אני בדרך כלל מסתכל בתמונה שעל הקופסה, זה עוזר

החלמה מהירה! 

הכאב הזה יעבור... ותחזרי להיות שלמה... בלעדיו....

ואולי כשהזמן יעשה את שלו... תביני... שטוב שהלך....

חיבוק...

אגב, לא יודע אם את מודעת לזה, אבל פאזל זה המשחק הפולני הלאומי:

אף אחד לא מנצח, אין בזה שום הנאה אלא מאבק סיזיפי ומתסכל,

והכי חשוב: משחקים בו לבד, בחושך  

אבל כפי שאמר חכם פולני זקן:

"לא נורא, העיקר שאתם נהנו ותשמחו, ואני אשב פה ואסבול בחושך, כי מה אני כבר צריך...."

אחות שלי קטנה!

בחיי שאת מזכירה לי את אחותי.

מקווה שתצליחי להרכיב נכונה את כל הפזלים של חייך

מנו.

תהי חזקה ובדיוק כמו בפאזל צעד אחר צעד

והאושר יגיע

ככה...

צעד צעד

שני יקרה,

חשוב שתזכרי שבין חלקי הפאזל מסתתרים גם חלקים של שמיים כחולים, פרח, אהבה....אל החלקים האלה בדרך כלל מגיעים רגע לפני שהפאזל מושלם וכל חלק מונח במקומו, אז התמונה השלמה נפרשת אל מול עינייך, ה-CLOSING מניח את הדעת והפאזל מושלם ועמו גם הלב שהחלים.  ואז את תחושי מבפנים שהגיע זמן לפאזל חדש.

אף פעם לא הייתי טוב בפאזלים, בטח לא באלה 'הרב מימדיים' שהמציאו סינים אכזריים בעלי סבלנות נצח.

דבר אחד אני כן זוכר מתקופת הפזאצטות בהתחקות אחרי החלקיקים הבלתי מובנים של פיסות הקרטון:

תמיד מתחילים מהקצוות (ולא מהחלק הגדול שמוצאים) כי להם יש רק צד אחד או שניים שבורים...

ואם כבר להיות אופטימי, עדיף להתחיל בחלק ההוא של השמיים.

נ.ב. נתניהו התגאה פעם שהצליח לבנות פאזל בשעתיים, בעוד שעל קופסת הקרטון היה כתוב באותיות של קידוש לבנה: "2-4 שנים".

יש חלקים בגופנו שאיחוי הפאזל שם מהיר ועצבני יחסית לאיחוי חלקי פאזל הלב.

הלב, זה חתיכת פאזל מעצבן עם חלקיקים מאד קטנים ובצבעים מאד דומים.

מנסיון, הפאזל הזה דורש הרבה סבלנות.

שני יקרה,

כאבך, כאבי...

מקווה שתמצאי כח להתגבר על כך.