יש לי תחושה ממש מוזרה. כאילו מישהו צופה בי כל הזמן. אני מסתכלת סביב ומה שאני רואה זה רק חושך. אני מנסה שוב לעצום את עיני ולחזור לישון, אבל אני לא מצליחה כי המחשבות רודפות אותי כל הזמן. כל הזמן אותן עיניים שאני רואה בעת שאני עוצמת את עיני שלי. איזו תחושה זו! תחושה גרועה שכזאת. וכשאני קמה בבוקר אני מרגישה כל כך עייפה מהשינה הטרופה שהיתה לי קודם, וזה פשוט בלתי נסבל, אני לא יכולה אחר כך לעשות כלום עם עצמי מרוב שאני עייפה. אני עובדת במכון רפואי שנותן שירות של בדיקות איידס ואיתור מחלות מין , אבל אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד. אין לי כוחות לאף אחד. הלכתי ל ייעוץ תקשורתי או מתקשרת או איך שלא קוראים לזה, והיא אמרה לי שאני צריכה לנסוע להודו, ולהתבודד לי קצת. אמרתי לה שהיא השתגעה, כי אם אני מפחדת מחושך בארץ, במיטה שלי, בטח שאני אפחד מנסיעה למדינה שהחושך בה הוא כל כך מוחלט, ועוד האלימות שם גדולה. היא עצרה אותי משטף הדיבור שלי ואמרה לי שהיא לא השתגעה- וזה בדיוק מה שאני צריכה לעשות. אז קניתי לי כרטיס טיסה להודו, ונחשו מה- השתגעתי בהודו, ממש התחרפנתי! אישפזו אותי ושלחו אותי לארץ. פה קיבלתי טיפול קוגניטיבי התנהגותי על מנת להתמודד עם חרדות פרנואידיות והתקפי פאניקה, והיום אני ממש בסדר. אז די צדקה המתקשרת ההיא, אפילו שזה היה ממש עקום.