אתמול הייתי בארוע רב משתתפים. כלת הארוע היא קרובה מדרגה ראשונה. לא קרה שום דבר חריג ולכן יכולתי לעקוב באופן נקי אחרי תחושת המועקה הרגילה שיש לי בחברת אנשים. לא הצלחתי לגלות הרבה חוץ מלחוש בבירור את המסך שמפריד ביני לבין השאר. המועקה לא לבשה מלים. המלים הלא רבות שיצאו מפי לא ביטאו כלום. המלים שאמרו אחרים נפלו על אוזן ערלה. הבוקר ניסיתי לחזור לתחושה הזו. הרגשתי שבמצבים כאלו אני כאילו צריכה לדבר בשפה זרה גם כאשר הם מתנהלים בעברית, כאילו למדתי בעל פה משפטים מתוך שיחון. מצאתי בתוכי חלק שלא יודע עדיין (ואולי לעולם לא ידע) לדבר באמת ורק מדקלם מלים זרות. |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא מדובר על ארוע רועש אלא על כזה שאנשים מתקבצים בקבוצות קבוצות ומדברים ומדי פעם מחליפים את הקבוצות.
בדיוק כך.
שוב מבינה לליבך
בארועים שכאלה אני מרגישה לפעמים כמו בתוך בועה.
ורק מחכה לחזור הביתה.
שיחות סרק ואנשים זרים.....
אני חושבת שאת צודקת. המסך ביני לבין האנשים נמצא שם בין כה וכה, בין אם אני מדברת או שותקת אז חבל להתאמץ סתם.
תקשיבי
הזיופים נעשמעים ונראים
וגם כשמישהו לא חד להגדיר זאת כזיוף
את תקבלי תשובה המשקפת את הזיוף
כך שלטעמי חבל לבזבז אנרגיה
שהיא סתם ל"חמם מנועים".
אני די מתלבטת הרבה פעמים אם "לזייף" כמו שאת קוראת לזה או להשאר אוטנטית. הבעיה היא שאם אני אוטנטית אז לרוב (ולא רק לפעמים) אין לי מה להגיד. מנגד, אני מה זה גרועה בזיופים וההילוכים כל הזמן נתקעים.
האמת ענת,אם אדם לא נמצא בהילוך אוטומטי עם אנשים
לפעמים באמת ,אין מה להגיד
ולפעמים אפילו לא מרגישים כלום.
לאנשים הפועלים אטומטית ביחסים,מרגישים צורך
להיות נחמדים,לקבל אהבה ,חייבים לדבר בגלל
מבוכה או אי נוחות או סוג של עיסוק
אובססיבי ,שם תמצאי כאילו זרימה
אבל לפעמים זו הבעיה של האדם.
אני בעד מה שאת מרגישה כל רגע
נתון בלי להזדקק לזייף את זה.
נכון, להלחץ זו לא המלה הנכונה.
ענת
ניראה לי שהפעם
לפי תאוריך לא נלחצת
רק היית מודעת למה שהיה ולמה שקרה.
מעולה.
גם אני לפעמים בין הרבה אנשים מרגישה לבד.
חג שמח