כותרות TheMarker >
    ';

    מכתבים מהמרפסת

    חופש

    5 תגובות   יום שבת, 27/3/10, 03:04

    עבר זמן רב מאז ביקורי האחרון בקפה. יצאתי לחופש. יש שיגידו שארוך, בשבילי חודש וחצי הם זמן קצוב.

    זמן שהייתי מקצה בקלות למדינה בודדת ובכל זאת החלטתי לבקר בשתיים.

     

    החלטתי לנסוע לקוסטה ריקה כי חיפשתי מקום שארגיש בנוח לטייל גם לבד. חיפשתי גם מקום עם טבע שאפשר לטייל, כלומר לשים נעלי הליכה, לקחת מים ומשהו לנשנש ולצאת לשוטט ביער או על איזה הר. החופים היו בבחינת בונוס.


    החלטתי לנסוע לקובה כי לא יכולתי לדמיין נסיעה למרכז אמריקה בלי לבקר במקום הזה, עליו שמעתי רבות אך ידעתי כה מעט. הייתי חייבת לבקר sooner rather than later, בעיקר מהחשש שלא רחוק היום בו הכל ישתנה ושוב לא אוכל לדעת איך היתה קובה. קובה של המהפכה. קובה שלפני המערב. קובה המסתורית ומלאת החן של הסרטים, שיצרה בי סקרנות וחשק לטעום.


    העברתי חלק מנסיעתי עם חברה וחלק עם אימי, אבל השארתי לי פרק זמן בשביל להיות לבד. לחוות לבד.

     

    אי אפשר לסכם חודש וחצי בכמה עמודים, אבל אני מניחה כי בזמן הקרוב אזקק מתוך עצמי מעט מהחוויות והתובנות להם הגעתי במסע הקצר הזה.


    ***

     



    נסעתי לחו"ל כדי להתנתק, לחוש בחופש. להיות אנוכית.


    לבחור באיזה שביל ארצה לנוע מבלי להתחשב, באף אדם וגם לא בזמן (בתוך המסגרת המצומצמת אשר הקציתי לכך).


    ישנם אנשים, אשר עבורם חופש, הוא היכולת לא להחליט על דבר. שאדם אחר יתכנן עבורם הכל וידרוש מהם רק את ההשתתפות הפסיבית במהלך אירועים מתוכנן מראש.

    עבורי החופש בחלקו הוא פסק הזמן מאחרים. היכולת להחליט על הכל לבד אבל גם חוסר הצורך לקבל החלטה, הכרעה. האפשרות לתת לדברים קצת לקרות מעצמם. לפספס את האוטובוס, כי לעזאזל, אני בחופש, אז מה אם ייקח עוד יום?


    השנתיים האחרונות, ואולי אף הזמן שלפניכן, אספו בחובם אין ספור אנשים ומקומות, מועדי הגשה ומחויבויות, אשר דרשו ממני כולם מימד מסוים של התחשבות. ברגע מסוים מאסתי מלחתוך מעצמי עוד ועוד חתיכה, לחלק למטרה זו או אחרת על מנת שמה שצריך להיעשות ייעשה.


    רציתי חופש. רציתי לבד. רציתי לא להתחשב באיש. לא לתת דין וחשבון לאיש. להחליט לבד לאן ללכת או להחליט לבד כמה זמן להשאר.


    נסעתי. זכיתי לחופש המיוחל באמצע המסע. עשרה ימים שלמים של חופש. סוג של מותרות. ארץ רחוקה אך השפה מספיק שגורה בפי כדי להסתדר, לתקשר.


    אחרי התלבטות קצרה בחרתי ביעד הראשון. ההר. המשיכה שלי לגובה ולקור שילחו אותי למעלה.


    בקוסטה ריקה יש הר, 3819 מטר גובהו, צ'יריפו, אשר חיכה לי. שנים שיש לי חיבה לגובה. אולי פחד הגבהים הוא ששידל אותי לראשונה "לכבוש". אולי האסתמה שהייתה אמורה להשאיר אותי לפרפר בגבהים הרחוקים מהים. אבל ההר הזה היה שונה. הוא אומנם היה נמוך מהרים שאת פסגתם צלחתי בעבר, אך הדרך הייתה שונה. את רובה עשיתי לבד. הלכתי עם עצמי. דבר שבטח לא הייתי חולמת לעשות בארץ.  


    טיילת ישראלית אחראית שכמותי, למודת מדבר וסכנות עורבות אחרות, מצאתי לי שותפה להליכה, אך בתוך שעות ספורות זו הסתובבה במקומה וחזרה להתחלה.


    בלי להתבלבל המשכתי ללכת. לבד. לעלות. תיק גדול וכבד משקל על כתפיי, שביל ברור המסומן בכל קילומטר. לא חשבתי לרגע לחזור על עקבותיי.

    ביום הראשון עליתי 2000 מטר בגובה. בשעה האחרונה הלכתי בגשם. הגעתי רטובה. היה לי קר. אבל שמחתי שהמשכתי ללכת.

    ישבתי בבייס-קמפ ושוחחתי קצת עם טיילים אחרים. התחממתי, התייבשתי, התכוננתי להמשך.


    למחרת יצאתי לדרך בארבע לפנות בוקר. שוב עם עצמי. התחלתי עם פנס, אבל אחרי כמה דקות הבנתי שהירח הכמעט מלא ואור הכוכבים מספקים את כל התאורה הדרושה למציאת הדרך. לקחתי את הזמן.

    עליתי לאט.


    קצת אחרי 6 הגעתי לפסגה.  פגשתי שם בחור נוסף. דיברנו קצת ואז הוא ירד ונשארתי לספוג קצת את הבוקר היפה על גג העולם. הגבהים בשעות האלה תמיד מספקים נוף מרהיב של מעל לעננים. העולם אט, אט, מתעורר. גוון האור הולך ומשתנה והקולות של היום המתעורר. משהו צלול ונעים.


    לאורך הדרך פגשתי כל מיני אנשים, מקומיים וזרים נוספים. שוחחתי עם חלק. לחלק רק אמרתי שלום ולחלק התלוויתי לאורך כמה קילומטרים. אך לאורך כל הדרך היה לי את החופש. לקחת את הזמן. להחליט מה הקצב. עם מי ממשיכים ואת מי עוזבים. טעם מזוקק של חופש - את שביקשה נפשי למצוא.



     


    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/10 20:03:


      היי יפעת הגעתי לפוסט המעניין שלך

      דרך הפוסט של ארמנד. כתוב ישיר

      וקרוב לליבך וגם בכך יש מן החופש.

       

      מעניין עם אילו עוד תובנות, חוויות,

      הרגשות יצאת, אשמח אם תשתפי ותשלחי לי קישור

      או קישורים.

       

      ובינתיים מאחלת לך וגם לעצמי שלאורך הדרך

      ולא רק בטיול תזכי לחוש בדיוק כך :

      לאורך הדרך פגשתי כל מיני אנשים, מקומיים וזרים נוספים. שוחחתי עם חלק. לחלק רק אמרתי שלום ולחלק התלוויתי לאורך כמה קילומטרים. אך לאורך כל הדרך היה לי את החופש. לקחת את הזמן. להחליט מה הקצב. עם מי ממשיכים ואת מי עוזבים. טעם מזוקק של חופש - את שביקשה נפשי למצוא.  

       

      ופשוט נהדר לקרוא את זה שוב :) !

      להשתמע, יעל.

        5/4/10 18:38:

      כרגיל, הפוסטים שלך הם עונג מיוחד.
        31/3/10 02:10:

      איזה חופש מדהים טעמת! איזה כיף של שחרור מהמם

      רק את, לך לעצמך ועבורך!

       

      הזכרת לי את החופש שלי הפרטי כשחייתי שנתיים ביפן!

      זה היה החופש שלי הכמעט מוחלט עם עצמי (אז עוד הייתי

      נשואה לבעלי שהיה מגיע רק בשעות הלילה בחזרה הביתה)

      החופש שלי עם עצמי לאורך כל שעות היום, לעשות את שרצתה

      נפשי, לעשות את כל מה שלא עשיתי עוד מהיום בו השתחררתי

      מהצבא ועבדתי בעבודות כאלו וכאלו...

       

      שנתיים של חופש יפני שלא יחזרו לעולם! כמה כיף היה להיזכר בהם

      בזכותך!

       

      תודה יקירתי לפוסט מדהים ויהפהפה שכתבת! הזדהתי איתך!

       

      חיבוק

      דפי

      החוויה היפנית

        30/3/10 14:50:

      הזכרת לי את התקופה שחייתי בשוויץ והייתי כמעט כל סוף שבוע יוצא לטיולי הרים

      החוויה הזו כל כל מרנינת לב - שכשהייתי בקורס וויפאסאנה לפני כמה שנים

      ושם את נמצאת רק עם עצמך...

      כל הזמן דמיינתי לי שאני במסע לעבר פסגת הר ZERMAT בשוויץ (עליו לא טיפסתי אלא בהרים נמוכים יותר לידו...)

      ואני בדיוק כותב לי משהו קטן על "חופש" בהקשר של פסח ובכלל

      .

      כייף שחזרת...

      כייף שנזכרת וחווית "חופש" מסוג כלשהו...

        27/3/10 14:09:


      אחח...עשית לי חשק לטפס על איזה הר ולשתות קפה מהביל עם הזריחה על גג העולם...

      אוויר נקי לשם שינוי גם לא היה מזיק.

      את אמיצה ברמות שאין לתאר! לא הייתי מעזה להמשיך לבד את הטיפוס... כל הכבוד!

      כיף שחזרת! מחכה לעוד סיפורים...ותמונות... :-)

       

      חג שמח:-)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      evab
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין