הי

אתמול ראינו סרט ממש חמוד - להתאהב מחדש - סרט רומנטי וקליל עם קתרין זיטה ג'ונס הזכורה לטוב. הסרט מציג אשה בשנות ה40 לחייה שעוברת גירושים לא נעימים כתוצאה מבגידת בעלה בה ואז, במעברה לעיר הגדולה, היא פוגשת בחור צעיר ששומר לה על הילדים ולאט לאט (כמה צפוי) הם מתקרבים.

קודם כל - הבימאי בסרט ניחן בכישרון של אפיון דמויות בצורה די יפה - היו רגעים בסרט שקצת צמררו, בייחוד לאלו האוהבים ומעריכים רומנטיקה, ומה אני אגיד לכם - היה לי כיף! הסרט מתמודד (אומנם מילה קצת כבדה לסרט הזה) עם העניין של אהבה בין 2 אנשים עם הפרש גילאים גדול ובסוף, איך לא, האהבה מתגברת על הכל.מומלץ לכל מי שבא לו משהו רומנטי וכיפי..

אפרופו רומנטי - לא מזמן קראתי ספר מדהים ביופיו שנקרא פרש הברונזה, זה רומן היסטורי מתקופת מלחמת העולם השניה שמתרחש ברובו בלינינגרד. הסופרת, פאולינה סיימונס, מתארת את הדמויות בצורה מדוייקת וכל כך שברירית שאי אפשר שלא להרגיש שאני ממש שם. בזמן הקריאה, הסתובבתי כמה ימים בתחושה שאני שם, בלנינגרד, התחלתי לשאול כל בן אדם עם מבטא רוסי מאיפה הוא, (כן, כן...) ואין לכם מושג עד כמה התלהבתי שיום אחד פגשתי מישהי מלנינגרד שסיפרה לי שאבא שלה היה הניצול היחידי ממשפחתו מהרעב הגדול שהיה שם בתקופת המלחמה. לא נעים, אבל במקום להשתתף בצערה, יותר התרגשתי שפגשתי מישהו שממש חי את זה.  מדובר בטרילוגיה שרק השניים הראשונים תורגמו לעברית (טטיאנה ואלכסנדר) והשלישי (THE SUMMER GARDEN) בדרך.  שוב - לכל אוהבי הז'אנר, מומלץ בחום! אפילו מצאתי קבוצת אוהדים בפייסבוק לסופרת וכמובן שהצטרפתי.

משהו שבאמת חסר לי מאד פה בארץ זה ה BOOK CLUBS, מצאתי פה ושם כמה כאלו אבל יותר קבוצות לספרים לא בעברית. די תליתי תקוות בקבוצה שהוקמה בפייסבוק - חשבתי שאולי יהיה אפשר לארגן משהו אבל זה לא כל כך עבד.  אני לא יודעת מה עם אחרים, אבל כשאני קוראת ספר טוב ממש, אני חייבת לדבר על זה עם מישהו, אין לי מושג על מה, ואני ממש לא מתכננת את זה אבל אני פשוט חייבת לדבר על זה עם מישהו.  בעלי גם קורא אבל סגנון אחר לגמרי - יותר ספרי מדע וכו' שאני פחות קוראת כך שזה די משגע אותי..

 דיברתי עם כמה חברים שאני יודעת שגם תולעי ספרים כמוני לנסות להקים משהו כזה אבל הם בהו בי במבט של GET A LIFE... טוב, לא נורא, אולי יום אחד זה בסוף יקרה..

טוב, אני אפסיק לכתוב על ספרים כי זה לא יגמר.. :)

כאמור, יש לי בן בן שנתיים וחצי (שעכשיו ישן ומאפשר לי לחיות קצת דברים אחרים:) )ועוד כשהריתי אותו ראיתי איזו סדרה של אושרת קוטלר בערוץ 2 על ילדים שלומדים לקרוא בגיל צעיר מאד.  יום למחרת, לאחר כמה בירורים טלפוניים מול קשת (או רשת - כבר לא זוכרת) הצלחתי להשיג את שם הספר שדרכו אחת האמהות בסדרה לימדה את בתה בת השנתיים לקרוא. כמה ימים אחרי זה מצאתי את הספר בחנות לספרים משומשים - ספר ישן מאד ששמו מעיד על כך: "למדי את תינוקך לקרוא" של גלן דומן (עוד מהתקופה שחינוך הילדים וכל מה שקשור לטיפול בהם היה מנחלתן של האמהות בלבד...) וכבר התחלתי בעבודת ההכנה - כרטיסיות שצריכות להיות מוכנות בדיוק לפי המידות והצבעים שרשומים בספר (זו שיטה מסויימת..). בכל אופן, לפי כמה ימים החלטנו שניתן להתחיל ללמד את הקטנצ'יק לקרוא והתחלנו בשיעורי הקריאה (אל דאגה, זה 5 דקות כל פעם 5 פעמים ביום). זה הלך בסדר והיינו מרוצים (ממי?) ולפתע אתמול, במוצאי שבת, לאחר השיעור האחרון של היום, אני רואה את בני היקר לוקח את שני השלטים ומחביא אותם בזריזות מתחת למיטה.. מה אתם אומרים על זה?

טוב, אז כפי שאתם מתארים לעצמכם, הרגשתי קצת רע עם עצמי והחלטתי להניח לזה כמה חודשים...

כשסיפרתי לאנשים שאנו מלמדים את בננו לקרוא התגובות היו בעיקר :"עכשיו? למה? מה בוער?" או: "ומה הוא יעשה בכיתה א'?" עם מבט מאשים כזה בעיניים..

אני מחלקת את הכוונה בתגובה לשלושה חלקים: אלו שבעצם אומרים, טוב, הבנו שאתם הורים מצויינים שמשקיעים בילד ורוצים שכל העולם ידע את זה, תעזבו אותו כבר במנוחה. אלו שאומרים פשוט - יואו, איזה שוויצרים ואלו (שלעניות דעתי לא קיימים כלל) שאומרים, אה, יפה, זו כנראה שיטה שמעלה את רמת האינטלגנציה של הילד ולכן הם עושים את זה, כל הכבוד להם.. 

טוב, אז באופן רשמי - באמת (!) בספר כתוב שזו שיטה שמעלה את רמת האינטלגנציה של הילד אז חשבתי לעצמי למה לא.. אבל לא באופן רשמי - ברור שאני רוצה להשוויץ בקטנצ'יק שלי כי ברור שאני חושבת שהוא מושלם (אחרת לא הייתם מאמינים לי שאני אמא שלו ) אבל לא הייתי מתעללת בו ומלמדת אותו סינית נניח רק כדי להשוויץ בו.  לגבי הכוונה הראשונה - האם אני רוצה להוכיח שאני אמא טובה. שאני אמא משקיעה? כן. אני לא אכחיש אבל צריך לרצות להוכיח את זה באופן כזה כפייתי כדי ללמד לקרוא בגיל צעיר, ואני לא כזו.

טוב, אז הודתי כאן באשמה של כל הכוונות של כולם (אולי גם פספסתי משהו, אגב..) ואני די שלמה עם זה :)

עכשיו אנחנו מסיימים עם כל ההכנות לפסח כדי שבפסח נוכל שוב להתחיל ללכלך את הבית (מייאש לא?), אבל על נקי!

חג חירות שמח לכולם!

אישונת

(הכינוי אישונת היה תפוס לצערי, אז בחרתי הכי קרוב אליו - אישונית. פחות מוצלח אבל בקטנה:) )