החלטתי לקורא לפוסט - עוצמת האדישות במהלך שמונת החודשים בהם אנו נפגשים לפחות פעמים בחודש. הוסיפו לתמונה חיוך קטן קטן כזה שהפה מחייך רק בצדו האחד. היה בה גם מ'שהו' נינוח ולא מוכר.
"נשבר לי" היא אמרה והוסיפה: "אני לוקחת את הדברים בפרופורציה, לא מתרגשת משום דבר יותר!".
הצהרה מפתיעה ממנהלת בעלת ניסיון של כחמש שנים ושנתיים בתפקידה האחרון. מנהלת אשר נלחמת כלביאה, תמיד מסתערת קדימה, מובילה ומעודכנת במרחב מחלקתה.
"זו לא אני" אמרה ולאחר ששיתפה אותי באופן כמה אמירות בוטות הסבירה מדוע היא אדישה: "כבר לא איכפת לי, מה שיהיה יהיה". מדוע זו לא אני כי : "אני היא משהיא שאיכפת לה שנותנת תמיד 150 %. "
"שיתוף מהלב" במשך 10 דקות שפכה את ליבה על האופן בו החברה פועלת , דברים שאינה עושה מסקנות שאינה מיישמת, תנאים שאינה מעניקה ועוד רשימה שלך תלונות חלקן הגדול כבר שמעתי ממנה בעבר.
במצב זה עלו בי שאלות רבות, הנה חלק מהן: האם מצבה הוא טוב האם הוא טוב לחברה אשר שכרה את שירותי לפיתוח מנהלים ? האם הוא טוב לה כ: עובדת, מנהלת, אדם ? האם יש סתירה במקרה זה בין טובת "העובדת" לטובת החברה" ובעיקר - כיצד היא צרכיה לפעול....
המשך יבוא
עוד באתר קבוצת אנימה :הכוונה מקצועית , ייעוץ עסקי ודוגמא לקורס עתודה ניהולית. |