כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    היציאה מעולם הדממה

    107 תגובות   יום שבת, 27/3/10, 17:18

    "איך זה ששניכם חרשים והילדים שומעים?", שאלה המוכרת בחנות, מביטה בסקרנות בילדיי, שדיברו ביניהם.

    אופן הדיבור שלנו ומכשירי השמיעה של יואל גילו לה, שאני ויואל חרשים. אך היא טעתה וחשבה, שאיתי ושירה שומעים, כי דיבורם היה רגיל לחלוטין כמו של ילדים שומעים והם גם שמעו אותה בלי לראות את פניה.

    "איך זה שהם שומעים?", חזרה על שאלתה ולא ידעה, שהיא ריגשה אותי.

    "הם אינם שומעים", חייכתי אליה, נהנית מהמבט המשתומם שלה.

    "הם עברו ניתוח שתל קוכליארי, שמאפשר להם לשמוע", אמר יואל, מצביע על המכשיר שמאחורי האוזן של איתי.

    "מדהים!", התפעלה המוכרת.

    -

    אכן זה נס מדהים- ילדים חרשים שכעת מסוגלים לשמוע.

    ילדיי עברו ניתוח שתל שבלול בסביבות גיל השנה וזכו לקבל את מתנת השמיעה, אך הדרך לכך היתה ארוכה מאד.

    -

    "אז עכשיו הוא שומע?", שאלה בתימהון השכנה, מביטה בסקרנות במכשירים, שאיתי הרכיב- המגנט (טבעת השדר) על ראשו, שהיה מגולח לאחר הניתוח, המיקרופון מאחורי אוזנו והמעבד תחת חולצתו.

    איתי לראשונה עם המכשיר החיצוני של שתל השבלול שאיפשר לו שמיעה- כחודש לאחר הניתוח

    "כן", השבתי.

    "ואוו", פלטה בהתרגשות ופנתה אל הפעוט, שאחזתי בזרועותיי,

    "אז אתה שומע אותי?".

    איתי לא הסב את ראשו אליה. הוא היה מרותק לחתול, שהסתתר בתוך שיח.

    "הוא שומע, אך עדיין לא מבין", מיהרתי להסביר לה.

    "הה", אמרה במבוכה.

    "תחשבי, שהוא כמו תינוק שרק נולד", ביארתי לה בסבלנות, "הוא שומע, אך צריך עדיין ללמוד להבין מה הוא שומע וזה תהליך שלוקח זמן".

    אנשים טעו לחשוב, שאם איתי קיבל את שתל השבלול, אז הוא ישר שמע אותם. נכון, הוא שמע את הסביבה, אך עדיין לא הבין. היה עליו ללמוד לזהות את כל רעשי הסביבה.

    -

    במשך שנה גדל בני בתוך עולם הדממה. הניתוח אפשר לו לשמוע ולצאת מעולם הדממה, אך היה עליו להסתגל לעולם החדש והמופלא של הקולות והצלילים, שאליו הוטל פתאום.

    בהתחלה צוות המיפוי (לכל מושתל מותאמת מפה שמיעתית המתאימה רק לו) דואג שהמעבר לעולם הקולות ייעשה בהדרגתיות, כדי לא להבהיל ולזעזע את המושתל. הגברת עוצמת השמיעה נעשית בהדרגה, כדי שלמושתל יהיה קל להסתגל לשינוי המדהים, שחל בעולמו.

    -

    זכור לי סיפור אמיתי על אדם מבוגר, שהיה עיוור מלידה. הוא הלך לרופא והתברר לו, שעיוורונו נובע מפגם שניתן לתיקון. האדם העיוור שמח וביקש לראות. הוא נותח וראייתו שבה אליו.

    לתדהמתו העיוור לא הצליח להבין מה הוא רואה. הכל היה ערבוביה של צבעים וצורות. הוא לא הצליח לזהות מה שמולו. לנו הרואים ברור מה אנו רואים. למשל בסלון יש שולחן, שטיח, רצפה, תקרה, תמונה ועוד. המוח שלנו מכיר ומזהה את החפצים. אך העיוור, שמעולם לא ראה ופתאום היה מסוגל לראות, לא הצליח לזהות את החפצים הללו. הכל נראה לו כערבוביה ללא סדר ומשמעות. האיש נכנס לדיכאון והתגעגע לעולם החשוך שלו, שם דברים היו מוכרים לו בדרך המיוחדת שלו.

    כך זה גם לילד חרש מלידה, שמעולם לא שמע קול. פתאום הכל ערבוביה של רעשים משונים וזרים. עליו ללמוד הכל מחדש, כמו תינוק בן יומו, שרק כעת הגיח מרחם אמו.

    -

    "איתי שוב הוריד את המכשיר", אמר יואל והניח את המגנט בחזרה על ראשו של בנו.

    לאחר 5 דקות שוב נפל המגנט.

    "המכשיר הזה כל הזמן נופל", רטן יואל.

    "איתי, אל תפיל את המכשיר", נזפתי באיתי, אך הפעוט בהה בי וידו שוב נשלחה לכיוון המגנט.

    זה היה מתסכל. רוב הזמן המכשיר היה נופל, אך היינו סבלניים וכל פעם שמנו בחזרה את המכשיר, מודעים לכך, שחשוב, שאיתי ירכיב את המכשיר במשך כל היום וילמד להסתגל לשמיעה.

    יותר מאוחר הבנתי את הסיבה לכך, שהמכשיר הרבה ליפול בהתחלה. בני "עזר" למכשיר ליפול. מוחו של איתי הוצף בבת אחת בכל הרעשים החדשים והמוזרים. זה עייף והתיש אותו. הוא הפיל את המכשיר, כי זו היתה דרכו לומר לנו: די!, אני רוצה את השקט שלי כעת!.

    -

    מדהים איך אנשים ובמיוחד ילדים קטנים מסתגלים במהרה לשינוי חדש.

    קיבלנו תמיכה וייעוץ מהצוות במיח"א ועזרנו לאיתי ללמוד לשמוע.

    יואל צלצל בפעמון הדלת. המנורה המהבהבת סימנה לי, שיש צלצול בדלת.

    "אבא צלצל בדלת", אמרתי לבני, אחזתי בידו והובלתי אותו אל הדלת.

    פתחתי את הדלת ואיתי זינק אל תוך זרועותיו של אביו.

    "הנה מכונת הכביסה עובדת", אמרתי לאיתי והצבעתי על מכונת הכביסה.

    הוא הביט בסקרנות ונגע במכונה.

    "הנה מים", הסברתי והנחתי לו לשטוף את ידיו תחת זרם המים.

    הפעוט צהל משמחה על מגע המים הזורמים על ידיו.

    -

    עד מהרה איתי למד וזיהה את הקולות.

    איתי משך בידי והצביע על השמיים.

    "אה", אמר הפעוט.

    הבטתי וראיתי אווירון חולף מעלינו.

    "כל הכבוד, איתי!", אמרתי לו, "הנה אווירון!".

    -

    "הנה חתול. מיאו מיאו", אמרתי לאיתי, שישב עליי והביט בתמונות של החיות בספר.

    "כלב", הוספתי והצבעתי על תמונת כלב, "הב הב".

    "ברווז, גע גע", אמרתי והפעם אצבעי הונחה על תמונת ברווז.

    "איפה כלב?", שאלתי. הוא לא ראה את פניי, כי היה שקוע בתמונות.

    ידו נעה בהיסוס ולבסוף הצביעה על התמונה של הכלב.

    "יפה מאד!", שיבחתי אותו.

    -

    "איתי!", קראתי לו מהחלון. הוא היה עם אביו למטה ליד הגינה של הבניין.

    ראיתי אותו מפנה את ראשו במהירות, מחפש את מקור הקול. הוא שמע וחיפש אותי. התרגשתי לראותו מגיב כך.

    "איתי!", קראתי לו שוב.

    הוא הניד ראשו, הסתכל אחורה ואז לפתע הבין והרים את ראשו למעלה.

    נופפתי לו בהתרגשות וראיתי חיוך עולה על פניו.

    -

    כך היה גם עם שירה. כמו איתי היא הרבתה להסיר את המכשיר בהתחלה. גם איתה היה צורך בסבלנות רבה.

    עד מהרה הסתגלה בתי למצב החדש ולמדה לשמוע.

    -

    הלכתי לטייל עם שירה. היא ישבה בעגלה ולפתע הסבה את ראשה אליי. היא עשתה ג'סטה של טלפון, כלומר סימנה לי בסימן שהמציאה את המילה של טלפון.

    "מה?", שאלתי בתדהמה ואז הבנתי שהיא מנסה להגיד לי, שהפלאפון צלצל.

    הוצאתי את הפלאפון מכיס מכנסיי. התינוקת צדקה. בדיוק נכנסה הודעת SMS.

    -

    שירה שיחקה בחדר עמי. פתאום היא רצה נרגשת אל הסלון. היא רצתה לקבל את פני אביה, ששב מהעבודה.

    הדלת נפתחה ויואל עמד בפתח הדלת.

    "איך ידעתם שאני בא?", שאל בפליאה.

    "לא צלצלת?", שאלתי.

    "לא" השיב וכך גילינו, ששירה מסוגלת אפילו לשמוע את חדירת המפתח למנעול הדלת.

    -

    פתאום קלטתי שילדיי, שנולדו חרשים, הפכו להיות האזניים שלנו.

    עוד לפני שלמד לדבר, ידע איתי להוביל אותי לדלת, כששמע צלצול או דפיקה.

    כשגדל והתחיל לדבר, המשיך להיות האוזניים שלי וגם היה מדווח לי מה קורה.

    -"אמא, דלת".

    -"אמא, טלפון".

    -"אבא", אמר לי, כששמע את יואל קורא לי.

    עד מהרה איתי חיבר את המילים למשפטים והיה מסביר לי.

    -"אמא, מישהו בדלת".

    -"אבא קורא לך. רוצה שתביאי מגבת לשירה".

    -"אמא, שירה בוכה. היא רוצה חלב".

    שירה הלכה בעקבות איתי.

    "אבא, יש לך הודעה", אמרה שירה, שידעה לזהות בין הודעת SMS נכנסת לצלצול בפלאפון.

    -

    הילדים למדו לאהוב את השמיעה.

    אם המכשיר היה נופל, הם היו רצים אלינו, שנשים להם בחזרה את המכשיר.

    בגיל 4 שניהם כבר ידעו לשים לבדם את המכשיר.

    ילדיי היו כל כך קשורים למכשיר, שהוציא אותם מעולם הדממה.

    "אפשר לישון עם המכשיר?", התחננה שירה.

    "לא, אי אפשר. המכשיר צריך גם לנוח", הסברתי.

    "אני שומע חלש", הזדעק איתי, מצביע על המכשיר.

    המיקרופון אכן היה סתום ולאחר שהחלפנו את המיקרופון, חזרה השמיעה אל איתי והאור שב אל עיניו.

    -

    כיום ילדיי "שומעים" כמו ילדים רגילים. הם מסוגלים לנהל שיחה בטלפון, לשמוע מוסיקה, להבין את הנאמר אליהם גם בלי לקרוא שפתיים. הם גם מדברים כמו ילדים בני גילם.

    הרבה פעמים כשהם פוגשים זרים, הללו לא מעלים על דעתם שמולם עומדים ילדים, שנולדו חרשים. הדיבור הברור שלהם וההבנה שלהם גורמת לזרים לחשוב שעומדים מולם ילדים רגילים לחלוטין.

     

    איתי כיום

    רק אם אותם זרים יעיפו מבט מעמיק אל מאחורי האוזן ימצאו סימן לכך, שהילדים אינם שומעים כמו אדם רגיל אלא שומעים בזכות שתל השבלול.

    נס מדהים שהוציא אותם מעולם הדממה לעולם הקולות ושיפר את איכות חייהם מאד.   

    המכשיר של איתי (חברת נוקלאוס). הדגם הזה ישן וכבר לא נמכר. לשירה יש דגם יותר חדש וקטן.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (107)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/1/12 20:07:

      צטט: אמיר ניצן 2012-01-07 11:26:22

      *****

       

      תודה.

        7/1/12 11:26:
      *****
        3/4/10 21:31:

      צטט: יהודית מליק-שירן 2010-04-03 19:43:09


      ורד יקרה

      מפוסט לפוסט אני מתאהבת כל פעם מחדש באיתי, בשירה בך וביואל. חג שמח ותודה *

       

      התרגשתי מאד ממה שכתבת לי. תודה!.

       


      ורד יקרה

      מפוסט לפוסט אני מתאהבת כל פעם מחדש באיתי, בשירה בך וביואל. חג שמח ותודה *

        2/4/10 19:38:

      צטט: סמדר לומניץ 2010-04-02 12:39:10

      מרגש מאוד

       

      שמחתי לביקורך אצלי. תודה.

       

        2/4/10 19:38:

      צטט: yael39 2010-04-02 10:45:40

      מרתק היה לגלות מה הטכנולוגיה מאפשרת בימינו

      ילדייך מקסימים וכל הכבוד על השיתוף

      יעלך

       

      הטכנולוגיה שקיימת כיום מדהימה.

      בילדותי לא דמיינתי אפילו שיבוא יום ותהיה טכנולוגיה כזו שתהפוך ילד חרש לשומע.

      תודה וחג שמח לך ולמשפחתך.

       

        2/4/10 19:37:

      צטט: נויתי 2010-04-02 00:49:23


      פוסט חשוב ויפה. טכנולוגיה חשובה ויפה גם!

       

      תודה לך.

       

        2/4/10 12:39:

      מרגש מאוד

        2/4/10 10:45:

      מרתק היה לגלות מה הטכנולוגיה מאפשרת בימינו

      ילדייך מקסימים וכל הכבוד על השיתוף

      יעלך

        2/4/10 00:49:

      פוסט חשוב ויפה. טכנולוגיה חשובה ויפה גם!
        1/4/10 20:21:

      צטט: אוריתלנ 2010-04-01 14:51:11


      את כותבת כל כך יפה ומרגש ורד

      תודה שאת פותחת צוהר לעולם שלא כולם מכירים ומבינים.

      חג שמח!!

       

       

       

      תודה על המחמאות.

      שמחה שאנשים מוכנים להיכנס דרך הצוהר ולנסות ללמוד על עולמי.

      תודה וחג שמח.

       

       

        1/4/10 20:18:

      צטט: cherryn 2010-03-31 17:08:01


      ורד ויואל,

       

      תודה שהשכלת אותי במידע אודות השתל ומה זה עשה לילדיך.

      נפלא שהטכנולוגיה יכולה לאפשר איכות חיים משופרת כזאת

      למי שנולד עם לקוי שמיעה או ליקוי אחר.

       

      שיהיה לכם חג שמח ושתרוו נחת מהילדים הנחמדים שלכם.

       

      צ'רי

       

      שמחה שהשכלת מהפוסט שלי.

      אכן זה נפלא שיש טכנולוגיה שמשפרת איכות חיים.

      לי אין ספק שחייהם של ילדיי יהיו יותר קלים משלי ומשל יואל בזכות שתל השבלול.

      תודה לך על הברכות וחג שמח!.

       

        1/4/10 20:17:

      צטט: צפונית אחת 2010-03-31 16:34:22


      כשהטכנולוגיה מתקדמת ומעצבי המוצר קשובים התוצאה מרגשת בפרט כשיש מענה לילדים..

      מ ר ג ש

      (-:

       

      התוצאה מדהימה ומרגשת כל פעם מחדש.

      לשמחתי עדיין ממשיכים לנסות לשפר את הטכנולוגיה.

      השאיפה לעתיד היא שכל השתל יהיה בתוך הראש וללא חלקים חיצוניים. אם זה יהיה, זה יהיה מדהים, כי אף אחד לא יוכל לדעת מי אכן חרש.

       

      תודה.

       

       

        1/4/10 20:14:

      צטט: סטאר* 2010-03-31 13:17:17

      מרגשת את  בכתיבתך ....

      תודה שהבאת והעלת  את עולם הדממה

      אל מעל פני השטח אל אנשים רבים

      ראו אושר ונחת בגידול משפחתכם .

       

      אני שמחה שרבים מגלים עניין בעולם הדממה שלי.

      היה לי חשוב להראות לאנשים, שלמרות העולם הדממה שלי, אני כמו כל אחד אחר.

      תודה לך על האיחולים.

       

       

        1/4/10 20:13:

      צטט: .רות המואביה 2010-03-31 11:14:06

      ורד מתוקה..

      כמנה את מרגשת אותי...

      חושבת על הפוסט שלך וחושבת..

      על הרבה שיש להם את "היציאה ממצרים,.." (לכל אחד הפעקאלע שלו)

      אבל את.

      מעל רבים.

      כתיבתך כה מרגשת.

      אין עלייך. ניחנת בכישרון להעביר את כל הנושאים בעולם בצורה הכי מוחשית,

      * חג שמח לך ולכל בני ביתך.


       

       

      התרגשתי מאד לקרוא את תגובתך.

      מודה לך מכל לבי על הפרגון והמחמאות.

      חג שמח גם לך.

       

       

        1/4/10 20:09:

      צטט: אוריתי1 2010-03-31 09:54:44


      מרגששששת  כל פעם מחדש,

      לא חשוב כמה פעמים אקרא את הפוסט

      אני מתרגשת שוב ושוב

       

      אין כמוך ורד, וכמובן גם יואל

       

      תודה רבה לך על הפרגון!.

       

        1/4/10 20:07:

      צטט: ashorer 2010-03-31 07:04:31

      זה ממש נפלא

       

      אנו ששומעים מלידה איננו יכולים להבין את המשמעות של הסיפור שלך במלוא עוצמתו

       

      אנו יכולים רק לנחש...

       

       

      חג שמח לכם

      אשר

       

      נכון, אשר. קשה לשומעים לדמיין איך זה לא לשמוע.

      אך אני בטוחה שזה מרגש גם לשומעים לדעת שכיום ילדים חרשים זוכים לשמוע בזכות שתל השבלול.

      חג שמח גם לך.

       

        1/4/10 14:51:


      את כותבת כל כך יפה ומרגש ורד

      תודה שאת פותחת צוהר לעולם שלא כולם מכירים ומבינים.

      חג שמח!!

       

       

        31/3/10 21:56:

      צטט: איזמרגד 2010-03-31 01:33:25

      צטט: אביה אחת 2010-03-27 19:02:12


      ורד יקרה

      (כן וגם יואל יקר שהרי זה הולך תמיד ביחד):))

      כל כך התרגשתי לקרוא את כל הסיפור

      את כל התהליך

      שעברתם מגיל שנה

      עם איתי ושירה

      מודה לך על הפוסט הנהדר והמרגש

      בדרך שרק את יודעת לספר

      חג שמח וכשר

      והמון נשיקות וחיבוקים

      אביה

      ורד יקרה..

      הרבה כבר נכתב..אוסיף שוב שאני גאה בך מאד מאד.

      חג שמח.

      *

       

       

      תודה לך על מילותיך. חג שמח!.

       

        31/3/10 21:55:

      צטט: יהודית ש 2010-03-31 00:49:59

      ורד תודה

      על עוד פוסט נפלא

      אשר מלמד אותנו

      השומעים על כל

      המכשולים שבדרך

      כל פעם מחדש

      אני חושבת על ילדיכם

      על המתנה הנפלאה

      אשר קיבלו בעזרת

      אנשים טובים אשר

      עובדים במיח"א

      ומבלי לשכוח אותכם

      ההורים אשר נמצאים

      לכל צרה אשר לא תהיי

       

      הלוואי והייתי יכולה

      להעביר הלאה

      את כל הפוסטים

      הנפלאים האלה

      לאנשים שצריכים

      לקלוט להבין ולתרום

      בכדי שעוד אנשים

      יוכלו להנאות מנפלאות

      השמיעה...........

       

       

      שמחה לקרוא את תגובתך.

      למיח"א חלק חשוב בקידום ילדיי.

      הם אלו שהעלו בפנינו את האפשרות של השתל.

      למרות שנרתענו מכך בגלל בורות וחוסר ידע, הם דחפו אותנו לפגוש משפחות של ילדים מושתלים ובזכות הפגישות האלו נוכחנו במו עינינו כמה שתל השבלול הזה מדהים.

      לכל אורך השנים במיח"א העניקו תמיכה והיו נהדרים. ילדיי עד היום הזה הולכים למיח"א לקלינאיות תקשורת ולדברים נוספים כמו הכנה לכיתה א', ריפוי בעיסוק, קבוצה חברתית.

      אני שמחה שאנשים קוראים אותי ומתוודעים לנפלאות השתל ולמורכבות התהליך.

      תודה לך, יהודית.

        31/3/10 21:51:

      צטט: alxm 2010-03-30 23:43:21

      לורד

      הכרתי את הסיפור שלך עוד מקודם - אך קראתיו מחדש כאילו בפעם הראשונה ושוב דמעת התרגשות מעיניי זלגה .

      אמרו חז"ל שכל הניסים בדרך הטבע היו .

      הנס של שתל השבלול אמנם גם כדרך הטבע .

      ומי שזכה וקיבל משמיים את כל החושים אל יראה בעינייו הדבר פשוט וכ"דרך הטבע" כי אם כנס , ועל כך כל יום לבורא אל ישכח להודות .

      רוב נחת - אתם משפחה נפלאה !

      אוהב אתכם

      שלמה

       

      שלמה היקר,

      אתה תמיד מרגש אותי בתגובותיך המפרגנות.

      אני כ"כ שמחה על הנס השמיעה, שלו זכו ילדיי.

      כל יום מודה מחדש על כך.

      תודה רבה, ידידי. חג שמח לך ולכל בני משפחתך.

       

       

        31/3/10 21:50:

      צטט: הטרמילר 2010-03-30 23:18:13

      תודה ששיתפת. סיפור מהחיים.

      שיהיה טוב.

       

      תודה לך.

       

        31/3/10 21:49:

      צטט: shauli-nameri 2010-03-30 20:39:49

      "משה"

       

          

       

      שבוע טוב  וחג שמיח

       

      תודה על ביקורך.

       

        31/3/10 21:41:

      צטט: טוב טוב הגמד 2010-03-30 19:40:39


      מאוד משמח שאפשר היום

      עם התפתחות הטכנולוגיה

      להעניק מתנות קסומות כאלה :)

      וזה אכן לא מובן מאליו ששמיעה של קולות והבנתם היא אחד

      כמה המוח שלנו מורכב !

      כמה אפשרויות עוד טמונות בו שאנחנו לא מודעים אליהן

      חג שמח לכולכם :)

       

      נכון. המוח שלנו מאד מורכב. יותר ממה שאנו מתארים לעצמנו.

      אני למשל כחרשת אפילו לא יכולה לדמיין את עולם השמיעה

      ובטוחה שיש עוד מימדים נוספים שאנו בני האנוש לא יכולים לדעת על קיומם בגלל העדר חושים מיוחדים נוספים.

      שתל השבלול הוא קסם בעיניי.

      תודה וחג שמח!.

       

       

        31/3/10 21:39:

      צטט: pozit 2010-03-30 19:13:15

      הודות לקידמה אפשר להעניק היום לילד

      את חוש השמיעה   

      מדהים פשוט ככה    פוזית*

       

      זה אכן מדהים מאד. התהליך לא כ"כ פשוט אך בסוף עם השקעה וסבלנות, הילד "שומע".

       

        31/3/10 21:34:

      צטט: השמח 2010-03-30 18:54:39

      תודה על השיתוף

      זה כלכך מרגש

      אין מילים

      אכן מעבדות לחירות

      תודה רבה לך

      בהצלחה בהמשך

      שחר

       

       

      מעבדות לחירות

      ומעולם הדממה לעולם השמיעה :-)

      תודה לך.

        31/3/10 21:23:

      צטט: issar7 2010-03-30 18:02:45


      גם אם קראתי על זה כבר

      זה עדיין מרגש כמו בפעם הראשונה

      תודה*

      חשוב מאד לשמוע אבל לא פחות להרגיש

      ואת זה יש אצלכם במנות גדולות :)

       

      חג שמח

      זיו  

       

      כיף לראותך כאן שוב, זיו.

      תודה על מה שכתבת וחג שמח לך וליקיריך.

       

       

        31/3/10 21:22:

      צטט: The light, 2010-03-30 17:52:00


      כי העולם מתקדם בקצב מסחרר, זו התשובה. נהנתי לקרוא *חג שמח

       

      נכון. ההתקדמות הטכנולוגית מהירה מאד.

      תודה וחג שמח לך ולנמש :-)

        31/3/10 21:21:

      צטט: רחל נפרסטק 2010-03-29 11:00:27


      תמיד טוב לשוב ולקרוא אותך...

       

      חג שמח!!!

       

      תודה, יקירתי.

      חג שמח גם לך.

        31/3/10 21:20:

      צטט: * אילת השחר סבתא 1 2010-03-29 09:19:00


      כל הכבוד לך.

       

      עלי והצליחי.

       

       

      תודה רבה על הפרגון והברכה היפה לחג.

        31/3/10 21:19:

      צטט: kruveet 2010-03-29 02:15:36

      כל פעם את מצליחה לרגש אותי מחדש....

       

      תודה. אני כותבת מהלב.

       

        31/3/10 20:18:

      צטט: מ.י.כ.ל. 2010-03-28 23:26:01

      ורד,

       

      מאוד מרגש לשמוע איך הם שומעים וגם באופן כל כך טבעי הפכו להיות האוזניים שלכם.

      כשבני היה בגן, זה היה גן משולב עם ילדים חרשים, חלק מהפעילויות עשו יחד וחלק לחוד.

      אני זוכרת שלחלק מהילדים היה מכשיר כזה שצמוד לראש, אבל הם לא שמעו כל כך טוב כמו אלה שלך.

      אולי השתילו להם בגיל יותר מאוחר ואולי לפני 8 שנים, כשהם היו בני 5 זה עדיין לא היה כל כך משוכלל.

       

      כמה נהדר שיש נסים כאלה באמצעות הטכנולוגיה, מדהים.

       

      אתם ממש משפחה מדהימה!

      חג שמח לכם!

       

      אני לא יודעת. יתכן שלפני 8 שנים השתל היה פחות משוכלל. כל שנה השתלים משתכללים וגם נהיים יותר קטנים. גם לגיל ההשתלה יש חשיבות רבה. ככל שמשתילים מוקדם, כך התוצאות יהיו יותר טובות. הכי מומלץ לעשות את הניתוח בין גיל שנה לגיל שנתיים. ואכן שמתי לב שילדים שהושתלו בגיל שנה מראים תוצאות יותר מדהימות מילדים שהושתלו בסביבות גיל שנתיים או מעל לגיל שנתיים. לעיתים מאבחנים ילדים חרשים באיחור רב ולכן לוקח זמן עד שהם עוברים את הניתוח. כיום יש יותר מודעות ונוטים לאבחן חרשות יותר מהר מאשר בעבר.

      גם כיום יש ילדים חרשים מושתלים ועם מכשירי שמיעה שמשולבים בגן משולב עד שמחליטים שהם בשלים לגן רגיל/בית ספר רגיל. יש ילדים, שסוגרים מהר את הפער השפתי ומצליחים להשתלב במסגרת רגילה כבר בגיל צעיר כמו ילדיי. כל אחד והקצב האישי שלו. הכי חשוב זה טובת הילד.

      תודה רבה על המחמאה וחג שמח גם לך.

       

        31/3/10 20:13:

      צטט: ronitbhappy 2010-03-28 23:21:44

      אכן תהליך מדהים איזה כיף שמתפתחים דברים כאלה!!!

       

      זה נפלא שמפתחים אמצעים טכנולוגיים מדהימים לשיפור איכות החיים. כבר קראתי שגם עובדים על משהו דומה לעיוורים, שהם יוכלו לראות.

       

        31/3/10 20:12:

      צטט: *אורי אקרא לו* 2010-03-28 20:36:35


      אוהב אתכם.

      תרומתך אדירה.

       

        

                              

                               

                               כוכב*

                               כשר לפסח.

                               חג שמח.

                               כי נר מצוה ותורה אור.

       

      תודה רבה על הפרגון וחג שמח לך!.

       

        31/3/10 20:12:

      צטט: טל בר.ג 2010-03-28 20:16:56

      ורד תודה שבכל פעם את מחדשת לי ובכל פעם אני מתפעלת מדרכיך,סגנון הכתיבה שלך והתמונות שאת מביאה.

      חג שמח לך ליואל ,שירה ואיתי(-:

       

       

      את מרגשת אותי עם הפרגון שלך.

      תודה לך, ידידתי, וחג שמח!.

        31/3/10 20:10:

      צטט: יולי 157 2010-03-28 19:38:14


      תודה על כל המידע הזה שאת מביאה, באופן כל כך אופטימי ומרגש

      מאחלת לך ולבני משפחתך המקסימים, חג חרות שמח, בריאות, וימים יפים לכולכם

       

       

      תודה גם לך שאת באה לקרוא.

      חג שמח לך וליקיריך.

       

        31/3/10 20:09:

      צטט: מרוה 2010-03-28 19:25:40

      ניסים ונפלאות ממש...

      והסיפור על העיוור מאוד מרגש ואמיתי,

      חג שמח לכולכם, ורד :)

       

      בעיניי זה נס מופלא. בעיקר כי אני בעצמי חרשת.

      כשקראתי לראשונה על העיוור, נדהמתי ואז הבנתי כמה לא פשוט העניין.

      אנו מקבלים כמובן מאליו את הראייה והשמיעה ולאחרים שאין להם את אחד החוש כמוני, לא יכולים אפילו לדמיין את מה שאין להם.

      חג שמח גם לך.

       

        31/3/10 20:03:

      צטט: אילת פורת 2010-03-28 19:16:11

      ורד, כתוב מרתק!!!
      תיארת כל כך יפה את התהליך שילדיך עברו,
      תיאור כזה מכניס אותנו, השומעים, למורכבות התהליך,
      ונותן לחשוב עד כמה השמיעה חיונית ואיננה ברורה מאליו!!!
      נפלא שהטכנולוגיה הזאת קיימת,
      ונפלא שיש לנו, בני האדם, יכולת להסתגל אליה ((:
      תודה וחג שמח שמח שמח!!!!

       

      אכן התהליך אינו פשוט.

      הרבה הורים לילדים חרשים, שעוברים את הניתוח, טועים לחשוב שהנה שמו לילד שתל שבלול וכעת הוא שומע אותם. אז זה לא כ"כ פשוט, צריך המון סבלנות והשקעה עד שרואים את התוצאות המדהימות ואז הילד באמת שומע ומבין. אך זה לא תהליך מיידי.

      זה נפלא שיש את הטכנולוגיה ולשמחתי ילדים קטנים מסתגלים אליה במהירות רבה ומפיקים את המירב ממנה.

      תודה גם לך וחג שמח!.

       

        31/3/10 20:00:

      צטט: ~יעל~ 2010-03-28 18:07:34

      אותי זה לימד עוד משהו

      וטוב שישנה חשיפה שכזאת

       

      חג שמח ורד

      לך ולבי ביתך  ♥  חיוך

       

       

      אני שמחה לדעת שהפוסט לימד אותך משהו.

      שמחה שיש לי את הבלוג ושיש אנשים רבים שמתעניינים בעולמי.

      התחלתי לכתוב את הבלוג, כי רציתי להראות לאנשים, שלמרות שאני חרשת, אני כמוכם.

      חג שמח גם לך וליקיריך.

       

        31/3/10 17:08:


      ורד ויואל,

       

      תודה שהשכלת אותי במידע אודות השתל ומה זה עשה לילדיך.

      נפלא שהטכנולוגיה יכולה לאפשר איכות חיים משופרת כזאת

      למי שנולד עם לקוי שמיעה או ליקוי אחר.

       

      שיהיה לכם חג שמח ושתרוו נחת מהילדים הנחמדים שלכם.

       

      צ'רי

        31/3/10 16:34:


      כשהטכנולוגיה מתקדמת ומעצבי המוצר קשובים התוצאה מרגשת בפרט כשיש מענה לילדים..

      מ ר ג ש

      (-:

        31/3/10 13:17:

      מרגשת את  בכתיבתך ....

      תודה שהבאת והעלת  את עולם הדממה

      אל מעל פני השטח אל אנשים רבים

      ראו אושר ונחת בגידול משפחתכם .

        31/3/10 11:14:

      ורד מתוקה..

      כמנה את מרגשת אותי...

      חושבת על הפוסט שלך וחושבת..

      על הרבה שיש להם את "היציאה ממצרים,.." (לכל אחד הפעקאלע שלו)

      אבל את.

      מעל רבים.

      כתיבתך כה מרגשת.

      אין עלייך. ניחנת בכישרון להעביר את כל הנושאים בעולם בצורה הכי מוחשית,

      * חג שמח לך ולכל בני ביתך.


       

        31/3/10 09:54:


      מרגששששת  כל פעם מחדש,

      לא חשוב כמה פעמים אקרא את הפוסט

      אני מתרגשת שוב ושוב

       

      אין כמוך ורד, וכמובן גם יואל

        31/3/10 07:04:

      זה ממש נפלא

       

      אנו ששומעים מלידה איננו יכולים להבין את המשמעות של הסיפור שלך במלוא עוצמתו

       

      אנו יכולים רק לנחש...

       

       

      חג שמח לכם

      אשר

        31/3/10 01:33:

      צטט: אביה אחת 2010-03-27 19:02:12


      ורד יקרה

      (כן וגם יואל יקר שהרי זה הולך תמיד ביחד):))

      כל כך התרגשתי לקרוא את כל הסיפור

      את כל התהליך

      שעברתם מגיל שנה

      עם איתי ושירה

      מודה לך על הפוסט הנהדר והמרגש

      בדרך שרק את יודעת לספר

      חג שמח וכשר

      והמון נשיקות וחיבוקים

      אביה

      ורד יקרה..

      הרבה כבר נכתב..אוסיף שוב שאני גאה בך מאד מאד.

      חג שמח.

      *

       

        31/3/10 00:49:

      ורד תודה

      על עוד פוסט נפלא

      אשר מלמד אותנו

      השומעים על כל

      המכשולים שבדרך

      כל פעם מחדש

      אני חושבת על ילדיכם

      על המתנה הנפלאה

      אשר קיבלו בעזרת

      אנשים טובים אשר

      עובדים במיח"א

      ומבלי לשכוח אותכם

      ההורים אשר נמצאים

      לכל צרה אשר לא תהיי

       

      הלוואי והייתי יכולה

      להעביר הלאה

      את כל הפוסטים

      הנפלאים האלה

      לאנשים שצריכים

      לקלוט להבין ולתרום

      בכדי שעוד אנשים

      יוכלו להנאות מנפלאות

      השמיעה...........

       

        30/3/10 23:43:

      לורד

      הכרתי את הסיפור שלך עוד מקודם - אך קראתיו מחדש כאילו בפעם הראשונה ושוב דמעת התרגשות מעיניי זלגה .

      אמרו חז"ל שכל הניסים בדרך הטבע היו .

      הנס של שתל השבלול אמנם גם כדרך הטבע .

      ומי שזכה וקיבל משמיים את כל החושים אל יראה בעינייו הדבר פשוט וכ"דרך הטבע" כי אם כנס , ועל כך כל יום לבורא אל ישכח להודות .

      רוב נחת - אתם משפחה נפלאה !

      אוהב אתכם

      שלמה

        30/3/10 23:18:

      תודה ששיתפת. סיפור מהחיים.

      שיהיה טוב.

        30/3/10 22:48:

      צטט: mi alma 2010-03-28 16:00:08


      מרתק כל התהליך! *

      תודה יקירה וחג שמייח לכם :-)

       

      זהו תהליך מאד ארוך שדורש סבלנות

      אך התוצאות מדהימות.

      תודה גם לך וחג שמח!.

       

       

        30/3/10 21:25:

      צטט: מאיה מיס 2010-03-28 08:23:30


      איך את תמיד גורמת לי להתרגש

       

      גם את ריגשת אותי במילותיך. תודה.

       

       

        30/3/10 21:24:

      צטט: מאיה113 2010-03-28 05:37:08

      כוכב

      מדהים זה נס הטכנולוגיה

      פשוט נס שמאפשר להם לשמוע

      השבח לאל.

      תמיד נרגשת לפוסטים שלך.

      חיבוק ענק.

       

       

      בעיניי זה נס מדהים.

      אני כ"כ שמחה שילדיי נולדו בתקופה שבה קיים הנס הטכנולוגי הזה.

      תודה לך וחיבוק בחזרה.

       

        30/3/10 20:39:

      "משה"

       

          

       

      שבוע טוב  וחג שמיח

        30/3/10 19:40:


      מאוד משמח שאפשר היום

      עם התפתחות הטכנולוגיה

      להעניק מתנות קסומות כאלה :)

      וזה אכן לא מובן מאליו ששמיעה של קולות והבנתם היא אחד

      כמה המוח שלנו מורכב !

      כמה אפשרויות עוד טמונות בו שאנחנו לא מודעים אליהן

      חג שמח לכולכם :)

        30/3/10 19:13:

      הודות לקידמה אפשר להעניק היום לילד

      את חוש השמיעה   

      מדהים פשוט ככה    פוזית*

        30/3/10 18:54:

      תודה על השיתוף

      זה כלכך מרגש

      אין מילים

      אכן מעבדות לחירות

      תודה רבה לך

      בהצלחה בהמשך

      שחר

        30/3/10 18:02:


      גם אם קראתי על זה כבר

      זה עדיין מרגש כמו בפעם הראשונה

      תודה*

      חשוב מאד לשמוע אבל לא פחות להרגיש

      ואת זה יש אצלכם במנות גדולות :)

       

      חג שמח

      זיו  

        30/3/10 17:52:

      כי העולם מתקדם בקצב מסחרר, זו התשובה. נהנתי לקרוא *חג שמח
        29/3/10 17:31:

      צטט: **גילה** 2010-03-28 01:05:21


      יקירתי

      ריגשת אותי מאד ואף גרמת לי לדמוע

      איזה דבר מופלא זה - פשוט מתנה משמיים לילדייך

      ואין זמן טוב יותר לספר את הסיפור הזה מאשר לפני פסח - חג הניסים

      יישר כוח לשניכם על הסבלנות וההתמדה

      המון בריאות לך, ליואל ולשני הילדים המקסימים

      מחבקת מרחוק

      גילה **

       

      אכן זו מתנה נפלאה שילדיי זכו לקבל. מתנה שאני מאד מוקירה ושמחה שהם זכו לקבלה.

      בעיניי נראה מתאים לספר את הסיפור הזה לפני פסח. בני ישראל יצאו ממצרים וילדיי יצאו מעולם הדממה...

      זהו נס טכנולוגי מדהים, שלא ברור לי איך עדיין לא זכה בפרס נובל.

      תודה רבה לך על האיחולים והחיבוק.

      חג שמח לך וליקיריך.

       

        29/3/10 17:01:

      צטט: קוכליאה 2010-03-27 22:08:54


      הי יקירתי,

       

      היה תענוג לבלות איתכם היום, ויואל בכלל שבר כל רוח התנגדות עם האוכל הנפלא שלו...

      הפוסט חשוב ואני שמחה שאת כותבת ומבהירה לכולם שהפלא הזה אינו מובן מאליו!

      שבכלל שמיעה היא דבר לא מובן מאליו!

      אני כמובן אשמח לפרסם אותו באתר "שבלולים"

       

      מחכים לכם ביום שני!

      חיבוק ענק ונשיקה לכולכם בינתיים!

       

      איריס

       

      היה לנו כיף איתכם ביום שבת וגם היום!!! :-)

      מחכים לראותכם שוב בקרוב.

       

      מי כמוך יודעת כמה שהפלא הזה אינו מובן מאליו.

      אני כ"כ שמחה שהשתל תורם לך המון וזה מרגש לראות אותך מדברת בטלפון ללא בעיה.

       

      חיבוק ענקי בחזרה וד"ש לכל משפחתך המקסימה!.

       

        29/3/10 11:00:


      תמיד טוב לשוב ולקרוא אותך...

       

      חג שמח!!!

        29/3/10 09:19:


      כל הכבוד לך.

       

      עלי והצליחי.

       

        29/3/10 02:15:
      כל פעם את מצליחה לרגש אותי מחדש....
        28/3/10 23:26:

      ורד,

       

      מאוד מרגש לשמוע איך הם שומעים וגם באופן כל כך טבעי הפכו להיות האוזניים שלכם.

      כשבני היה בגן, זה היה גן משולב עם ילדים חרשים, חלק מהפעילויות עשו יחד וחלק לחוד.

      אני זוכרת שלחלק מהילדים היה מכשיר כזה שצמוד לראש, אבל הם לא שמעו כל כך טוב כמו אלה שלך.

      אולי השתילו להם בגיל יותר מאוחר ואולי לפני 8 שנים, כשהם היו בני 5 זה עדיין לא היה כל כך משוכלל.

       

      כמה נהדר שיש נסים כאלה באמצעות הטכנולוגיה, מדהים.

       

      אתם ממש משפחה מדהימה!

      חג שמח לכם!

        28/3/10 23:21:
      אכן תהליך מדהים איזה כיף שמתפתחים דברים כאלה!!!
        28/3/10 22:33:

      צטט: יד ענוגה 2010-03-27 21:05:30

      הסיפור שהבאת מרתק. נקודת המבט האמהית (הורית)

      בהקשר זה, גם היא מרתקת ובמיוחד ממך, שמכירה את

      הצד שאינו שומע.

      שמעתי על השתל באופן שטחי בלבד ועתה החכמתי מעט.

      תודה ושיהיה לכם חג שמח. יעל

       

      תודה לך על תגובתך, יעל.

      שמחה שהפוסט תרם לך מידע חדש.

      אני חושבת שאני כהורה חרש יותר מתרגשת מהשתל, כי יודעת איך זה לא לשמוע ורואה בהתפעלות רבה את היכולת של ילדיי החרשים לשמוע בזכות השתל. זה פשוט מדהים!.

      חג שמח לך!.

       

        28/3/10 20:36:


      אוהב אתכם.

      תרומתך אדירה.

       

        

                              

                               

                               כוכב*

                               כשר לפסח.

                               חג שמח.

                               כי נר מצוה ותורה אור.

        28/3/10 20:26:

      צטט: תכשיט 2010-03-27 21:02:38


      פעם את מרגשת אותי מחדש....

       

      חג שמח יקירתי....

       

      מקווה לראותכם בקרוב....

       

       

      גם אנו מקווים לראותך בקרוב.

      שמעתי עליך המון דברים טובים מאיריס ומיואל.

      חג שמח לך!.

       

        28/3/10 20:25:

      צטט: ליריתוש 2010-03-27 21:02:14


      משפט אחד, ורד יקרה שלי,  ודי לחכימא:

      אין על שתל השבלול!

      חג שמח לכולכם!!♥

       

      הבאת משפט קצר אך קולע וכה נכון.

      מי כמוך יודעת את זה.

       

      חג שמח גם לכם!.

       

       

        28/3/10 20:24:

      צטט: rben 2010-03-27 20:49:29

      תודה שחזרת לספר את הסיפור. באמת לא קראתי אותו עדיין והוא מרתק. אני מתרגשת כל פעם כשאני נוכחת עד כמה חידושים טכנולוגיים יכולים לשנות את עצם משמעות החיים לאנשים, ואת מתארת את זה כל כך יפה ומרגש....

      חג שמח לך,ליואלוהילדים המקסימים.

      רבקה

       

      רבקה היקרה,

      תודה על מה שכתבת. אכן מדהימה הקידמה הטכנולוגית. אני כ"כ שמחה שילדיי נולדו בתקופה הנכונה והתאפשר להם ליהנות מפלאי הטכנולוגיה. אין ספק שחייהם הרבה יותר קלים ונוחים בזכות שתל השבלול.

      חג שמח גם לך וליקיריך!.

       

        28/3/10 20:16:

      ורד תודה שבכל פעם את מחדשת לי ובכל פעם אני מתפעלת מדרכיך,סגנון הכתיבה שלך והתמונות שאת מביאה.

      חג שמח לך ליואל ,שירה ואיתי(-:

        28/3/10 19:38:


      תודה על כל המידע הזה שאת מביאה, באופן כל כך אופטימי ומרגש

      מאחלת לך ולבני משפחתך המקסימים, חג חרות שמח, בריאות, וימים יפים לכולכם

        28/3/10 19:25:

      ניסים ונפלאות ממש...

      והסיפור על העיוור מאוד מרגש ואמיתי,

      חג שמח לכולכם, ורד :)

        28/3/10 19:16:
      ורד, כתוב מרתק!!!
      תיארת כל כך יפה את התהליך שילדיך עברו,
      תיאור כזה מכניס אותנו, השומעים, למורכבות התהליך,
      ונותן לחשוב עד כמה השמיעה חיונית ואיננה ברורה מאליו!!!
      נפלא שהטכנולוגיה הזאת קיימת,
      ונפלא שיש לנו, בני האדם, יכולת להסתגל אליה ((:
      תודה וחג שמח שמח שמח!!!!
        28/3/10 18:07:

      אותי זה לימד עוד משהו

      וטוב שישנה חשיפה שכזאת

       

      חג שמח ורד

      לך ולבי ביתך  ♥  חיוך

       

        28/3/10 16:00:


      מרתק כל התהליך! *

      תודה יקירה וחג שמייח לכם :-)

        28/3/10 08:23:

      איך את תמיד גורמת לי להתרגש
        28/3/10 05:37:

      כוכב

      מדהים זה נס הטכנולוגיה

      פשוט נס שמאפשר להם לשמוע

      השבח לאל.

      תמיד נרגשת לפוסטים שלך.

      חיבוק ענק.

        28/3/10 01:05:


      יקירתי

      ריגשת אותי מאד ואף גרמת לי לדמוע

      איזה דבר מופלא זה - פשוט מתנה משמיים לילדייך

      ואין זמן טוב יותר לספר את הסיפור הזה מאשר לפני פסח - חג הניסים

      יישר כוח לשניכם על הסבלנות וההתמדה

      המון בריאות לך, ליואל ולשני הילדים המקסימים

      מחבקת מרחוק

      גילה **

        27/3/10 22:08:


      הי יקירתי,

       

      היה תענוג לבלות איתכם היום, ויואל בכלל שבר כל רוח התנגדות עם האוכל הנפלא שלו...

      הפוסט חשוב ואני שמחה שאת כותבת ומבהירה לכולם שהפלא הזה אינו מובן מאליו!

      שבכלל שמיעה היא דבר לא מובן מאליו!

      אני כמובן אשמח לפרסם אותו באתר "שבלולים"

       

      מחכים לכם ביום שני!

      חיבוק ענק ונשיקה לכולכם בינתיים!

       

      איריס

        27/3/10 21:08:

      צטט: אור-ואהבה 2010-03-27 20:32:22

       


      מדהים עד כמה אפשר להגיע רחוק ולשפר איכות חיים...   

      ניכר שאת אדם חם, משתף, מחבק מצליחן בכל תחום שבו את מעלה על הכתב. 

      מעניין אותי לדעת (מקווה שאני לא בוטה),  אם גם מבוגרים יכולים לעבור ניתוח

      מעין זה?  או שרק ילדים?

        

       

      קל לי לשתף דרך הכתיבה, שזורמת בי באופן טבעי ביותר.

      אני מאמינה בגישה חיובית וזו דרכי, שגם מורגשת בכתיבת הבלוג.

      שמחה לענות על שאלתך. זו שאלה נפוצה שמרבים לשאול אותי.

      הניתוח מצוין עבור תינוקות חרשים מלידה. ככל שיעברו את הניתוח מוקדם, כך התוצאות יהיו מדהימות.

      הניתוח גם טוב לאנשים מבוגרים שהתחרשו בגיל מסוים. ככל שעושים את הניתוח קרוב למועד ההתחרשות, כך גם התוצאות יהיו טובות מאד.

      הניתוח טוב גם ללקוי וכבדי שמיעה, שהפיקו תועלת בעבר ממכשירי שמיעה ויש להם זכרון שמיעתי כלשהו.

      לגבי מבוגרים חרשים מלידה שלא הפיקו תועלת ממכשירי שמיעה (כמוני, שאפילו מכשירי שמיעה לא הועילו לי) ואין להם זכרון שמיעתי כלל, התועלת של הניתוח מוטלת בספק. אני מכירה מבוגרים חרשים מלידה שעברו את הניתוח, אז הם אכן שומעים צלילים חדשים, אך עדיין יתקשו ולא יוכלו להבין דיבור כלל משמיעה בלבד.

       

        27/3/10 21:05:

      הסיפור שהבאת מרתק. נקודת המבט האמהית (הורית)

      בהקשר זה, גם היא מרתקת ובמיוחד ממך, שמכירה את

      הצד שאינו שומע.

      שמעתי על השתל באופן שטחי בלבד ועתה החכמתי מעט.

      תודה ושיהיה לכם חג שמח. יעל

        27/3/10 21:02:


      פעם את מרגשת אותי מחדש....

       

      חג שמח יקירתי....

       

      מקווה לראותכם בקרוב....

        27/3/10 21:02:


      משפט אחד, ורד יקרה שלי,  ודי לחכימא:

      אין על שתל השבלול!

      חג שמח לכולכם!!♥

        27/3/10 21:01:

      צטט: ~עיניים~ 2010-03-27 20:17:59


      אני כל כך אוהבת את הדרך שאת בוחרת לספר על המשפחה שלך

      ואיתי כל כך יפה ומתוק

      חג שמח לכם משפחה מקסימה שאתם

       

      תודה לך. ריגשת אותי במילותיך.

      שיהיה לך וליקיריך חג מלא בשמחה והנאה.

       

       

        27/3/10 21:00:

      צטט: מיקה אלמגור 2010-03-27 19:52:26

      את יודעת, לא חושבים על זה... "ילדים" זה הרי כל כך מורכב ולא פשוט... זו התמודדות בלתי פוסקת.

      להוסיף לגידולם את תהליך ההסתגלות שתארת, להבין כל הזמן מה קורה...להם, לכם, לסביבה מולכם...

      כל כך לא מובן מאליו.

      ואת נהדרת... תודה ששיתפת. מרגש מאוד. נותן פרופורציות...

       

      ברור. זה לא קל... לגדל ילדים גם רגילים דורש המון סבלנות וכוח. וכשמדובר בילדים חרשים זה דורש עוד יותר השקעה ועוד יותר סבלנות.

      למשל צריך המון סבלנות לחכות עד שהם מתחילים לדבר ולומר מילים ראשונות. כי רק בגיל שנה הם התחילו לשמוע ועליהם לסגור פער של שנה שלמה... כך שאת המילים הראשונות הם אמרו רק אחרי גיל שנתיים. אך לשמחתנו הילדים סגרו מהר מאד את הפערים השפתיים.

      ידענו ששווה להשקיע בהם, כי נראה את התוצאות. גם בנו ההורים השקיעו.

      זו הסיבה שעזבתי את העבודה וטיפלתי בהם 4 שנים. רציתי לדעת שאני עושה את המיטב עבורם בתקופה הכה חשובה של רכישת שפה.

      תודה על המחמאות. שמחה לשתף ולגלות שאנשים מגלים עניין בעולמי המיוחד.

        27/3/10 20:57:

      צטט: בת-עמי סביון 2010-03-27 19:36:24

      תודה ורד,

      פוסט מרגש.

      אני חרשת באוזן אחת

      ובילדותי התביישתי לומר זאת

      וכך פיספסתי חלקים ניכרים של שיחות

      ועוד כהנה וכהנה,

      רק בבגרותי למדתי לומר:

      דברו לאוזן השומעת.

      לכן מרגשת אותי במיוחד הדרך שעברתם עם ילדיכם

       

      תודה לך על תגובתך המרגשת.

      יש משהו במשותף בינך לבין ילדיי.

      הם עדיין חרשים באוזן אחת- האוזן השמאלית.

      באוזנם הימנית הם עברו את ניתוח השתל.

      אך להיות חרש ולהפוך לשומע באוזן אחת- זה מדהים. זה כמו עיוור שיוכל לראות בעין אחת. אין ספק שזה נפלא.

      כיום עושים שתלים בשני האזניים. כשהם היו בני שנה, זה עדיין לא היה מקובל.

      חג שמח לך.

       

        27/3/10 20:54:

      צטט: כריסטין 2010-03-27 19:35:56

      תודה ששיתפת

      חג שמח לך ולבני ביתך

      כריסטין **

       

      תודה רבה, כריסטין.

      שיהיה לך חג מלא בשמחה.

       

        27/3/10 20:53:

      צטט: *רונן* 2010-03-27 19:32:04

      כמה נפלאה הקידמה והחידושים!

      תמיד מתרגש מהסיפורים המשפחתיים

      במיוחד אם זה קשור לילדים!

      חג שמח לך ליואל לאיתי ושירה! 

       

      תודה רבה, ידידי.

      חג שמח גם לך.

        27/3/10 20:53:

      צטט: שושי פולטין 2010-03-27 19:18:31


      צטט: שושי פולטין 2010-03-27 07:18:13


      פוסט מלא אופטימיות כתמיד,

      חג שמח ורד לך ולמשפחתך הנהדרת!

       

       

       

      תודה רבה על ברכתך היפה לחג ועל מילותיך.

      חג שמח גם לך ולמשפחתך.

       

        27/3/10 20:52:

      צטט: אביה אחת 2010-03-27 19:02:12


      ורד יקרה

      (כן וגם יואל יקר שהרי זה הולך תמיד ביחד):))

      כל כך התרגשתי לקרוא את כל הסיפור

      את כל התהליך

      שעברתם מגיל שנה

      עם איתי ושירה

      מודה לך על הפוסט הנהדר והמרגש

      בדרך שרק את יודעת לספר

      חג שמח וכשר

      והמון נשיקות וחיבוקים

      אביה

       

      אביה היקרה,

      חייכת אותי עם ההערה שלך על יואל. כן. את צודקת... שנינו ביחד כל הזמן... הוא שותף לבלוג שלי...

      תודה רבה לך על הפרגון.

      מאחלת לכם חזרה נעימה ארצה.

      שולחת חיבוקים בחזרה.

      חג שמח גם לכם.

       

        27/3/10 20:49:

      תודה שחזרת לספר את הסיפור. באמת לא קראתי אותו עדיין והוא מרתק. אני מתרגשת כל פעם כשאני נוכחת עד כמה חידושים טכנולוגיים יכולים לשנות את עצם משמעות החיים לאנשים, ואת מתארת את זה כל כך יפה ומרגש....

      חג שמח לך,ליואלוהילדים המקסימים.

      רבקה

        27/3/10 20:48:

      צטט: mom.doc 2010-03-27 18:54:21

      מדהים ומרגש כל פעם לקרוא על זה מחדש. באמת פנטסטי.

       

      למרות שכבר מזמן הייתי צריכה להתרגל לכך, אני עדיין מתרגשת כל פעם מחדש מכך שהם שומעים כל דבר...

      (אולי ההתרגשות נובעת מכך שאני בעצמי חרשת ויכולה להעריך מאד את המתנה של השמיעה שבה הם זכו).

       

        27/3/10 20:46:

      צטט: נ.י.ל.י 2010-03-27 17:53:01

      מכירה את סיפורכם מזה שנים

      עוקבת בהנאה אחרי ההתפתחות המופלאה של הילדים

      שמחה בשמחתכם!

      חייבת לציין למען שאר החברים(את יודעת)

      שאני מכירה עוד 4 ילדים עם השתל המבורך

      שניים מהם עברו את ההשתלה בגיל יותר צעיר באופן פרטי

      וכלל לא הורגש שהם נולדו חרשים.

      השתל הזה הוא ברכה!

      וילדיכם ממש נפלאים!

       

      את ידידה וותיקה ותומכת שלנו :-)

      השתל אכן מדהים. בזכותו ילדים חרשים יכולים לשמוע. כמה שיותר מוקדם עושים את הניתוח, אז התוצאות יהיו מדהימות.

      אני זוכרת ששמעתי על כך בפעם הראשונה, הייתי ספקנית ולא האמנתי שהשתל עוזר לחרשים (חשבתי לתומי שזה בטח עוזר ללקויי שמיעה), אך נפגשנו עם משפחות לילדים מושתלים וכשראינו את אותם ילדים מושתלים, מיד ידענו שנלך על זה בשביל איתי ואכן לא התחרטנו. אצל שירה בכלל לא היו לבטים כלל, כי ראינו כבר אצל איתי כמה שזה מדהים.

      תודה רבה לך, יקירתי.

       

        27/3/10 20:39:

      צטט: אור-ית 2010-03-27 17:46:02

      עולם הטכנולוגיה ברפואה מתפתח בקצב מואמץ

      שינויים מרתקים ומרחיקי לכת

      מועילים ומשפרים  את איכות החיים .

       

       

      יש  לקוות שכלכלית  כל מי שמוגדר ככבד שמיעה / חרשות

      יוכל לעמוד בהוצאות הגבוהות שבשתל הקורכיאלי .

       

       

       מאחלת לכם חג אביב שמח :)

       

       

       

       

       

      אכן מדהימה ההתפתחות הטכנולוגית!.

      כשהייתי ילדה, מי חשב שיום אחד חרשים יוכלו לשמוע?...

      להוריי זה היה מאד מרגש, שהנכדים יכלו לשמוע בזכות הניתוח. דבר שלא היה קיים בילדותי.

      השתל הקוכליארי כלול בסל הבריאות לילדים ולאחרונה גם למבוגרים.

      יש אמנם הוצאות גבוהות שכרוכות בבלאי של השתל ובביטוח השתל.

      קופ"ח משתתפות עד סכום מסוים בבלאי השתל. אך אינן משתתפות בביטוח השתל ובשדרוגים. 

      ילדים חרשים זוכים לקצבת נכות שעוזרת מאד להורים כלכלית, אך הקצבה נפסקת בגיל 18, למרות שההוצאות לא נעלמות וחבל.

      אך אין כמו האפשרות לשמוע, למרות שיש הוצאות כלכליות. זה עניין של איכות חיים.

      חג שמח גם לך.

       

       

        27/3/10 20:32:

       


      מדהים עד כמה אפשר להגיע רחוק ולשפר איכות חיים...   

      ניכר שאת אדם חם, משתף, מחבק מצליחן בכל תחום שבו את מעלה על הכתב. 

      מעניין אותי לדעת (מקווה שאני לא בוטה),  אם גם מבוגרים יכולים לעבור ניתוח

      מעין זה?  או שרק ילדים?

        

        27/3/10 20:17:


      אני כל כך אוהבת את הדרך שאת בוחרת לספר על המשפחה שלך

      ואיתי כל כך יפה ומתוק

      חג שמח לכם משפחה מקסימה שאתם

        27/3/10 19:52:

      את יודעת, לא חושבים על זה... "ילדים" זה הרי כל כך מורכב ולא פשוט... זו התמודדות בלתי פוסקת.

      להוסיף לגידולם את תהליך ההסתגלות שתארת, להבין כל הזמן מה קורה...להם, לכם, לסביבה מולכם...

      כל כך לא מובן מאליו.

      ואת נהדרת... תודה ששיתפת. מרגש מאוד. נותן פרופורציות...

        27/3/10 19:36:

      תודה ורד,

      פוסט מרגש.

      אני חרשת באוזן אחת

      ובילדותי התביישתי לומר זאת

      וכך פיספסתי חלקים ניכרים של שיחות

      ועוד כהנה וכהנה,

      רק בבגרותי למדתי לומר:

      דברו לאוזן השומעת.

      לכן מרגשת אותי במיוחד הדרך שעברתם עם ילדיכם

        27/3/10 19:35:

      תודה ששיתפת

      חג שמח לך ולבני ביתך

      כריסטין **

        27/3/10 19:32:

      כמה נפלאה הקידמה והחידושים!

      תמיד מתרגש מהסיפורים המשפחתיים

      במיוחד אם זה קשור לילדים!

      חג שמח לך ליואל לאיתי ושירה! 

        27/3/10 19:18:

      צטט: שושי פולטין 2010-03-27 07:18:13


      פוסט מלא אופטימיות כתמיד,

      חג שמח ורד לך ולמשפחתך הנהדרת!

       

       

       

        27/3/10 19:02:


      ורד יקרה

      (כן וגם יואל יקר שהרי זה הולך תמיד ביחד):))

      כל כך התרגשתי לקרוא את כל הסיפור

      את כל התהליך

      שעברתם מגיל שנה

      עם איתי ושירה

      מודה לך על הפוסט הנהדר והמרגש

      בדרך שרק את יודעת לספר

      חג שמח וכשר

      והמון נשיקות וחיבוקים

      אביה

        27/3/10 18:54:
      מדהים ומרגש כל פעם לקרוא על זה מחדש. באמת פנטסטי.
        27/3/10 17:53:

      מכירה את סיפורכם מזה שנים

      עוקבת בהנאה אחרי ההתפתחות המופלאה של הילדים

      שמחה בשמחתכם!

      חייבת לציין למען שאר החברים(את יודעת)

      שאני מכירה עוד 4 ילדים עם השתל המבורך

      שניים מהם עברו את ההשתלה בגיל יותר צעיר באופן פרטי

      וכלל לא הורגש שהם נולדו חרשים.

      השתל הזה הוא ברכה!

      וילדיכם ממש נפלאים!

        27/3/10 17:48:

      צטט: ורד א. 2010-03-27 17:27:28


      כתבתי בתחילת דרכי בבלוג את הפוסט הזה המספר איך ילדיי למדו לשמוע.

      אז היו לי בקושי תריסר קוראים... ולאור ההתעניינות של קוראים רבים, הרגשתי צורך שוב לכתוב את הפוסט הזה.

       

       

       

        27/3/10 17:46:

      עולם הטכנולוגיה ברפואה מתפתח בקצב מואמץ

      שינויים מרתקים ומרחיקי לכת

      מועילים ומשפרים  את איכות החיים .

       

       

      יש  לקוות שכלכלית  כל מי שמוגדר ככבד שמיעה / חרשות

      יוכל לעמוד בהוצאות הגבוהות שבשתל הקורכיאלי .

       

       

       מאחלת לכם חג אביב שמח :)

       

       

       

       

      פרופיל

      ורד א.
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין