בין הרים צחיחים שצבעם כצבע המדבר, גובהם כגובה השמיים ופסגתם לבנה משלג, נחשף לו עמק מישורי המעובד בידי אדם ובו כל גווני הירוק האפשריים. טיולים עצמאיים בין הכפרים מאפשרים להכיר את לאדאק מעט יותר מקרוב. המקומיים החייכנים נראים כמו טיבטים וניכרות השפעות רבות של התרבות הטיבטית על צורת חייהם. השדות המעובדים בשילוב הנחלים הזורמים ללא הרף יוצרים אוירה של קסם שאף תמונה ואף סיפור לא יוכלו לתאר... אין צורך בעין חדה כדי להבחין שבין השדות, הנחלים, החיות והאנשים, ישנם בתים, חומות ולבנים. אך משהו כאן שונה.. הבניה האנושית בלאדאק משתלבת להפליא עם הנוף הטבעי. פרטים החומות ובתי הכפריים עשויים לבני בוץ. משפחות (כולל ילדים קטנים – בנים ובנות) כורים לבנים אלו בסמוך לנחלים. התהליך הוא פשוט אך דורש עבודת כפיים קשה ומאומצת – מרטיבים את האדמה וחופרים אותה בעזרת את חפירה. את תערובת האדמה והמים, יוצקים לתבנית עץ מלבנית והייבוש נעשה עי חשיפה לשמש. לבני הבניה פשוט עשויות מאדמה – ללא תוספות. לאחרונה, עם התחממות האזור, החלו גשמי זלעפות לרדת בחבל לאדאק. הלבנים, שאינן עוברות אפילו תהליך של בערה, מתמוססות, ולמבנים רבים נגרם נזק רב. יישומים נקודה אישית לאחרונה חזרתי מטיול מרגש ובלתי ממצה בהודו שכל מילת תיאור או משפט, לא יכול לאמוד את יופייה, כוחה והשראתה. בין נופים מרהיבים ואנשים קסומים, בחרתי להתמקד בעיצוב ובעבודות יד וכפיים בהודו. גיליתי שוב את הערך שבפשטות ואת היכולת להשתמש בטבע באופן שאינו פוגע בו. זוהי כתבה ראשונה מבין סדרת כתבות בנושא. ניתן לראות את הכתבה במלואה בשילוב תמונות רבות באתר המרכז הישראלי לעיצוב > מדור מאמרים וביקורת > קטגורית תרבות וסביבה
|