ישבתי וכתבתי את הפוסט הזה וכשסיימתי להקליד את השורה הזו למעלה, האינטרנט נפל לי ורק עכשיו אני יושבת כדי להקליד את הפוסט שוב ולהעלות אותו בבלוג. ואני יושבת וקוראת את מה שכתבתי והשאלה היחידה שמעסיקה אותי היא:

 האם כך נשמעת כל אם בתחילת דרכה (תינוקת בת 11 חודשים נחשבת עוד התחלה קצת, נכון?? קצת חסד, אני מתחננת )

ות'אמת, אני לא באמת יודעת לענות על זה. הייתי רוצה להאמין שכן, שאני לא האם היחידה שמתלוננת על חוסר בזמן, על עבודות בית שנערמות, ועל פנטזיות פרועות של יקיצה טבעית.

 אז זאת מי שאני: קסם מאמסטרדם, אשתו של ג' , אמא של לילה ( שכמעט תמיד נמצאת איתי בבית, לפחות כל עוד יש לי שליטה על זה), עקרת בית גאה ( קראתי פעם שהמושג מקורו בזה שהאישה היא העיקר בבית) ובעיקר תרה אחר זמן, אם אפשר פנוי. אז אם אתם מכירים מישהו שיש לו זמן פנוי למסירה – תגידו לו שאני אשמח ליצור איתו קשר.