כל שנה, כשמתחילים לדבר על 'מה מתחפשים השנה בפורים' מתחילים הגלגלים במוח לפעול בשיא המרץ :"פסחבאפסחבאפסחבא".

איכשהו, יושב לך שם מאחורי האונה השמאלית, ש"מזל שהשנה לפני חודשיים וחצי השגנו את העוזרת המקסימה שלנו"
ואת רגועה. מאד רגועה. מאד מאד רגועה. אלא שמאחורי האונה הימנית, שם שם, בקצה, איפה שאת מסתירה את
החששות האמיתיים שלך, איפה שצבורים כל הזכרונות משנים קודמות, עטופים במטלית לחה, דלי, ומגב, את מסתירה את החשש. 

כי כל שנה, ולא משנה מאיזה עדה צורה גודל וגיל העוזרת, לא משנה כמה חיזוקים, ביטחונות, טובות הנאה מסביב, אפילו לא השוחד בהעלת הערך לשעה, תעמדי מול אותו מצב של חוסר אונים: "איפה איפה איפה איפה איפה איפה איפה העוזרת"  


אז כן, גם השנה זה קרה, זה התחיל שהיא התקשרה 5 דקות לפני שהיא היתה אמורה לבוא.
בשניה הראשונה ששמעתי את הקול שלה ליבי החסיר פעימה. כשהיא הודיעה שהיא מאחרת רק בחצי שעה, כמעט נתתי
לה נשיקה, אבל אז הבנתי שהיא רק בטלפון. שעה וחצי אחרי, היא כבר התקשרה להודיע שהיא לא תוכל להגיע היום.

(הן לומדות את השיטה לא להוריד את הבומבה בבת אחת?:O)


אז במקום לרוץ ברחבי הבית בספונג'ה עצבנית, אני תוהה אם יש לכם אולי מושג על עוזרת פנויה היום בחיפה?:)