טוב אז ככה,

זו לא הפעם הראשונה שלי בקפה, אבל רק עכשיו למדתי פחות או יותר איך לתפעל אותו, שזה כבר הישג בפני עצמו.

אז אחרי שלמדתי פחות או יותר לתפעל אותו, הרי צריך להתחיל לקשקש על משהו בפעם הראשונה..

אז הפעם האחרונה שכתבתי היתה במסגרת חוג "כתיבה יוצרת", בכיתה ד עם ציפי שחרור, וזה היה דיי מזמן.

אז בשלוש ומשהו לפנות בוקר אני מתלבטת על מה לקשקש ...  מה כאילו סטייל יומני היקר/ אידי יקרה?

 קשקושים על "אני בת 26 מתה לכבוש את העולם"? נכון לעכשיו העולם הוא זה שכובש אותי.

אז מה עוד..גברים?מערכות יחסים? כמה כבר אפשר לקשקש עליהם,זה בא, ההוא הלך, אני באתי, אני הלכתי,עזבתי פחדתי..כמובן שכמו כל תשובה נשית ממוצעת,תמיד הם האשמים, הפחדנים, אטומים, מתחמקים שלא מסוגלים להתחייב ואנחנו הנשים תמיד נמצא על מה להתלונן ובעצם לא עושות בדק בית לעצמינו, וחבל.

טוב אז מגברים ירדנו , מה עכשיו ?המצב המדיני/חברתי/כלכלי במדינת ישראל..בחייאת שלוש בבוקר, בקושי בראשון בערב אני זורקת על זה, אז גם מזה ירדנו.

אולי חוויות ורשמים מכל מיני דברים, בגיל 26 , אולי עדיף לוותר לעת עתה.

אז קיבינימט על מה אכתוב ועל מי אקשקש?

אז כן, זוהי התחושה של הכתיבה  בפעם הראשונה: מאכזבת, לא מה שחשבת שיהיה, לא ברורה,מנסה להתחבב על הצד השני, ביישנית,מתפזרת..

אז אולי הפוסט הנוכחי קצת קודר, אבל מבטיחה מתחת לשורות מסתתרת לה אופטימיות כזו או אחרת.

אבל לפחות היי, הדף לא ריק : ) הרי זה לא כל כך נעים לראות דף ריק..

פתאום נהיה 4 בבוקר ונראה לי שהגיע הזמן לעצום עיניים.

שבת שלום ודרך צלחה לי ב"שקית ההקאה" החדשה שלי ,כמו שמישהו חשוב ומוכשר קורא לזה.