בהקדמה לספר על מוסיקה כתב המנצח/מלחין ליאונרד ברנשטיין: “And where all those notes come? To some place which is up up beyond us, and in the same time, very deep inside us”.
ציטוט מספר אחר על הנושא : "שערו נא בדמיונכם לרגע , כי יום אחד תיעלם המוסיקה מן העולם, שר המוסיקה ירד, כביכול, מהיכלו, ייטול את אוצרו מבני האדם ויגנזהו אי שם בין ענני הרקיע, לשעשע בו רוחות וטללים, עבים ,שמשות וכוכבים. אותו בוקר תצאו מביתכם לעולם שאין בו מוסיקה, שתיקה..., אף מנגינה אחת לא תעלה באוזניכם. מה משונים יהיו פני העולם..., תפלות, שעמום ושממון ימלאו את העולם."
במעבר חד ממטאל (פוסטים קודמים שלי) שבתי קצת לאחרונה למקומות הקלאסיים שלי. חברה לשעבר, ששכן בקומה מעליה נהג להאזין לסוגי מוסיקה שונים, אמרה לי פעם שמסקרן אותה לדעת כאשר הוא עובר לקלאסית/אופרות האם זה מעיד על כך שהוא שמח, או עצוב. עצבנה אותי התעניינותה בו. לפני זמן מה נזכרתי בכך שוב כאשר נועם גילאור בתכנית "מציאות" ב-88, סיפר שהרגיז אותו שחברתו בנעוריו שמה בחדרה פוסטר ענק של דיוייד בואי, ולא שלו..., אינפנטילים אנחנו. האמת, עד כמה שזה ישמע מוזר, מעבר זה בעיני אינו משולל הקשר לחלוטין. אני שומע במטאל/רוק כבד וכמובן פרוג, יסודות קלאסיים לא מעטים. הם ניתן לומר שבטהובן היה המטאליסט הראשון? שייצר את הריף הכבד הראשון? ואף גידל שיער? אני רוצה להציג/להמליץ כאן על מספר יצירות קאמריות בעלות גוון רומנטי, לאלו שאולי ירצו לפתוח צוהר.
אם הייתי צריך לבחור את הרומנטיקן של המילניום מהתחום, הייתי בוחר ללא ספק בפרנץ שוברט , מלך הליד הרומנטי . שוברט- פטירת אימו בגיל צעיר יחסית שלו, אהבה נכזבת לנערה חובבת מוסיקה בשם תריזה אשר הוא לא ידע לבטא את אהבתו אליה במילים ובמקום זאת כתב שירים למילותיהם של משוררי גרמניה. תנאים לא רעים לגישה רומנטית לחיים ולמוסיקה... כידוע, אחת ההגדרות לרומנטיקנים היא כמיהה בלתי פוסקת למשהו שאינו בר השגה. כ-150 שירים( !) כתב שוברט לתריזה, אך זו ויתרה על המלחין קצר הראייה עדין הנפש, ועל המוסיקה הנפלאה שלו ונישאה ל"אופה גברתן". שוברט חלה במחלת העגבת בגיל 25 , דבר שהביא אותו לדיכאון רב , הוא מת בגיל 31. אחת מיצירות המופת שלו בשנותיו האחרונות היא/הוא מחזור השירים "מסע החורף" . יצירותיו קיבלו פרסום רב בעיקר לאחר מותו.
ברהמס- פעל לאחר שוברט, נחשב "הקלאסיקן האחרון מבין הרומנטיקנים". מדובר רבות על קשריו המיוחדים של ברהמס עם קלארה שומאן, אשתו של, ומלחינה/פסנתרנית בעצמה, הבוגרת ממנו ב-14 שנים, שבראהמס ראה בה מקור השראה ואידיאל, קשר שבנוגע לטיבו קיימות מספר גרסאות. ניטשה טבע אמרה מפורסמת בהקשר למוסיקה של ברהמס : "המלנכוליה של האין-אונות " , אם כי יש הטוענים כי זה קצת מוגזם. המוסיקה הקאמרית של ברהמס בדרך כלל פחות קליטה להאזנה, ביחס לשוברט למשל . אחת מרביעיות המיתרים היפות שלו שולבה בסרט "מר הייר" עם סנדרין בונאר המיוחדת.
אציג כאן 3 יצירות קאמריות של שוברט, ואחת של ברהמס. אביא פרק אחד מכל יצירה , בדרך כלל את הפרק האיטי. כמובן שהכל מקבל משמעות אחרת בהאזנה להקשר כלל היצירה. חשוב לציין, כי במוסיקה "קלאסית", נודעת חשיבות רבה לנושא הביצוע. ביצוע אחד יכול להרים את היצירה לפסגות, בעוד שאחר, לדרדר אותה למעמקי השיממון. לצערי לא מצאתי כאן בטיוב את הביצועים המועדפים עלי , אך גם אלו מספקים בהחלט. בעיני היצירות האלו, ונוספות מהן, נוגעות בשמיים. יש עוד יצירות רבות מהסוג שהייתי שמח להמליץ עליהן, אבל אני לוקח כמובן בחשבון שזה לא ידבר לכל אחד (שוב אופולוגטי, בעלת הזכויות?).
הראשונה היא רביעיית המיתרים של שוברט הנקראת "המוות והעלמה" , Death and the Maiden. וב'שפת העל' :
Der Tod und das Madchenהמבוססת על ליד של שוברט.
שולבה גם בסרט בשם זהה של רומן פולנסקי. (לא אהבתי את השילוב שם). כאן בונוס למתמידים, הפרק הראשון עם שתי אוסטריות יפות מרביעיית מינטי.
השנייה היא השלישייה לפסנתר אופ. 100, הזכורה גם מהסרט בארי לינדן. החברה האלו בקליפ, בחזותם החיצונית, יכולים להרכיב בשקט להקת רוק/פופ, לא? השלישית, משל שוברט, היא חמישיית כלי הקשת. הפרק הזה לטעמי נושק לשמיים .
ומברהמס בחרתי להציג את חמישיית הקלרינט, שרבים רואים בה את היצירה הנפלאה ביותר מבין עבודותיו הקאמריות . "יצירה שכולה חום ורגש, המוסיקה מביעה צער על היות האושר בר חלוף, האהבה מוצאת לבסוף ביטוי ופורצת את המחסומים שהוצבו, אולם מאוחר מדי, הקינה מרוככת על ידי ההשלמה. ועם זאת קיים כאן יסוד חושני עז ,השונה מיצירותיו בדרך כלל".
הקלרינט (הכלי של האקסית ) כלי בתדר mid range, שבאופיו קרוב ביותר לקול האנושי, מבטא כאן בחלקים מסוימים זעקה אנושית. עוד יצירה שלטעמי נושקת לשמיים, ומעבר. (יסודות יהודיים/בלוזיים/ג'אזיים?).
בהכללה גסה יש שתי אסכולות של נגינה בקלרינט, האחת "הולכת" לכיוון הצליל הגבוה שלו והשנייה על הנמוך, אישית אוהב יותר את הגישה השנייה. אחד הביצועים הנפלאים ליצירה הוא דווקא מ"ביתנו"- יונה אטלינגר ז"ל עם הרביעייה התל-אביבית. קשה להשגה. |