אני לא ממש יודע אם זה בגלל שהאביב כבר כאן באופן רשמי, או שמא מפאת זה שכולם עכשיו סוג של מתעוררים מתנומת החורף הסמי משובח שפקד את ארצנו הקטנטונת, ובהכנות קדחתניות לשולחן הסדר, אבל פה ושם אני עדיין מקבל הצעות לשידוך. הנה, ידענו - הוא שוב מקטר! עכשיו כולם חפצים בלעזור לי. אמנם אני מתהדר כבר בכמה שערות לבנות, ובכלל זה יכול ללכת לא רע עם כל החרציות שמסביב לא? שידוך?! מן מנהג יהודי עתיק יומין שמתחיל באיש עם זקן או פייה טובה, ובסופו משלשלים לכף ידך פתק קטנטן עם מספר טלפון, נייד בדרך כלל. "מה אכפת לך? תנסה!" עוד בטרם נישאתי, אחוזי ההצלחה בוגרי השיטה הנזכרת לעיל היו די נאים בלשון המעטה. ערב אצל חברים, והנה יש שם מישהי שמוצאת חן בעיני, ריגול תעשייתי קל אצל המארחים, איסוף מודיעין מגורם בכיר - להזכירכם מדובר בעידן טרום גוגל או פייסבוק, ולמחרת כבודו מנסה את מזלו ואם קצת מזל נענה בחיוב. "נפגשנו אתמול, זוכרת?", "היי עמית, בטח בטח, מה שלומך?" אפשר לנשום לרווחה, היא זוכרת - אני בפנים!

בחלוף הזמן, לרבות שינוי הסטטוס בתעודת הזהות לגרוש מן המניין, אינפלציית השידוכים גואה. הם דואגים לי, אני נושא עמי את הטייטל הנכסף לכל מקום. בעבודה, בכינוסים משפחתיים, במילואים, בפקק, בסופר, בחדר המדרגות, לוקח אותו לכל החברים וגם לחברים של החברים שלי - עוד אין פייסבוק, זוכרים? ואט אט השמועה מצמיחה לה את כנפי השכינה ועבדכם הנאמן מתחיל לתרגל שינה באלכסון ומנסה לנסח מחדש את מדריך פיתגורס לגרוש המודרני לשעת לילה מאוחרת. עמכם הסליחה, או שלא, אבל אני לא באמת חושב שהפכתי בן לילה לפרפר חסר מעצורים, לא פרקתי כל עול ורציתי בכל מאווי למצוא את האחת. "נסה באינטרנט, אומרים שמוצף שם!"

אחרי שהתגרשתי, תקופת הצינון שלי אורכת בסביבות השנה וחצי, חישוב קל עם האצבעות מלמד אותי שכבר חלפו להן ארבע וחצי שנים. חישוב נוסף עם המחשבון, זה פשוט חיסור עכשיו תנו לי רגע, מתריע שכבר שלוש שנים אני מכליל את עצמי בצרור הבשלים, סליחה, הגרושים הבשלים לפרק ב'- זו הטרמינולוגיה לא? השק של הצרות מועמס בהנף יד על הגב, אנ'לא ממש סגור על השלדים, אבל הארונות שלי מסודרים פיקס, אז למה להרוס, אולי זה כן הזמן להחליף אפטר-שייב ושמפו, ולהיכנס לזירה מחדש. כולם מעודדים, נחמדים כאלה, איכפתיים, "אולי תבוא לארוחת ערב?, מה כבר יש לך לעשות לבד בבית? תגיד, יהיה אכפת לך להביא איתך איזה מרלו?"

המעגלים החברתיים משתדרגים קלות, פתאום יוצא לך להכיר עוד מלא אנשים מכל מיני מקומות - ופייסבוק? פייסבוק רק עכשיו מתחיל להתבשל. "שומע, יש לי מישהי להכיר לך, סוף!" בין אם זה סוף העולם, או סוף הדרך - אתה חוזר הביתה עם פתק בארנק. מדובר בבת דודה של אשתו של חבר שלי, כלומר היא נשואה אבל יש לה חברה ממש ממש טובה שגם היא נשואה, אבל לבעלה יש אח חורג מבוגר, שהבת שלו בדיוק מסיימת ארכיטקטורה בתל-אביב, ויש לה אחות תאומה, חברה טובה של האחות הזאת, אחותה האמצעית - מתה להכיר אותי. לוגיקה פשוטה של פסיכמוטרי לעניים, והנה זה עתה שרטטנו את עץ הדעת שעליו לרבות הימים, תונח אבן הפינה של פייסבוק. 

הפתקים הפתקים, זה לא שמישהו טרח לשאול - ישר לחיצת יד עם פתק. "שמע לי, אתה לא תתאכזב!" רגע, אבל יש גם באינטרנט? מה לא? אני מנסה להגן בכניעה טוטאלית על פיסת הפרטיות האחרונה שלי ללא הצלחה יתרה. "תגיד לי?" הם גוערים בי. "אינטרנט? או אלה שבאמת אוהבים אותך?!" טוב תודה, אני אתקשר - מבטיח. "ושלא תעשה לי בושות". לא, לא עשיתי בושות. אפילו מהטכנאי מזגנים שלי לקחתי טלפון, אפילו אחותי הקטנה ניסתה לסדר לי איזו חברה של חברה שלה - מזכיר לכם איזו שאלה לוגית מלמעלה? אפילו החשבת שכר מהעבודה שלי נתנה לי טלפון - לא לפני שהשבעתי אותה, שגם אם אני כן עושה בושות, מה שכנראה ייקרה, היא לא מורידה לי עוד איזה אקסטרה שלושים אחוז מס. אפילו הקרובים מהצפון אמרו לאמא שלי שיש להם איזו מישהי שהם ממש יישמחו להכיר לי. וואלה יופי, שמחת בית השואבה, רק עכשיו נשאר לעשות עוד איזה ריאלטי בפריים טיים ולקרוא לו "הגרוש". ואם מישהו מביניכם טען שאכן אני סובל מהפרעה נרקסיסטית קלה - אז מי אני שאהרוס לך את המילה.

פתאום כל העולם גשר צר מאוד, פתאום כולם מכירים את כולם, פתאום איזה יופי נולד גרוש חדש בישראל, ופתאום, וואלה? לא וואלה בכלל - פייסבוק עולה לאוויר! ופתאום לכל הפתקים שלי, ראו איזה פלא - יש פייסבוק! שתי דברים קרו מאז המצאת השיעמום. האחד זו זכות הווטו שלי לסרב בגין התירוץ החביב עליי - "שמע יקירי, ראיתי אותה בפייסבוק, שמע אני אסיר תודה וכאלה - היא לא הטעם שלי" הדבר השני שקרה הוא פשוט פנטסטי - פתקים אאוט, פייסבוק אין. "שומע אחי, תבדוק את השם הזה והזה בפייסבוק, כדאי לך" אני מודה לחברי, אך אם חברי יסור בטובו לתשובתי המפורטת מהסעיף הראשון הנזכר לעיל, אנא יניח לי לנפשי ולחיפושיי, בברכת כל טוב, יש לי חיים, תודה.

ת'כלס? אני ממש לא נגד שיכירו לי, נהפוך הוא. מנסיוני זה לא תמיד עובד. יש נטייה, ממקום באמת טוב אמנם, של המתווך, סליחה - המשדך, איך לקרוא לילד בשמו. קצת לייפות את התמונה, לתבל קצת בכמה שקרים לבנים וחמודים שמזכירים לי קצת את הלברדורים הקטנטנים מהפרסומת של הנייר טואלט - לא שזה קשור, אבל האסוציאציות מהפרסומת הזו? טוב זה לא באמת קשור. אבל לראייה, זה בדרך כלל לא. מצד אחד לא באמת נעים לסרב לכל פתק כזה בהתחשב בתלאות הדרך שעבר, וזה לא כולל את הפקק באיילון ועד שמגיע אל כף ידך, ואז ממש יעשו לך פרצוף אם לא תשיר לו שיר, או דווקא כן משהו בסגנון של שב תנוח על תירא, אני אחראי מכאן וצפונה. ומצד שני אתה כבר יודע שהסיכויים קלושים. "וואו תודה על ההצעה, בדיוק אתמול התחלתי לצאת עם מישהי, שמע תשמור את הפתק, לך תדע." זה תמיד עובד, אפילו יותר מכל ריבית שתקבלו על פקדון שקלי צמוד לא כולל מטבע חוץ ודרכון בריטי.

וכך פתקים מפה ומשם, אתר הכרויות כזה, פייסבוק אחר, סיפור חיי בשנים האחרונות. מה ההורים אומרים? כן אז אולי הוספתי להם עוד איזה קמט קטן על המצח. אמא שלי שאלה אותי אתמול אם אהיה מוכן להכיר מישהי שקרובה שלה אמרה לה שיש לה איזה בת של מישהו וחוזר חלילה. סרבתי בנימוס, כבר הייתי בסרט הזה. אמא גם שואלת אם בכלל יוצא לי להכיר בנות נחמדות. אני עונה לה שבוודאי, עכשיו רק תנו לי להמשיך להיות מכונה משומנת היטב. הכל בסדר, באמת בסדר, במקרה הגרוע, תבוא איזו עלמת חן ותפרק איזה בורג או שניים, או שמא אולי תוסיף בורג? ואז המכונה תושבת. זה הכל עניין של השקפה. אפילו העליתי את קצב הדייטים לאחד בשבועיים, אתם רואים? אני מצליח לדאוג לעצמי ממש טוב ומסדר את המיטה בכל בוקר אי זוגי מחדש. ואם יישאלו אתכם השנה עם מי אתם בסדר? פשוט תגידו שאתה עם אלה שהכי אוהבים אתכם, זה גם בסדר לסדר. ואולי באמת זה זמן טוב לאסוף את כל הפתקים ולהעלות איתם לכותל? חג שמח.

עמית