הזקנה בדירה ממול עברה לבית אבות. היא שם כבר כמה חודשים. מדי פעם הבן השמן שלה מגיע ומוריד את המגנטים של האינסטלטור ואת הפלייר של הסופר מהדלת. פעם אחת כשחזרתי מהקיוסק ממול, פגשתי אותו בחדר המדרגות. נתתי לו את ההנהון המינימאלי לשלום שמשמעותו הוא ראיתי אותך לא מעוניין לשוחח אבל חינכו אותי להיות מנומס. הוא כנראה לא קלט את הרמז וניגש אלי עם יד מושטת ואמר: "מנחם לוי, לוי יחסי ציבור ו יחסי ציבור באינטרנט". התקווה שלי שהוא יקלוט את שישיית המים המינרלים שמתחו את הידיים שלי כלפי הרצפה, ויוותר על הלחיצה,  נגוזה במהירות. שמטתי את המים ולחצי את היד המיוזעת. היי אני דרור.

מנחם לוי חייך והפתיע בלובן שיניים מסנוור. אני הבן של ברכה שגרה פה עד לא מזמן, יש לך אולי מדפסת בבית? כן. אמרתי לו, תוך כדי שאני חושב על מחסנית הדיו המדלדלת ב מדפסת צבע ישנה שלקחתי מההורים שלי. מנחם לוי אמר אני מצטער להטריח אבל עוד כמה ימים באים אנשים לראות את הדירה ושכחתי להביא את החוזה מהבית. וואלה? שאלתי אותו, תמיד היו לי שאלות טובות. כן. הוא ענה, אמא החליטה להשאר בבית אבות וחבל להשאיר את הדירה ריקה. אז מי בא לראות את הדירה שאלתי תוך כדי שאני מדפיס לו את החוזה? אה זוג צעיר. דיברתי עם הבחורה בטלפון, מותק אמיתית. אמרה שהיא עוסקת ב בניית אתרים באינטרנט.

הו הינה הם עכשיו אמר והסתכל בצג הפלאפון הרהבתני והרוטט שלו. תעשה טובה, אמר לי, אני הולך להראות להם את הדירה. ניצלתי את הזמן להציץ בסכום שהדיירים החדשים משלמים, 500 שקל יותר ממני. סאקרס, חייכתי בתחושה של ניצחון עלוב. אחרי שהדף הרביעי והאחרון יצא ניגשתי לדירה ממול לתת למנחם את החוזה. מנחם היה שם עם שתי כוסיות מדהימות והסביר להם כמה הדוד שמש יחסוך להם בעלויות החשמל. היי אני דרור, הדייר ממול, אמרתי להן עם חיוך של חרמנים. אהלן דרור, אני שרון וזאת חברה שלי מעיין. וואו זוג לסביות כוסיות בבניין חשבתי לעצמי. כנראה שעשיתי דברים טובים כי הקארמה שלי משתפרת. נעים להכיר אמרתי וחזרתי הביתה בסיפוק.

היום מורידים את המגנטים מהדלת בדירה ממול, שרון והחבר המכוער שלה, משה. אה ומעלים לי את השכר דירה. גם כן קארמה.