אחיות ואחים. שלום לכם אנשים, מאזינים, אל תשכחו שאתם הסיבה שבגללה אנו עולים לשידור, אנחנו בכל אופן כאן ברדיו לא שוכחים. אז נכון אנחנו תחנה זעירה – רדיו אורנים בקצה של הדרומי של הצפון, וקולטים אותנו רק כאן וברדיוס נוסף קטן, ב- 106 fm ובאינטרנט באתר של radiooranim . אבל יש כאן שידורים של אנשים שבאים מאהבה אהבה לרדיו ואהבה לאנשים שאוהבים לשמוע רדיו, אז תמשיכו להיות איתנו, היום כאן בתכנית שלי השתנות ובכל יום ושעה אחרים. היום יום חמישי והשעה חמש וכשאסיים לשדר אשים את התכנית שלי כמו בכל שבוע ב http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=355438 אני אחכה כל השבוע להיכנס ולראות כמה אנשים הקשיבו, ומה יש להם לומר.ואפשר לומר הכל ישירות אלי באתר האי קאסט בו ניתן לשמוע את התכנית בכל עת, או במייל שלי ayelet@adi.org.il והיום על מה ? על אחיות ואחאות ואחים, על התופעה והביטוי קרובת המשפחה או תאומת הנפש, או אולי האחות המיתולוגית של ביה"ס שכבר אין. ועל האחיות שלי ומה הן בשבילי. ************************************* אחיות ואחים הקשר הראשון עם אנשים אחרים שאינו הורים, הפנים הראשונות הקבועות היומיות מעבר לאמא ואבא בילדות הצעירה. התא המשפחתי. המקום שבו נלמדים כל היחסים ואח"כ חוזרים ונשנים עם אנשים אחרים, כאן השיעור הראשון, על אהבה, קרבה, קנאה, כוח שותפות והתחלקות. מרגרט מיד התייחסה ליחסי אחיות כמערכת היחסים התחרותית ביותר התחרותית ביותר בתוך המשפחה הגרעינית, שעם ההתבגרות הופכת להיות מערכת הקשרים ההדוקה ביותר. אני מכירה אחאות קרובה ורחוקה כאלו שרואים בה תחליף להורות, המשך לתא המשפחתי הראשוני, או ניכור גמור ואקראיות, אילו גם אילו מחוברים בקשר שאינו ניתן להפרדה בעובדה ביולגית ראשונית של קרבת דם, ובדרך כלל בעובדה חברתית של צמיחה ביחד בתוך התא המשפחתי, וחוויות משותפות לטוב ולרע, זהו שאי אפשר לבטל, אפשר לבחור בו את מידת הקרבה וגם זה מותנה מאוד באופי הצמיחה, אבל כך או אחרת האחאות נשארת עובדה קיימת ומחברת ובלתי ניתנת למחיקה.
****************************** אחיותי הקטנות היו התנסות ראשונה בדאגה לאחר בטיפול ואהבה למישהו שלך,אחיותי זורמות לי בתוך הורידים, הן אחד ההמשכים שלי, אנחנו חולקות ילדות משותפת, חוויות חיים מחדר ההורים, כמשפחה ארבעתינו לא חיינו יחד, 4 שעות בכל יום חלקנו את חדר ההורים ואת אהבת ההורים, את המשחקים והספרים והבגדים, חופשה שנתית משותפת משפחתית – שבוע ימים, וזה הבסיס שממנו התחלנו את החיים הבוגרים. התחלקנו בכל כל הזמן עם ילדים אחרים שאינם מהמשפחה הגרעינית, והיום אני לא יודעת לומר מה נבע ממה ההתחלקות בבית מההתחלקות החברתית או להיפך, באזשהו אופן יצאנו כולנו אינדיבידואלים שונים מאוד, אולי ההתחלקות התמידית חייבה הגדרות יותר ברורות של מי ומה אני בתוך – הקבוצה, הבית המשפחה העולם אז נהינו מוגדרים. ואיש מאיתנו לא נשאר במסגרת המגוננת שהיה אז הקיבוץ. ואת העולם פגש כל אחד מאיתנו בנפרד. כשחוטי האחאות קושרים אותנו זה לזה מי יותר ומי פחות, מי כקשר דם ומי כצורך ובחירה אבל קשורים, לטוב ולרע.
***************************** בעולם שהיום אני חייה בו זה נראה מוזר ומועט לחלוק בית ומשפחה רק 4 שעות ביום, – זה היה עולמינו והוא היה רחב ומלא בדי אהבה למלא את הסיבוב הבוגר ואת הקשרים שיצרנו אחר כך, זה היה הקוסמוס השלם של משפחתנו ומחוץ לו התנהלו רוב שעות היום האחרות אבל לא רוב החיים- רוב החיים התחילו שם בחדר ההורים, קצת שעות הרבה מאוד אינטראקציות ורגשות. מאז שבגרנו אנחנו חולקות עוד הרבה פחות שעות של יחד, אבל נוכחות תמיד האחת בחיי השניה והשלישית,איזו אחוות נשים צפופה שזר לא יחדור, קרבה מהודקת פנימית, פיזית ממש שאפילו לאמא שלנו אין בה חלק. אני ערבה להן, אני חווה את חייהן הן חשובות לי. אוזן קשבת, וחיבוק, וגם לפעמים מקום להתפרק ולהטיח, ולכעוס, אנו אוהבות חזק ורבות בכוח ובעוצמה- לפחות חלקינו אבל שום דבר שיקרה ( כך אנחנו מאמינות בנתיים) לא יוכל לפרק את האחווה הזו הראשונית את הקשר הזה שהוא מעבר לקשר דם ויחסים או שהוא מהותם. ויחד אנחנו יכולות לכל וכלום לא יוכל לנו ***************************** בתוך האחאות הילדים היחידים בעולם פרט לשלי שמוציאים ממני אהבה והתחייבות בלתי מותנית, בתחושה הם שלי מרגע לידתם. אני לא מופיעה יומיום בחייהם אבל כנפגשים זו ההרגשה. בקולותיהן אני יודעת אם הן בטוב או בקושי, אם שמחות או עצובות, קול עצוב מגייס אותי, שמחה בקולן מייצרת איזו רגיעה בחלק נשמה שמיוחד להן מפנה אותו זמנית מדאגות ומשחרר מהתגייסות. זה קשר אחר מחברות נשים , אולי כי הוא שם מראש מההתחלה, כאחות הגדולה הן התינוקות הראשונות שאחזתי בידי בתחושת בעלות ושייכות, החיתול שלהן היה חיתול הבד הראשון שהחלפתי, הבקבוק הראשון שנתתי, חיבוק ראשון שקיבלתי מהפעוטה הרזה הזעירה שהיתה אחותי,אז אצלי זו גם תחושה אמהית ראשונית. האחאות היתה שם מההתחלה, את החברות בחרנו ויצרנו לעצמינו לצד כל שלבי החיים, ועם השנים היא צוברת גודל ועוצמה, מעגל החיים הנשי מגלגל אותנו בתהפוכות דומות שאת חלקן קשה לחלוק עם אחרים, בין אחיות זה מובן,
****************************** כל אחת מאיתנו הלכה לתקופות וחזרה לעיתים אחת מהשניה לעיתים אל החיים של עצמה, ולעיתים לארצות כל כך רחוקות ולחיים כל כך אחרים מהחיים שכאן עד שהנשארות הביטו זו בזו בתמיהה ואחר כך שילחו לשלום. מה אפשר לעשות כשאדם אהוב וקרוב מתרחק כל כך ושם יבשות שלמות בינך לבינו? לנסות לחצות את המרחק – אם לא בגוף אז בנשמה ובמייל, ובסקייפ ובמחשבה ולברך שיהיה מסע מוצלח ובסופו תחזרי לכאן ואלינו, בירכנו מספר פעמים והלכנו ושבנו .****************************** משהו על אחים בכורים " האח הגדול", נושא על כתפיו את משא הילד הראשון, את כל השגיאות שעושים בפעם הראשונה בהורות ואחי הגדול המושא להערצה אחריו נגררתי בילדות להיות כמו, לשמוע מוסיקה כמו, לצייר כמו , ללכת מכות כמו- מה שהפך אותי די מהר לזירת האיגרוף והקונג פו שלו... לא ראיתי קשיים שלו לא , לא ידעתי שיש לו לבטים לא הייתי באמת קרובה אף פעם- האח הגדול לא היה עין בוחנת ומסתכלת אלא מי שעיני הסתכלו עליו ללמוד ולדעת איך להיות והחותמת הכי משמעותית של ההסתכלות הזו, החותמת שנותרה עד עכשיו היא הטעם המוסיקלי.היו ביננו שנים של מרחק וניכור, העיניים היו נשואות בכיוון אחד שלי אליו מלמטה למעלה- ומה שהפסדנו שנינו בנתיים אי אפשר לספור. אז לא נהייתי כמו ואולי טוב שכך- כל אחד כפי שהוא אבל היו שנים שמאוד רציתי....
******************************* אהה ויש עוד כמה סוגים של אחאות, את האחיות הנזירות, הנישאות לאמונתן ומוותרות על העולם וחייו הרגילים לטובת חיים רוחניים,ומקדישות עצמן לקדושה ומעשים טובים, אני עובדת עם כמה כאילו ונפגשתי בחיי בעוד אי אילו ותמיד התרשמתי מעוצמת האמונה ומהכוח שיש בהן להגיד לא לכל מה שמחמם ומנעים את חיי אבל הנועם שלי הוא לא שלהן וגם לא האהבה שלי, ואולי מה שנראה בעיני כוויתור קשה הוא רק עוד בחירה בדך חיים אלטרנטיבית שאני לא מצליחה להבין, במיוחד נשארה חרותה בי דמותה של הנזירה השתקנית מהמנזר בבית ג'אלה שניתקה עצמה מכל עולמה ועברה לחיים של בדידות ושתיקה וכל הקשר שלה עם העולם החיצון הרגיל הוא בהסברה שהיא נותנת בתורנות למבקרים במנזר- העיניים שלה היו נוצצות וקרן ממנה אור ממשי כזה שכמעט אפשר לגעת בו והיא נראתה שלמה ומורכבת ושלווה כשדברה על הקריעות הנוראות ( בעיני) שעשתה בחייה – ממשפחתה- הוריה ואחיה, מזוגיות, מילדים, לא הבנתי בכלל אבל התרשמתי מאישיותה- וכנראה שגם לאונרד כהן פגש כמה כאלו בחייו כי אילו בדיוק מילותיו לשיר ****************************** ואחים לנשק, אם דם הוא מה שמחבר אחים- אז אצלינו יותר מכל מקום אחר החברות הגברית האמיצה והקצת לא מובנת הזו בשל צמצום המלל שבה, והחספוס.אחאות ששואבת משדות קטל , מהתגברות משותפת על פחד ועל הדחף לברוח, ששואבת כוחות וקרבה מהמאבק בדחף הטבעי לחיות לפני הכל, ומנצחת אותו בלחיות אחרי מילוי התפקיד ולהיות מוכן לשים נפש בכף בשביל אמונות ותפיסות עולם והרבה פעמים בשביל אדם אחר שלוחם לצד. וזה מחבר כאן חבורות שלמות של צעירים שלוקחות את החבר'ה מהצבא לכל החיים – עד טיפת הדם, שותפות שהופכת לרגעים חשובה מהחיים עצמם, ומסייעת לגברים צעירים ומבוגרים לשרוד תופת. והיא אולי תוצר לוואי אחד טוב של השירות הצבאי- שמתיך בדם לבבות שאחרת אולי לא היו נפגשים מעולם, בשדות של אש, והרס,
************************************* טוב אז זה לא כזה כזה גן עדן תמיד. אחאות, אני מכירה אחים שלא דיברו שנים, נותנים לטינות קטנות לתפוח לממדי ענק, וכאלו שמתכתשים ומתכתשים מגיל הגן על צעצועים של קטנים ועד לבגרות על צעצועי הגדולים, אבל זה בלי ספק נושא מורכב וטעון ווכזה הוא הוליד הרבה סיפורים וספרים יפיםשהראשון ביניהם הוא וקין והבל – על קינאת אחים והספר המופלא העבה והעתיק קצת קדמת עדן של ג'ון סטינבק שכולו רומן מופלא שעוסק בקנאת אחים ככוח מניע והרסני,ומסגל את הסיפור העתיק לעידן חדש יותר. יצא בתרגום חדש לפני כמה שנים, וגם בסרט שכבר התיישן בכיכובו של ג'יימס דין, שווה לקרוא את הספר הוא אפי ורחב ויפהפה, וגם חדשים יותר- אחות ליבי ההודי של צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, שמספרת סיפור חיים של שתי אחיות שאחואתן נבחנת במבחני החיים בפרידה בסודות משפחתיים אפלים ובמרחקים של אוקינוסים,וחדשים יותר "שומרת אחותי" של ג'ודי פיקו על ילדה שהובאה לעולם כדי לשמש מאגר מח עצם לאחותה ועל התמודדותה ומרידתה בתפקיד שיועד לה- וכמובן – יש גם סרט.ועוד אחד שאהבתי- הבנות של לורי לנסנס על חיהן של שתי תאומות סיאמיות.נו בטח יש עוד אבל אם תקראו רק את אילו כבר תרויחו הנאה גדולה... ואי אפשר בלי לומר מילה על האח הגדול- האמיתי והמקורי- מהספר של ג'ורג' אורוול 1984 שנכתב ב1948 ומתאר עולם דיס אוטופי בצל שלטון רודני המפקח על חיי הפרטים בו עד לפרט האחרון. עם ג'וליה ווינסטון ..... |