מידי פעם, כשאני עוברת בה בין השעות 16:00 ל 17:00, תמיד יושב שם אדם על כסא גלגלים, ומדבר עם העוברים והשבים. הם תמיד מחייכים, תמיד המבטים שלנו נפגשים, או שאני משפילה מבט,מרגישה את העיניים שלו עוקבות אחרי וממשיכה לכיוון הדירה שלי. היום, חזרתי עם סלים... הוא היה שם לבד, אז שוב הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי, אמר לי שלום לך, צעקתי לו מרחוק שלום גם לך, השפלתי מבט והמשכתי ללכת. ואז הוא קרא לי: "סליחה. אחות?? את אחות??" נעמדתי דום. פניתי אליו וחייכתי.. היה בו משהו מכשף.. אמרתי כן, אני אחות. איך קוראים לך? הוא שאל.. אמרתי לו יעל, אז הוא אמר לי נעים מאוד, אני ישראל. נעים מאוד אמרתי לו. הנחתי את הסלים על הספסל, והוא המשיך... הוא סיפר לי גם שבעבר ברחתי מחתונה, שהקשר הרציני האחרון שלי נגמר לפני קצת יותר מחצי שנה, ועוד ככה דברים - על הא ודה (הפרטים המלאים שמורים במערכת...) אני יכולה לשבת אמרתי לו? הוא אמר לי בוודאי.. לא יכולתי להפסיק להתסכל לו בעיניים ולחייך... הוא התחיל לירות לכל הכיוונים את החיים שלי והוציא את הקרביים שלי החוצה.. הוצאתי טישו...והוא דיבר, ואני הקשבתי: עליי, על הפחדים שלי, הרצונות שלי והחלומות שלי, על היחסים בחיי, על הילדות שלי, על ההרס העצמי שלי והבנייה שלי מחדש שוב ושוב, על כמה אני אוהבת את המדבר והים, על זה שאני כותבת, על גלגלי השיניים שלי במח שעובדים ללא הפסקה, שאני חולמת המון, גם בהקיץ, על למה אני לא רופאה בעצם, איך שמתאים לי לעבוד עם ילדים כי זו אהבה גדולה שלי, על אמא שלי, על האנרגיות והאינטואיציות שלי,הוא ידע ממתי בדיוק יש לי זכרונות ואיזה חלקים בחיי אני מדחיקה.. אי אפשר היה לסתיר ממנו כלום, ולא רציתי ללכת.. ואז הוא אמרלי "זהו". ואני בליבי חושבת.. "מה זהו"?? בינתיים העוברים והשבים ניסו להסתיר את המבטים שלהם על גבר לבוש בטרנינג ונעלי בית על כסא גלגלים שאפילו לא יושב מולי, אני לצידו על ספסל, מאופרת, בג'ינס ומגפיים, הוא קורא לי בכף היד, מסתכל עמוק בעיניים שלי, אני מחייכת, הסלים לידי, סיטואציה מוזרה. הוא דיבר איתי על מזל בחיים, הוא הבטיח לי שיש לי הרבה (קראתם כבר את הפוסט הקודם שלי??) אבל הוא כבר הפנה את המבט שלו לצד השני.. הבנתי שאני צריכה כבר ללכת... עליתי הביתה עם תחושה מוזרה, הוא קיבל תשלום... הוא ביקש סכום סמלי כי מזה הוא חי... פתחתי את הדלת, וחשבתי לעצמי בצחוק, הוא בטח מחכה לי בדירה... חשבתי לעצמי כפרות על הכסף, ושיהיה חג שמייח...
|