כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    סַבָּא סָאלַח עוֹשֶה "סֵדֶר" - עָל גְּמִישוּת וְצַדִיקוּת

    33 תגובות   יום שבת, 27/3/10, 13:21

    סַבָּא סָאלַח עוֹשֶה "סֵדֶר" – עַל גְמִישוּת וְצַדִיקוּת

    סבא סָאלַח היה סבם של ילדי מצד אביהם. הוא היה יהודי בַּגְדָדִי גאה וירא שמיים, שמפתחות בית הכנסת "ישרים" ברמת-גן ניתנו בידיו והוא, שהקדים קום, פתח שעריו מדי בוקר, ממהר להתפלל.

    לא ייפלא איפה שסַבָּא סָאלַח לא נלהב (בלשון המעטה) משבכורו המוצלח ביקש להינשא לאשכנזייה חילונית ובכלל לא עשירה. הוא אפילו לא החשיב אותנו כיהודים. הורי, לעומתו, החליטו מזמן, שאם היטלר לא הבחין בין יהודי ליהודי, הם וודאי שלא אכפת להם מוצאו של אדם, ובלבד שיהיה איש טוב שאפשר לסמוך עליו.

    וכך התחתָנו (רב צבאי פתר את הבעיות) משפחות עַבְּדוּלְעֶזֶר ורוּבִּינְשְטֵיין. חככנו בדעתנו להיקרא עַבְּדוּלְשְטֵיין או רוּבִּינְעֶזֶר, לבסוף בחרנו קצר ולענין – עָזָר.

    ילדינו מודים לנו על כך.

    חלפו שנים, סַבָּא סָאלַח ואני הסכַּנו אחד עם השני. באחד הפְּסָחִים החלטתי לעשות סדר גדול שיכלול את כל משפחת רובינשטיין המורחבת בארץ. באותה עת סַבָּא סָאלַח כבר היה אלמן. סַבְתָּא גְלָדִיס, שהייתה צעירה ממנו בעשרים וחמש שנים ואמורה לתמוך בו בזקנתו, טרפה את כל התכניות משנפטרה צעירה. סַבָּא סָאלַח נעתר ל"סֵדֶר" הגדול. למען האמת לא הייתה לו הרבה ברירה.

    מסביב לשולחן הסבה משפחתו הקטנה של אלי ז"ל, וכל שבט רובינשטיין הישראלי, למעלה מארבעים איש ואישה זקן וטף. בראש השולחן ישב סַבָּא סָאלַח, ולידו אבי, שגדל במשפחה דתית, אבל זנח את אלוהיו שאכזב אותו מרות בזמן השואה.

    איש ושִברו המזרחי, איש ושִברו המערבי.

    שניהם ערכו ביחד את הסדר, במקביל, בהתאם למסורת העיראקית, ובהתאם למסורת אשכנז. כולנו היינו משועשעים, גם סַבָּא סָאלַח, שלא נודע בחוש ההומור שלו, היה סבלני מאד למנהגים המשונים של האשכנזים האלו.

    משהגענו למָרוֹר חילק אבי את השורש המגורר לבן, מדמיע עיניים ושורף גרונות, ואילו סַבָּא סָאלַח לעומתו קרע עלי חסה רעננים ופריכים והכריז כי זהו מרור. מספר לא מבוטל מיושבי השולחן מיהרו להמיר את מוצאם והפכו מנֵי וּבֵי לעיראקים לצהלת חלק מהמסובים ולמחאתם של אחרים, שנשארו נאמנים לסבל האותנטי.  כשהגענו לחרוסת, נתגלו מרביתנו כצדיקים גדולים, זללנו הן את עיסת התפוחים בננות דבש אגוזים תמרים יין של אימי, והן את הסילאן, דבש התמרים מעורב בבטנים טחונים, של סַבָּא סָאלַח.

    כך התקדם לו הסדר כשסַבָּא סאלח קורא בהטעמה עיראקית, ואבי בהטעמה הונגרית, וכל מי שקורא בתורו - בהטעמה ישראלית.

    באותו זמן הייתי אני, כדרכם של צעירים עושים, עסוקה בעיקר בארגון הלוגיסטי של הארוע שדרש ניהול נחוש יחד עם אלתור והקשבה לרחשי הקהל (שאכן רחש וגעש בהמולה סואנת). לא שַתִּי לבי לִרבדים עמוקים. התמקדתי בביצוע המשימה.

    לאחרונה מצאתי את עצמי מהרהרת בסַבָּא סָאלַח, אותו יהודי שומר מצוות אדוק, שהחמיר על קלה כבחמורה, ועמד על ראשה של סבתא גְלָדִיס והקפיד על קוצו של יוד, והנה לעת זקנה, מצא עצמו בראש שולחן של אשכנזים חילונים, מוביל לֵיל סֶדֶר עם כלים שלא ברור איזו הגעלה עברו (הגעלתי, הגעלתי, הבטחה זו הבטחה) אוכל שבושל במטבחים ברחבי הארץ וכשרותו מוטלת בספק, הוא לא שמע היטב, ולא היה כל סיכוי שיבין את הנאמר, בעיקר במבטא ההונגרי הבלתי אפשר של אבי, שמצידו אף הוא לא הבין מילה מדבריו של סַבָּא סָאלַח שדיבר עברית של לשון קודש מתובלת בערבית יהודית עיראקית במבטא עיראקי כבד.

    אבל היה שם כבוד, ואהבה, הכרה בטוב שיש, ושמחה גדולה. והבנה מה חשוב בחיים.

    ופתאום הבנתי שהוא היה צדיק, לפחות באותו לילה, הוא היה צדיק גמור.

    והרהרתי גם בצדיקים אחרים, שמַטעמי הפסח מבושלים בביתם במטבח מהודר ונסתר הנפתח אך ורק לכבוד חג הפסח, והם טסים על פני אוקיינוסים ויבשות כשצדקנות בליבם ומרק עוף וגפילטע פיש קפואים במזוודותיהם, וליל הסדר שלהם אכן כשר למהדרין. כשר כשר כשר. ושמעתי את ריבונו של עולם ממלמל לעצמו "רִיבּוֹינֶע של עוֹיְלֶם, מה חטאתי שמאביסים אותי אלה בכל אותם קְנֵיידָעלָךְ קפואים, ומי בכלל התכוון לכל השיגעון הזה?"

    איש איש, אישה אישה, וחגם.  

    חג שמח.

    נ.ב. בתמונה נראה סבא סאלח ז"ל, על חוטמו המרשים, אוחז בידו הגדה של פסח, ולידו, ידיו של אבי, חיים רובינשטיין, יבדל לחיים ארוכים, אוחז בהגדה שלו. 

     

    © נעמי ר. עזר 
    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/4/10 15:19:


      איזהוא צדיק- המגמיש את דרכו!

      במיוחד דור הסבים!

      רשימה נפלאה, רגישה, עדינה ואוהבת!

        1/4/10 22:41:

      איך ויתרת על הרעיון עבדולשטיין?
        1/4/10 09:03:


      היי נומי ,חג פסח שמח

      קראתי את ,הרשימה על סבא סאלח ,אני חושב שאם אפרים קישון היה חי

      הוא היה אוהב את הכתבה .

      שוב חג שמח

        30/3/10 01:04:
      נעמי שלנו--כרגיל הקסמת אותי בסיפור הוויה מוכר מסביבתנו,שכן אצלנו הכל מעורבב היטב היטב.אחרי שחזרנו מאמא וקריאת ההגדה בשלל גוונים,עם שירי חד גדיא ודיינו וכמובן קריאה רהוטה ונוטפת משיר השירים היה מלבב וכיפי לקרוא בשלוק אחד את השורות מהחיים של פעם שלך.אוהבים תמיד ונשיקות למתוקים   מהחנדלים.....
        28/3/10 18:12:


      יו, איזה התרגשות גרמת לי עכשיו, נומי'לה.

      נכון שאין על מבטא עיראקי? ואין על הסילאן עם הקינמון?

      אני אגיד לך מה עוד -

      אין עליך.

      תודה ענקית. ושיהיה לך יופי של חג, ויופי של אביב!

        28/3/10 15:59:


      עבדולשטיין נֶני,

       

      הנאה צרופה. בנועם הליכותיך היית יכולה להביא כמו כלום את השלום.

      רוצה צנצנת חריין תוצרת בית?

      חג שמח

        28/3/10 12:52:

      צטט: נומיקן 2010-03-27 22:41:35

      צטט: shai harlev 2010-03-27 22:15:09

      נומי עבדולשטיין את יודעת כמה צפיות יש לשם כזה ב- youtube ?

       

       

      נהדר

      זה יהיה שם העט שלי.

      נומי עבדולשטיין שמעת את השם איברהימוביץ'? ברסה, כן בברסה. שם ההמצאה הגדולה ל"שילובים".

      נהדר.

       

       

        28/3/10 10:36:

      צטט: פנדנייקה 2010-03-28 10:25:25


      כמה אנחנו עסוקים בפרטים הלוגיסטיים ולא רואים את החסד, הרחמים, החיבוק, החום האנושי, הקירבה והרצון לגשר באהבה רבה.

       

      ואת  -  ראית!

      גם אם היית צריכה משקפיים הצופות לעבר, שבהן מורכבות עדשות עבות פרי הניסיון שצברת , ופרי רוע ליבם של אחדים ( שלא נחשבים ). 

       

       חג שמח לך

       

      פנדנייקה

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      בזכות הרוע
        28/3/10 10:25:


      כמה אנחנו עסוקים בפרטים הלוגיסטיים ולא רואים את החסד, הרחמים, החיבוק, החום האנושי, הקירבה והרצון לגשר באהבה רבה.

       

      ואת  -  ראית!

      גם אם היית צריכה משקפיים הצופות לעבר, שבהן מורכבות עדשות עבות פרי הניסיון שצברת , ופרי רוע ליבם של אחדים ( שלא נחשבים ). 

       

       חג שמח לך

       

      פנדנייקה

       

       

       

       

       

       

       

        28/3/10 08:37:


      אני סמוך ובטוח שריבויינע לא התכוון

      לכול השגעון הזה...

      ניטשה אמר פעם שאלוהים..., מת.

      אם זה אכן נכון, לבטח הוא מתהפך

      בקברו למראה כל ה..., שגעון הזה.

      חיוך

        27/3/10 22:55:

      נעמי יקרה, סדר פסח כל כך מאפיין אטת מדינמת ההגירה הקמסימה הזו אך בעיקר הוא מאפיין אהבת אדם וכבוד לזולת. מאוד אהבתי את הסיפור שלך והלואי וירבו כמוהו.

      תודה, חג שמח ו*

      לאה

        27/3/10 22:42:

      צטט: moscafe 2010-03-27 22:33:43

      תודה, מאוד-מאוד מצא חן בעיני ובלבי.

      חיבוק חזק ומתי את מזמינה אותנו לקפה עם הספר החדש?

      חג שמח מאושר ושקט לכל בית ישראל.נשיקה

       

       

      תודה. תודה. קפה עם הספר החדש. רעיון נהדר. כרגע מצאתי שם עט, אני מזיזה עוד כמה הרים ומיד יש ספר חדש.
        27/3/10 22:41:

      צטט: shai harlev 2010-03-27 22:15:09

      נומי עבדולשטיין את יודעת כמה צפיות יש לשם כזה ב- youtube ?

       

       

      נהדר

      זה יהיה שם העט שלי.

      נומי עבדולשטיין

      נהדר.

        27/3/10 22:33:

      תודה, מאוד-מאוד מצא חן בעיני ובלבי.

      חיבוק חזק ומתי את מזמינה אותנו לקפה עם הספר החדש?

      חג שמח מאושר ושקט לכל בית ישראל.נשיקה

        27/3/10 22:15:
      נומי עבדולשטיין את יודעת כמה צפיות יש לשם כזה ב- youtube ?
        27/3/10 21:47:

      אבל היה שם כבוד, ואהבה, הכרה בטוב שיש, ושמחה גדולה. והבנה מה חשוב בחיים.
      חג עם המון כבוד, אהבה, שמחה גדולה, והבנה...

      עמליה

       

        27/3/10 19:58:


      תודה

      פוסט מרגש.

      צריך רק קצת סבלנות וכבוד הדדי והכל מסתדר.

        27/3/10 19:26:

      הצלחת להפגיש את התרבויות

      במקלט אחד ולהצביע

      על האיפיונים השונים המתובלים

      בכתיבה יפה

        27/3/10 19:22:

      ...נקבצו  בני ישראל תחת קורת גג ליל סדר מעורב בחסותך.

      כתוב ברגש וכבוד. תודה

        27/3/10 18:07:


      סיפור משובח מהחיים.

       

      חג שמח נעמי,

       

      רותי.

        27/3/10 17:14:

      צטט: אבו 2 אל בנת 2010-03-27 17:05:59


      נעמי,

      מכתיבתך אני מבחין בגעגועים ? !

       

      לא חשבתי על זה. אבל כשאני קוראת את תגובתך, אז מסתבר שכן.

        27/3/10 17:05:


      נעמי,

      מכתיבתך אני מבחין בגעגועים ? !

        27/3/10 16:51:

      סבא מיוחד.
        27/3/10 16:14:

      חג שמח
        27/3/10 15:58:

      ו--חג שמח :-) כמובן...

        27/3/10 15:56:

      יופי של פוסט :-)

      לא ידעתי שחסה זה קטע מזרחי.

      אצלנו זה גם וגם בכל מקרה... (עם עדיפות לחסה :-))

       

      בעניין הגמישות- נזכרתי במכרה שלי, אישה שהייתה נשואה לאדם דתי, וסיפרה לי שביקורי שבת אצל הסבאסבתא, שגרו מרחק נסיעה, עברו בלי שאלות מיותרות. הם העדיפו קשר עם הנכדים על שמירת שבת. אנשים חכמים.

       

       

        27/3/10 15:31:

       

      היי נומיקו
      מיזוג גלויות

      העיקר שהיה מוצלח וכולם נהנו

       

      חג שמח וכשר

       

      יולי

        27/3/10 15:16:

      צטט: ד-ארט 2010-03-27 15:12:43

      בשום אופן לא הייתי מחליפה את החזרת בחסה. אמנם כבודה של החסה במקומה מונח אבל אין כמו חזרת להחיות את הנשמה ואת הנשימה.

       

       


      נכון.

      מאד.

      פפפפפפפפפפפפ פרחה נשימתי ונשמתי רק מלחשוב על החזרת הזותי.

        27/3/10 15:12:
      בשום אופן לא הייתי מחליפה את החזרת בחסה. אמנם כבודה של החסה במקומה מונח אבל אין כמו חזרת להחיות את הנשמה ואת הנשימה.
        27/3/10 14:48:

      *

      מוכן בשבילך לעשות חזרה,

      בטעמים רק אשכנזיים,

      את זעקת שפוך חמתך,

      על הגוייםשלא ידעוך,

      ועל ממלכות

      וגו'
      ..

      וגם לכרוך מרור במצה, להזכר בג'וליה על הים,

      ולברכך בחום רב, בחג שמייח ואביבי,

      ולהודות לבריאת כתיבתך המענגת

        27/3/10 14:38:

      חג חרות שמח
        27/3/10 14:37:


      מאד אוהבת איך שאת הופכת ת'חיים לסיפורים וההיפך.

       

      אשמח לקרוא את הסיפור המגולם בקטע הזה:

       

      "והרהרתי גם בצדיקים אחרים, שמַטעמי הפסח מבושלים בביתם במטבח מהודר ונסתר הנפתח אך ורק לכבוד חג הפסח, והם טסים על פני אוקיינוסים ויבשות כשצדקנות בליבם ומרק עוף וגפילטע פיש קפואים במזוודותיהם, וליל הסדר שלהם אכן כשר למהדרין. כשר כשר כשר. ושמעתי את ריבונו של עולם ממלמל לעצמו "רִיבּוֹינֶע של עוֹיְלֶם, מה חטאתי שמאביסים אותי אלה בכל אותם קְנֵיידָעלָךְ קפואים, ומי בכלל התכוון לכל השיגעון הזה?" "

        27/3/10 13:44:


      מפגש מעניין, פרי יוזמתו של אדם נבון, מעריך אדם

      ומקבץ גלויות ישראל .

      גם סיפור אישי ופשרה בבחירת שם משפ' - מרתקים בפני עצמם .