חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2504 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2789 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
צלילים מלמעלה
בהקדמה לספר על מוסיקה כתב המנצח/מלחין ליאונרד ברנשטיין: “And where all those notes come? To some place which is up up beyond us, and in the same time, very deep inside us”.
ציטוט מספר אחר על הנושא : "שערו נא בדמיונכם לרגע , כי יום אחד תיעלם המוסיקה מן העולם, שר המוסיקה ירד, כביכול, מהיכלו, ייטול את אוצרו מבני האדם ויגנזהו אי שם בין ענני הרקיע, לשעשע בו רוחות וטללים, עבים ,שמשות וכוכבים. אותו בוקר תצאו מביתכם לעולם שאין בו מוסיקה, שתיקה..., אף מנגינה אחת לא תעלה באוזניכם. מה משונים יהיו פני העולם..., תפלות, שעמום ושממון ימלאו את העולם."
במעבר חד ממטאל (פוסטים קודמים שלי) שבתי קצת לאחרונה למקומות הקלאסיים שלי. חברה לשעבר, ששכן בקומה מעליה נהג להאזין לסוגי מוסיקה שונים, אמרה לי פעם שמסקרן אותה לדעת כאשר הוא עובר לקלאסית/אופרות האם זה מעיד על כך שהוא שמח, או עצוב. עצבנה אותי התעניינותה בו. לפני זמן מה נזכרתי בכך שוב כאשר נועם גילאור בתכנית "מציאות" ב-88, סיפר שהרגיז אותו שחברתו בנעוריו שמה בחדרה פוסטר ענק של דיוייד בואי, ולא שלו..., אינפנטילים אנחנו. האמת, עד כמה שזה ישמע מוזר, מעבר זה בעיני אינו משולל הקשר לחלוטין. אני שומע במטאל/רוק כבד וכמובן פרוג, יסודות קלאסיים לא מעטים. הם ניתן לומר שבטהובן היה המטאליסט הראשון? שייצר את הריף הכבד הראשון? ואף גידל שיער? אני רוצה להציג/להמליץ כאן על מספר יצירות קאמריות בעלות גוון רומנטי, לאלו שאולי ירצו לפתוח צוהר.
אם הייתי צריך לבחור את הרומנטיקן של המילניום מהתחום, הייתי בוחר ללא ספק בפרנץ שוברט , מלך הליד הרומנטי . שוברט- פטירת אימו בגיל צעיר יחסית שלו, אהבה נכזבת לנערה חובבת מוסיקה בשם תריזה אשר הוא לא ידע לבטא את אהבתו אליה במילים ובמקום זאת כתב שירים למילותיהם של משוררי גרמניה. תנאים לא רעים לגישה רומנטית לחיים ולמוסיקה... כידוע, אחת ההגדרות לרומנטיקנים היא כמיהה בלתי פוסקת למשהו שאינו בר השגה. כ-150 שירים( !) כתב שוברט לתריזה, אך זו ויתרה על המלחין קצר הראייה עדין הנפש, ועל המוסיקה הנפלאה שלו ונישאה ל"אופה גברתן". שוברט חלה במחלת העגבת בגיל 25 , דבר שהביא אותו לדיכאון רב , הוא מת בגיל 31. אחת מיצירות המופת שלו בשנותיו האחרונות היא/הוא מחזור השירים "מסע החורף" . יצירותיו קיבלו פרסום רב בעיקר לאחר מותו.
ברהמס- פעל לאחר שוברט, נחשב "הקלאסיקן האחרון מבין הרומנטיקנים". מדובר רבות על קשריו המיוחדים של ברהמס עם קלארה שומאן, אשתו של, ומלחינה/פסנתרנית בעצמה, הבוגרת ממנו ב-14 שנים, שבראהמס ראה בה מקור השראה ואידיאל, קשר שבנוגע לטיבו קיימות מספר גרסאות. ניטשה טבע אמרה מפורסמת בהקשר למוסיקה של ברהמס : "המלנכוליה של האין-אונות " , אם כי יש הטוענים כי זה קצת מוגזם. המוסיקה הקאמרית של ברהמס בדרך כלל פחות קליטה להאזנה, ביחס לשוברט למשל . אחת מרביעיות המיתרים היפות שלו שולבה בסרט "מר הייר" עם סנדרין בונאר המיוחדת.
אציג כאן 3 יצירות קאמריות של שוברט, ואחת של ברהמס. אביא פרק אחד מכל יצירה , בדרך כלל את הפרק האיטי. כמובן שהכל מקבל משמעות אחרת בהאזנה להקשר כלל היצירה. חשוב לציין, כי במוסיקה "קלאסית", נודעת חשיבות רבה לנושא הביצוע. ביצוע אחד יכול להרים את היצירה לפסגות, בעוד שאחר, לדרדר אותה למעמקי השיממון. לצערי לא מצאתי כאן בטיוב את הביצועים המועדפים עלי , אך גם אלו מספקים בהחלט. בעיני היצירות האלו, ונוספות מהן, נוגעות בשמיים. יש עוד יצירות רבות מהסוג שהייתי שמח להמליץ עליהן, אבל אני לוקח כמובן בחשבון שזה לא ידבר לכל אחד (שוב אופולוגטי, בעלת הזכויות?).
הראשונה היא רביעיית המיתרים של שוברט הנקראת "המוות והעלמה" , Death and the Maiden. וב'שפת העל' :
Der Tod und das Madchenהמבוססת על ליד של שוברט.
שולבה גם בסרט בשם זהה של רומן פולנסקי. (לא אהבתי את השילוב שם). כאן בונוס למתמידים, הפרק הראשון עם שתי אוסטריות יפות מרביעיית מינטי.
השנייה היא השלישייה לפסנתר אופ. 100, הזכורה גם מהסרט בארי לינדן. החברה האלו בקליפ, בחזותם החיצונית, יכולים להרכיב בשקט להקת רוק/פופ, לא? השלישית, משל שוברט, היא חמישיית כלי הקשת. הפרק הזה לטעמי נושק לשמיים .
ומברהמס בחרתי להציג את חמישיית הקלרינט, שרבים רואים בה את היצירה הנפלאה ביותר מבין עבודותיו הקאמריות . "יצירה שכולה חום ורגש, המוסיקה מביעה צער על היות האושר בר חלוף, האהבה מוצאת לבסוף ביטוי ופורצת את המחסומים שהוצבו, אולם מאוחר מדי, הקינה מרוככת על ידי ההשלמה. ועם זאת קיים כאן יסוד חושני עז ,השונה מיצירותיו בדרך כלל".
הקלרינט (הכלי של האקסית ) כלי בתדר mid range, שבאופיו קרוב ביותר לקול האנושי, מבטא כאן בחלקים מסוימים זעקה אנושית. עוד יצירה שלטעמי נושקת לשמיים, ומעבר. (יסודות יהודיים/בלוזיים/ג'אזיים?).
בהכללה גסה יש שתי אסכולות של נגינה בקלרינט, האחת "הולכת" לכיוון הצליל הגבוה שלו והשנייה על הנמוך, אישית אוהב יותר את הגישה השנייה. אחד הביצועים הנפלאים ליצירה הוא דווקא מ"ביתנו"- יונה אטלינגר ז"ל עם הרביעייה התל-אביבית. קשה להשגה. |
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (35)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, אתה צודק, ואי אפשר להתעלם מכך שמרבית הפרוגיסטים הטובים הגיעו בין היתר גם מהשכלה קלאסית , או השכלה מוסיקאלית רחבה, והם עצמם מוסיקאים ואינסטרומטליסטים מצויינים.
חלק מהם (שאפילו הזכרת אתה, למשל קית אמרסון ונוספים ) גם מרוכזים בעצמם בדומה לכמה מהמלחינים הקלאסיים.
פוסט צ\מקיף ומחכים.
כשחושבים על זה, זה לא פלא שהרבה הרכבי "פרוג" הושפעו ושילבו מוזיקה קלאסית ביצירות שלהם, עם קריצה לברהמס, מוסורגסקי ואחרים. יש גם לא מעט יצירות קלאסיות שכמה קטעים בהם יכולים להיות אחלה סולו גיטרה
הכרתי את זה.
כל ז'אנר , המקום והיופי שלו.
אוהב גם את זה וגם את ההוא.
אם כבר מוזיקה קלאסית, אני מאוד אוהב כאשר משלבים אותה עם רוק או מטאל, כמו בדוגמה הבאה, שהיא ביצוע בסגנון מטאל של יצירה של ויולדי:
http://www.youtube.com/watch?v=Hgk8pO7mIbs&feature=related
שמח על כך.
גם אצלך הדברים מעניינים.
פתחת יופי של צוהר קליר יקר(:***
תענוג צרוף!
יקירי,
זוהי התגובה שלי (אנה), והכוכב הנוצץ, לו אתה ראוי בהחלט, הוא ממני.
לא מבינה מה קורה, ואיך נכנס 'חבר' לתוך הבלוג שלי (שוב ה'קפה' מפשל???).
חג שמח, ושוב תודה לך.
בידידות, אנה
תודה על המוסיקה הנפלאה ועל הפוסט המושקע.
עשית לי את הבוקר, בעצם את היום, עם כל האושר המוסיקלי הזה.
שלך, בידידות, אנה
נ.ב. מאחר שהקפה מפשל, ואני לא מקבלת עדכוניים יומיים (למרות אינספור בקשות מההנהלה), אשמח אם תשלח לי קישורים בעתיד.כיף לשמוע.
כבר כתבתי כאן שאני (ולא אללה יוסתור) יודע להוציא ממך דברים חבויים.
תארי לעצמך אם זה היה לא רק "פתוח ברקע".
ותודה על השיר המוקדש,
חש כלפיך כנ"ל.
אני כבר 20 דקות עם העמוד שלך פתוח ברקע, משוטטת בקפה ומקשיבה למוזיקה קלאסית. מי היה מאמין.
אללה יוסתור ולהקתו המפורקת, החג-חירות הזה (והחיבה לכותב הבלוג) מוציא ממני צדדים בלתי ידועים.
לא יודעת אם כבר הקדשתי לך תשיר הזה אבל יאללה, מקסימום עוד פעם, לחג:
unfinished sympathy
כרגיל אצלך, הגדרות יפות וחכמות.
בדומה שכתב שם גם ברנשטיין, בין האלוהי לאנושי.
ללא ספק ממלאת את המרחב בין שתי נשמות, זה המילוי המלא ביותר.
תודה לך וחג שמח.
כנראה שאצל אחד משנינו הזיכרון הוא כבר לא משהו.
אם איני טועה הנושא כבר עלה פעם בינינו, אבל אולי אתה הוא הצודק.
תנסה לפתוח פה ושם איזה חריץ, לא מתים מזה.
תודה אייל וחג שמח.
אתה מבין גדול במוסיקה וזה תופס לגבי הכל.
ותשתץית, נכון, מסכים.
תודה וחג שמח עוזי.
הביתה , אה?
חג שמח גם לך ותודה על התגובה.
המשפט הראשון שכתבת נהדר.
קוראת אותי כמו ה"רנטגן".
את שוב עונה למספר דברים בו זמנית?
מבין ש"החמה" הזורחת שכתבת שם צריכה להיות "איכשבו"- "כמה".
אנו גם יוצאים נשכרים מכל מה שאת כותבת, בין אם אלו התחבטוית (קיימות אצלך?) בין אם לא.
לגבי ה 150 "שיחות", לפחות חלקנו יצאנו נשכרים מתיעודן המוסיקלי.
התגובה השנייה- רעיון נהדר!
אחשוב על כך.
כידוע, תמיד קל יותר לפרק.
בשליפה ראשונה, יש מצב שיחסי הגומלין בינהם אינם ביחס ישר. (גם על פי הדוגמאות שהובאו כאן).
כלומר, יתכן שדה-קוסטרוקציה לאהבה, מובילה לקונסטרוקציה משובחת במוסיקה?
הנה הרסתי כבר את הפוסט.
מוזיקה מגשרת בין הסופי והאינסופי, הזמני והעל-זמני, האנושי והאלוהי, לא ? הבאת כאן יצירות מקסימות, Death and the Maiden אהבה נושנה. תודה.
הפתעת אותי
לא ידעתי שאתה בעניין
אני רוצה להקשיב למוזיקה קלאסית
אבל.. אני מתחמק
חג שמח
נכון, הרבה הרבה, ומבין המובחרים שבהם.
ונכון, מוד ותקופות.
תודה.
חג שמח גם לך ולכל מי שאת אוהבת.
מבין אותך.
אם כי אצלי זה פונה לכל הכיוונים.
מוצא בכל אחד מהם את הנכון לי והמעשיר אותי.
תודה.
תודה ניב.
גם הדברים שאתה מביא, בנושאיך, כאלו.
חג שמח.
כן, בהרבה מקרים פונים לקלאסי (מהסוג) במוד של עצבות, אך לא תמיד.
מסתבר שאני טמפיט גרוע ממך.
כשלמדתי (עבודות, הכנה למבחנים וכדו') או כשאני צריך להיות מרוכז בפרטי משהו במישור המוחי, אני כמעט ולא מסוגל לשמוע מוסיקה בכלל.
מוסיקה היא משהו שבדרך כלל לא עובר דרכי בדרך אגב.
ואולי זה קשור בין היתר להבדל המפורסם בין המינים. את/ה עוד יכולת, נטולת מלל, דויד...
חג שמח גם לך, ולכולם.
כתבת כל כך נכון.
במנוגע לסתירה (עצבות המוסיקה-חג שמח) תמיד הייתה לי בעיה של תיזמונים בנושא זה.
בפוסט שלי על אטומיק רוסטר, שנכתב נדמה לי באזור פורים, ובו היו ענייני מוות, אמונות תפלות , יום שישי ה-13 וודו'.
העירה אחת המגיבות שאך שבוע לאחר מכן יוצא שישי ה-13,ויכולתי לתזמן מטוב יותר...
תודה.
כיף לשמוע.
מבין אותך בנוגע לסרטים הצרפתיים .
במיסטר הייר למשל, זה מובא מאד יפה .
יש עוד דוגמאות, לא הבאתי את כולן, למשל ב"לב בחורף" יש גם קטע נגינה יפהפה של מוריס ראוול.
בנוגע לגלעד ארדן, כנראה שאני לא בעניינים, כי לא הבנתי.
קצת מוזר לי לשמוע את הביטוי "רצועות" בנוגע לסוג המוסיקה הזה, אבל כנראה שאת גדלת כבר לדור הרצועות.
תודה.
אני מבין קטן בתחום.
מאוד יפה, שומעים את העצבות אצל שוברט.
פוסט מחכים.
אין ספק שהגאונים האלו הכינו תשתית רחבה למוזיקה המודרנית על כל גווניה מהקלה ביותר עד לכבדה כמו המטאל.
אוהבת את החזרה שלך הביתה, אל הקלאסי. ומה ז'תומרת עולם ללא מוזיקה, מה אתה מלחיץ.
חג שמח, גל, תודה על המוזיקה.
אגב, אני רוצה להמליץ לך על האנלוגיה הבאה (אולי לפוסט הבא שלך?) בין מוזיקה ואהבה: דה -קונסטרוקציה לאהבה ,
דה-קונסטרוקציה למוזיקה
אתה מרבה לעסוק באהבה ובביטויים שלה במוזיקה, או במוזיקה והביטויים שלה באהבה. וכן ב"חמה מותר ומגיע לנו לקוות או לדרוש עבור עצמנו". אנחנו יוצאים נשכרים מההתחבטויות הללו.
אני לא יכולה לדמיין את המוזיקה כנגזלת מאיתנו, היא יותר מדי אינהרנטית בנו מכדי שמישהו חיצוני יוכל לעשות זאת ויחד עם זאת מאד אהבתי את המתח בין פנים לחוץ בכל מה שקשור לחווייה שלה.
150 שירים של אהבה נכזבת זו לא ורסיה ישנה לעשרות שיחות שלא נענו? אובססיבי הבחור.
לא פלא שהרבה מאוד מוזיקאים, נגנים, כותבי שירים ומפיקים גדלו על מוזיקה קלאסית לפני שבחרו בז'אנרים מוזיקליים אחרים.
זו מוזיקה שהיא הבסיס להכל. אוהבת את הוידאו השני שהבאת לכאן, לא כל כך מכירה ו/או אוהבת את שוברט, אני יותר חובבת פסנתר/עוגב, מכינורות. בכלל עבורי להאזין למוזיקה קלאסית זה עניין של מוד ותקופות.
חג שמח קליר, לך ולילדיך:-)
אהבתי את הפתיחה, ואכן קיימים מוטיביים קלאסיים רבים בפרוג רוק. אבל אני באופן אישי מעולם לא הצלחתי להתחבר למוזיקה הקלאסית, שכן אני אוהב את המוזיקה שלי צועקת ובועטת יותר. החיבור שלי לפרוג רוק היה ה"פשרה" שלי עם עולם המוזיקה הקלאסית.. ולא שלא היו לי הזדמנויות להכיר אותה (או ברירה בנושא) - אבי היה מוזיקאי בתזמורת סימפונית. גם היום, בחלוף שנים רבות, אני מנסה מדי פעם להאזין ליצירה קלאסית כלשהיא, וחסר לי כל מה שאני אוהב ברוק. פשוט לא מצליח...
כרגיל...
מעמיק,
מחכים,
מדהים!
תודה וחג שמח
מממ...
קלאסית מצליח לעשות לי עצוב יותר מכל סגנון מוסיקלי אחר
וזה גם מחזיר אותי לתקופות המבחנים באוניברסיטה,
אז יכולתי לשמוע רק קלאסית
(אני מהטמפיטים האלו שאם הם קוראים משהו בשפה מסוימת הם לא יכולים לשמוע מוסיקה באותה שפה,
כך שאחרי לשמוע ישראלי תוך כדי למידה באנגלית ולהיפך החלטתי על מוסיקה נטולת שפה.
כן, אז לא ידעתי על קיומו של הפוסט רוק).
אז תודה על הנוסטלגיה ועל זה שדווקא נעמת לי מאוד (יהונתן).
חג שמייח!
נכון שזו תפנית
אבל נכון גם שפחות ממה שאפשר לחשוב.
מי שפתוח הן לקלאסי והן לרוק (גם אני) לא רואה אותם כסותרים או שוללים זה את זה, ואפילו ימצא זרעים של אחד בשני ולהפך.
מאוד אהבתי את הפתיחה, הציטוטים!!
אהבתי גם את הרקע החשוב שסיפקת ואת הבחירות שלך.
וכיון שלמרות פתיחותי, בורותי רבה ועצומה - - -
אני מחכה לעוד מהחומר הטוב הזה...!
ולמרות המלנכוליה המוזיקלית -
חג ש מ ח !
קודם כל,קליר, קבל מחמאה גדולה בכך שגרמת לי לפתוח את הבוקר הזה עם מוזיקה קלאסית:-)
זה מאד לא טירוויאלי מבחינתי.
זה לפעמים מרגיש לי כאילו אני מפחדת מזה, כי הנה-כשהאזנתי עכשיו דוקא הצלחתי להנות.
במיוחד מהקטע השני שצירפת.
ולא לחינם ישר זה מעורר בי תחושות דומות לאלה שמתעוררים בעקבות סרטים צרפתיים מלאי רגשות מעודנים.
אהבתי את הרפרנסים הקולנועיים (אגב, אתמול ראיתי את החדש של פולנסקי והוא טוב מאד).
עולם בלי מוזיקה...זה לא מה שגלעד ארדן מנסה לעשות? :-)
יופי של פוסט- גם הרצועות וגם הכתיבה.