שלושה כדורים אל המטרה...אש! החלה להמטיר כדורים לעבר מטרה מדומה והיא אינה רואה דבר מימינה ושמאלה. בעוד שבוע עומד להתרחש טקס הסיום. כבר ביצעה את כל מטלות הקורס, כבר כתבה את נאום הסיום, כבר אירגנה את המסיבה, כבר ידעה שתיבחר כמצטיינת . ורק דבר אחד נותר מעיק על ליבה יבוא? לא יבוא? ואם יבוא מה יגיד ? או מה תגיד היא? הרי כבר למעלה משנה מאז שסיפר לה על מישהי אחרת.... והיא, שרצתה בו עד כלות, נותרה המומה, כואבת, נבגדת. כל כך צעירה, עדיין תמימה , אינה מבינה מה פשר הכאב האוחז בליבה בכל פעם שהיא חושבת עליו.ידעה לומר כי הייתה זאת אהבתה הראשונה. לא ידעה מתי תרפא מן האכזבה. לא ידעה מי יקל על ליבה, לא חשבה על העתיד....כל כך קשה היה לה להתנתק מן הכבלים הקושרים אותה אליו. ברגעים הכי קשים, כשהקור היכה בה, העייפות טרדה את מנוחתה, ומשקל הציוד איים להכריע אותה, יכלה רק לחשוב על דמותו המעודדת אותה לאורך הדרך....וכשהמפקדת אמרה כי ניתן להזמין אורחים אל הטקס – מייד חשבה עליו. יבוא? לא יבוא? ואם יבוא מה יגיד ?או מה תגיד היא? הרי כבר למעלה משנה מאז שסיפר לה על מישהי אחרת....שלושה כדורים אל המטרה....אש! אבל מה המטרה? כל חניכותיה שכובות זו לצד זו במטווח. היא עוברת בינהן, בודקת שבית הבליעה נקי מכדורים, והניצרה במקומה. לו יכלה להשתחרר ממנו ומדמותו המלווה אותה בכל רגע, אולי היתה קצת פחות עצובה. אולי היתה יכולה להתחיל לבנות עבור עצמה עתיד אחר, אולי זיק של תקווה היה מאיר את ימיה...כן, בהחלט מילמלה לעצמה והחליטה, דרושה מטרה אחרת.... |